איזו מוזיקה את שומעת במהלך העבודה?
אני מתקשה להגדיר את פרק הזמן שהוא "מהלך העבודה". הסטודיו שלי הוא מקום סמלי המאפשר להוציא את הדברים לפועל, אבל תהליך היצירה מתרחש כל הזמן: כשאני מתקלחת; נוהגת; מעלעלת במגזינים; בוהה; נפגשת עם אנשים; מסתובבת בחנויות; מציירת עם הילדות, מדברת עם בעלי ירון או רואה סרטים. מוזיקה היא בהחלט אחת מהחוויות שטוענות אותי: קיית בוש החדש, the cure, אביתר בנאי, סיון שביט, דיסקו, pixies, קית' ג'ארת (standarts vol1) ויש עוד הרבה. אני שומעת כל מה שמרגיש לי סקסי.
מה יותר מזין אותך - טלוויזיה, ספר או סרט?
סרטים מכניסים אותי לעולם שלהם יותר בקלות משום שהם ויזואליים. "הקונפורמיסט" של ברטולוצ'י זכור לי בזכות הוויזואליות שלו. אני אוהבת סרטים של לינץ', אלטמן, היצ'קוק, טוד סולונז, סופיה קופולה, וידיאו קליפים של ביורק, את "מחבואים" שהוקרן לאחרונה בקולנוע, וגם סרטים תקופתיים, אבל כאלו שעוסקים ביחסים וביום- יום, ולא במלחמות.
גם בקריאה נוצר עולם ויזואלי, אבל עם קריאה קשה לי משום שיש לי הפרעת קשב וריכוז, ובמשך השנים היא הפכה למשהו מאיים, לצערי. כשאני בחו"ל, אני הכי מתגרה מחנויות ריהוט, עיצוב וכלי בית, ורק אחר כך מוזיאונים ואדריכלות. אני מתה על בגדים ותיאטרון. תפאורת במה מינימליסטית, כזו שכל אלמנט בה חייב להיות סופר- מנומק, מאתגרת ומגרה אותי.
מגזינים הם חלק מהחיים שלי ומשפיעים מאוד על העבודה שלי. לקח לי זמן להודות שמהחומרים "הנמוכים" האלו אני שואבת השראה. אני כותבת ומצלמת למגזינים, ונהנית לבדוק את השונה והדומה בין שתי הפרקטיקות, עתונות ואמנות.
עוד בוואלה!
השכלה אמנותית מגמגמת כמו הפרעת הקשב
אילו אמנים ויצירות השפיעו עליך?
ההשכלה האמנותית שלי מגמגמת כמו הפרעת הקשב. יש לי השכלה מסודרת רק בחלק מהנושאים "החשובים". תערוכות עיצוב בינלאומיות הם מקום מלא השראה עבורי. אני אוהבת את ה-modern classics של המאה ה- 20. ובכלל, בסצינת העיצוב קורים היום דברים נפלאים. כשלמדתי במדרשה התרשמתי מאוד מהחדרים והצילומים של סנדי סקוגלנד. אני אוהבת מאוד את העבודות של דונלד ג'אד, פלווין, פיליפ רנצר, ליהי חן, גל ויינשטיין ועוד הרבה שחלקם אני לא זוכרת...
איזה נושא חברתי יכול להקים אותך מהכורסא לפעול?
זכויות נשים, אונס, וגילוי עריות. התנדבתי במשך עשר שנים במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בת"א, מקום שתרם לעיצוב תפיסת העולם הפמיניסטית שלי. אני חושבת שחייבים ליישם את החוק לגבי הכרה בתשלום למטפלות, כדי לעודד נשים לבחור את ייעודן, בית ומשפחה או קריירה מחוץ לבית. זה עדיין רחוק אבל חשוב מבחינה עקרונית - שכר לעקרות\רי בית, כדי שיקבלו תגמול כלכלי על עבודתם, שהיא מהחשובות בעולם.
מכורה לשוקולד
מה היית משנה ברחוב מגוריך?
אני גרה ברחוב זלוצ'יסטי בת"א. לא שמעתי על הרחוב הזה עד שהגעתי, וראיתי שמאחורי המודעה התמימה באינטרנט מסתתר הבית עליו חלמתי כשראיתיו בתערוכה על אדריכלות בת"א בהלנה רובינשטיין. זהו מבנה מבטון עם תריסי עץ גדולים בתכנון האדריכל דב כרמי.
המיקום קצת מזוהם בגלל קירבתו לרכבת מרכז. חוץ מזה בא לי לקנוס את כל בעלי הכלבים שלא אוספים את הצואה של החיות שלהם, והם רבים.
מה ההתמכרות שלך?
שוקולד, מאז ומתמיד, זה כנראה גנטי, יש את זה גם לאבא שלי וגם לאחת הבנות שלי.
את מי היית מזמינה לדרינק על חשבונך?
אדם חכם, הרפתקן, גלויי לב ופתוח, עם יכולת הקשבה. אין טעם להיפגש עם אנשים מוכשרים אם אין יכולת לתקשר איתם. הייתי שמחה להיפגש עם האדריכלית זאהה חדיד ולדבר איתה על יחסים בין צורות, והרמוניה וגם לשמוע מה מפעיל אותה, או עם הצלמת סאלי מאן לגבי שאלות אתיות בצילומי הילדים שלה.
עוד בוואלה!
עוד בוואלה!
תיק עתונות:
מיכל קריגר (39) מנסה ליצור קסם מחפצים ביתיים יומיומיים. בעבודתה "כוח משיכה" המוצגת בתערוכה הקבוצתית פאטאמורגנה במוזיאון חיפה, ועוסקת באשליה ותעתועים אופטיים באמנות עכשווית, היא הופכת את הנברשת הביתית לאובייקט פיסולי מרהיב ומפתה - מפל של קריסטלים בוהקים נובע ממקור אור בתקרתו של חדר אפל, מתפזר בדומה לאלומת אור, על הרצפה.
"מענין אותי לעסוק במה שנראה לכאורה מובן מאליו, חפצים מהם אנשים מעצבים את הבתים שלהם", מסבירה קריגר. "רציתי לשלול את הפונקציונאליות של הנברשת, ולהפוך פריט שנפוץ בהרבה בתים לצורה מופשטת, פיסול שיקח חלק מרכזי בחלל".
"כח משיכה", או בשמה הלועזי הלקוח מעולם הפיזיקה, "force of attraction", היא עבודת התלת-מימד הראשונה ביצירתה של קריגר, העוסקת לפרנסתה בצילום, כתיבה וסטיילינג. את עבודות האמנות שלה מוביל העיסוק בעיצוב, ובפרט בחללי פנים. " יחסים בין אובייקטים בחלל ובמרחב מרתקים אותי. אני מנקזת אליהם את המטען הרגשי והיצירתי שלי" אומרת קריגר, המושפעת מספרו של הפילוסוף הצרפתי ז'ורז' פרק "חלל וכו': מבחר מרחבים".
התצלומים שלה עוסקים בתחום הביתי, דרך מבט על ריהוט, אביזרים ואופני עיצוב חלל ותאורה היא נוגעת בנושאים טעונים. בתערוכת היחיד שלה "השפן והגזר", שהוצגה בשנת 2005 בבית האמנים, צילמה קריגר בני משפחה וחפצי ילדים שהוצגו כנשאי פיתוי. "חלק מהצופים התקשו להתמודד עם הדימויים", היא מספרת. "הצילומים עסקו בהתבוננות על ילדים כיצורים מיניים. כמובן שהכוונה שלי היתה לעורר שאלה או דיון לגבי המקום הזה, לא לקחת חלק בניצול".
גם בעבודה הנוכחית מנסה קריגר לדבר על נושאים החורגים מהעיצוב כשלעצמו. על הנברשת שופעת האור היא אומרת: "האובייקט שנוצר הוא פאלוס, אבל יש לו איכויות נשיות. הוא בוהק מאוד, ובה בעת יש בו משהו אורגני, בדומה לביציות או ל-d.n.a". היא בוחנת את המשיכה אל הנוצץ כאיכות שלא ניתן לעמוד בפניה ואת היחס למוצרי צריכה כאובייקטים המייצרים פטיש.
ביחס לטענה שעבודות מסוג זה אינן מצליחות לחרוג מעבר לאסתטי היא אומרת: "כדי להנות מהרבדים העמוקים יותר של אמנות צריך ללמוד. יש עבודות אמנות אינטלקטואליות או קונספטואליות שפועלות רק על הרובד הזה. אני בוחרת לתקשר עם עוד קהלים, באמצעות חושניות וראיה".
- התערוכה "פאטאמורגנה- אשליה ותעתוע באמנות העכשווית" במוזיאון חיפה - עד 27.01.07