נטעלי בראון היא בחורה מאד פרטית בסך הכל, אבל היא עושה דברים שבלית ברירה גוררים אותה למרכז הבמה. כמו הסרט "מתמורפוזה" שביימה, המביא מונולוגים של נשים המתארות במבט ישיר למצלמה את האונס הטראומטי שכל אחת מהן עברה, ומשלב ביניהן סיפורי אונס על פי ספר המטמורפוזות של אובידיוס, משורר רומי, ש-50 מסיפורי המטמורפוזות בספרו מתארים נשים שנאנסו והפכו לחיות, צמחים ואבנים.
לצד הסרט יצא לאור בימים אלו גם ספר השירה הראשון של בראון, "להרג ולנשם", בהוצאת אחוזת בית. השיר עמו פרצה בראון לתודעה היה השיר "ק'" שזיכה אותה במקום הראשון בתחרות "שירה על הדרך" של עיריית תל אביב לפני כשנתיים. זהו שיר פוליטי מאד, שמופיע גם על כריכת הספר. אך כשפותחים את הספר מתברר שק' לא מייצג אותו, ושגם הצפייה בסרט לא ממש מכינה את הקוראת לחוויה המרגשת של הקריאה.
זאת, כי למרות שיש בספר שירים פוליטיים ("ק'", "אחלם" ו"יצחק") וישנו גם שיר אחד שמתייחס למי שעברה התעללות מינית ("שירת דבורה"), הספר הוא בסופו של דבר אישי, אוהב, נוגע, פרטי, ועל אף שהוא כבד משקל הוא אינו חסר שמחה - שמחה לגלות את האהבה במקומות בהם צריך להיות ממש בשקט כדי לשמוע אותה וגם במקומות המקובלים.
- יש קשר מבחינתך בין הספר לסרט?
בראון, "הסרט הזה הוא גם שירה. הוא עושה רעש בגלל הנושא שלו של סיפורי אונס ובגלל התקופה שבה הוא יצא עם קצב, שלא לדבר על בני סלע... אבל הוא סרט לקוראי שירה כי הוא מדבר על עולם נפשי ועל היחס בין מילה לדימוי, בין תרבות קאנונית ל-Sub Culture . כך שיש קשר הדוק בינו לבין שירה מבחינתי".
ה?ב?ל ה?ב?ל?ים ל?ח?ש? ק`
ה?ב?ל ה?ב?ל?ים
צו?נ?ח? ס?לו?או?-מו?ש??ן ר?גו?ם א?ר-פ??י- ג?`י
(ה?כ??ל ה?ב?ל)
ב??ח?ל?ק?ת ה?ח?צ?ץ ש??ה?י?ת?ה ב??יתו?
פ??נ?יו נו?פ?ל?ים
א?י??ה מ?נ?ח?תו??
ה?נ??ה מ?צ?חו? נו?ג?ע? ב??ק??ר?ק?ע
מ?ט?ב??יע? או?ת
כ??אן ה?י?ה ח?ד?ר ה?י??ל?ד?ים, ל?א
ח?ד?ר ה?ש???נ?ה. כ??אן ה?ת?ג??ב??ש?
ב??כו?רו? ה?מ??ת
[...]
מתוך השיר "ק`"
להרוג ולנשום
"יש לי המון שירים פוליטיים," מתייחסת בראון להפרש שבין ק' שהביא לפרסומה הראשוני כמשוררת לבין השירים האחרים בספר, "אבל הם לא היו מספיק טובים בעיני מבחינה שירית, לא מספיק מדויקים. בכלל, בתהליך העריכה נכנסו מעט מאד שירים. בתהליך העבודה עם נורית זרחי, העורכת, ממש רבתי איתה והיא אמרה לי 'תפסיקי להוציא החוצה שירים'. והיו שירים שנכנסו שהייתי שמחה להוציא החוצה גם עכשיו.
"בכלל, הספר מאד שונה מק', שהוא מאד שכלתני, ובמובן הזה אולי מוזר אפילו שהוא מופיע על הכריכה האחורית. אני חושבת ששיר אחר, "מידת רחמים" אולי היה יותר מתאים, כי הוא אולי נקודת מפתח יותר אלי ולפואטיקה של הספר."
"אני גם חושבת שמאד קשה לכתוב שירה פוליטית שלא חוטאת בדוגמאטיות ושאינה מעוקרת. זה לא פשוט, כי התחושה של המקום הפוליטי והמקום הצודק הוא מקום פחות מסוכסך מהדובר הלירי. ולכן "אחלם" הוא שיר שכן מצליח לעשות את זה, לתפוס משהו מדויק ושעדיין שייך לעולם של השירה. יש לי הרבה שירים שמוענו לדרוויש, למשל, כי אני גם מאד אוהבת את הכתיבה שלו וגם ניהלתי איזשהו דו-שיח דרך הכתיבה, אבל אף אחד מהם לא פרסמתי, למרות שמאד מאד התלבטתי".
בגלל האופן שבו חוטי המחשבה והיצירה של בראון מחוברים זה לזה, קשה לבחור בשיר אחד שיכול לייצג את המכלול. אולי בגלל זה דווקא השיר "שנת הצהריים של סבתא רבקה (ציטוט)" שהוא אכן ציטוט ישיר מפיה של סבתה של המשוררת, מיטיב לתפוס את המשחק שמשחקת בראון עם חומרי חייה, עליהם היא אומרת בעצמה ש"החיים תמיד יותר מטלטלים מהייצוג שלהם באמנות":
סבא בא לקראתי נראה מצוין. מלבש יפה. אמר לי
שהוא כבר בריא ומרגיש טוב. חבק אותי.
אמרתי לו שתכף אני באה
שאני צריכה לבטל את הויזה בבנק ובאה
והוא נעלם
אחר כך התעוררתי לא ידעתי אם הוא כאן או לא
בכל אפן הרי הוא מת"
מתוך "שנת הצהריים של סבתא רבקה (ציטוט)"
להרוג ולנשום