בסיסטית מחפשת להקה

כל מי שראה את דיימון אלברן מתראיין בסרטו התיעודי של ג'ון דאוור על הבריטפופ, “Live Forever”, הרגיש צביטת רחמים בלב. אלברן ישב שם, כולו שפוף, מושפל ומדוכא, ודיבר בטון מובס על התחושות הקשות שיצא איתן מעידן הבריטפופ. הוא אמנם דיבר על האכזבה שלו מטוני בלייר ושלטון הניו-לייבור, אך הכאב בפניו חשף סאבטקסט הרבה יותר רגשי. סביר להניח שהפרידה מג'סטין פרישמן (הסולנית לשעבר של אלסטיקה), הסכסוך עם גראהם קוקסון והעובדה שהוא הפך לשק החבטות של נואל גאלאגר (ושל כל מי שראה באואזיס את גיבורי מעמד הפועלים ומושיעי הרוק הבריטי), הכאיבו לו באופן אישי הרבה יותר מאשר העובדה שטוני בלייר לא באמת הנהיג את האומה הבריטית לעתיד חדש וורוד כפי שהבטיח.

בתקופת הגורילאז הסתתר אלברן מאחורי דמויות מצוירות ואיפשר לקהל לשמוע את המוזיקה שלו מבלי להצטרך לראות את הפרצוף החמוץ שלו. אבל עכשיו הוא חוזר, ומה שמוזר הוא שלמרות יש לו להקה חדשה (או לפחות פרויקט חדש) המורכבת משמות באמת גדולים, אלברן עדיין נראה כאילו הוא עוד רגע עומד לפרוץ בבכי.

בראיון הפרומו שערך ההרכב החדש שלו, The Good, the Bad and the Queen (להלן TGTBTQ), לתכנית הטלוויזיה הבריטית “The Culture Show” נראה דיימון עייף – כמו שהוא נראה כבר כמה שנים – ונשמע דפנסיבי מתמיד. כאילו מאז ההתקפות על בלר, אלברן מרגיש צורך תמידי להצטדק, והאמת היא שלגמרי אין לו על מה. הוא כבר מזמן הוכיח שהוא כותב שירים מצוין וזמר מרגש בטירוף, ולא סתם יפיוף קופצני עם סמל של אדידס במקום לב. נראה שהביטחון העצמי שהיה לו בגיל עשרים נעלם לבלי שוב, גם אם החברים החדשים של אלברן סוגדים לאדמה שהוא דורך עליה. והחברים האלה – שיהיה ברור - רחוקים מאוד מלהיות חבורה של פישרים צעירים.

אם חשבתם שבגורילאז קיבץ סביבו אלברן שמות מעניינים, לא תאמינו מה שהולך כאן – הפעם מנגן אלברן – שחולה על פורמט הסופרגרופ - עם פול סימונון, הבאסיסט של הקלאש; טוני אלן הניגרי שהיה המתופף והמנהל המוזיקלי של אפריקה 70, להקתו של פלה קוטי; וסיימון טונג, הגיטריסט לשעבר של ה-Verve שניגן עם בלר בהופעות אחרי פרישתו של גראהם קוקסון וגם ניגן באלבום ”Demon Days” של הגורילאז.

הקשר בין אלברן למלך האפרוביט טוני אלן התחיל כשאלברן כתב עליו את השיר “Music is My Radar” של בלר. אלן שמע על המחווה והזמין את אלברן להתארח בהופעה שלו בפריז. אחרי אותה הופעה, שלא הייתה כל כך מוצלחת כי אלברן שתה קצת יותר מדי רום לפניה, הוא טס ביחד עם המפיק של הגורילאז, דיינג'ר מאוס (שגם הפיק את האלבום של TGTBTQ), להקליט עם אלן בניגריה. אלברן קצת התבאס מהתוצאות, אבל אלן התאהב בדיימון. כשנשאל מה הוא מצא בו, ענה אלן: "המנגינות, המנגינות המתוקות שלו.. זה משהו נדיר". ובראיון אחר הצהיר שאלברן הוא כותב שירים גאון.

עם הטענה הזאת מסכים גם פול סימונון, שמצא את עצמו מנהל עם אלברן שיחות אל תוך הלילה על לונדון ועל אהבתם המשותפת למוזיקה שחורה. הקלאש, כידוע, הובילו יותר מכל להקה אחרת את האינטגרציה בין פאנק לבין רגאיי והיו אחראיות לפסקול האותנטי ביותר של הרב-תרבותיות והרב-לאומיות של לונדון.

לונדון היא גם הנושא של האלבום של TGTBTQ שעומד לצאת ב-22 בינואר 2007 (אלינו הוא יגיע דרך הליקון). עד כה יצא סינגל אחד מוצלח מאוד, “Herculean”, והסינגל השני, “Kingdom of Doom”, ייצא שבוע לפני האלבום, אך את שניהם ניתן כבר לשמוע ברשת. את עטיפות האלבום והסינגלים אייר פול סימונון, שמאז ימי הקלאש ניגן בלהקה בשם Havana 3am ובעיקר עסק באמנות (עבודות שלו ניתן לראות באתר הרשמי של הלהקה).

כצפוי, המוזיקה של TGTBTQ היא שילוב של המנגינות המתוקות, הקלידים והקול הכל כך מזוהים של דיימון אלברן, יחד עם מקצבים אפריקאים (בהם התנסה אלברן כבר בפרויקט שלו “Mali Music”), רגאיי ודאב, וטקסטים פוליטיים, אותם מעדיף אלברן להגדיר כ"שירי אהבה פוליטיים".

הופעת הכריסמס החגיגית של TGTBTQ תהיה הראשונה שתשודר אונליין דרך “The List” של האתר מייספייס. ההופעה, שמוגדרת כהופעה "למעריצים בלבד", תתקיים ב- Wilton's Music Hall במזרח לונדון ב-12 בדצמבר, ו-300 מעריצים בלבד יזכו לראות אותה. כרטיסים לא יוצעו למכירה, אז אם במקרה תהיו בלונדון באותו זמן, כדאי מאוד להירשם כחברים של TGTBTQ במייספייס ולענות על איזו שאלה, על מנת להיכנס להגרלה וכך אולי לזכות בכרטיסים להופעה. מי שלא יתמזל מזלו או שהוא סתם תקוע בארץ יוכל לראות את ההופעה ב"דה ליסט" של מייספייס החל מה-18 בדצמבר.