ישראבלוג

איך שלא הופכים את זה, ביבי נתניהו נשמע הרבה יותר טוב באנגלית. הוא צ'ארמר, יש לו כריזמה, חוש הומור, תזמון מדויק וימבה פאנץ' ליינים שכבר מזמן לא עובדים בלשון הקודש, עברית. קשה שלא לשים לב לכך בבלוג החדש של המועמד האולי-מוביל לראשות הממשלה בימינו. אם כי אסור להתחייב כרגע על מובילים; המפה הפוליטית של כאן ועכשיו כה נזילה שיש מצב שנתעורר עוד שנתיים למדינה שאיווט ליברמן מנהל. אבל אני גולשת.

הבלוג החדש של ביבי נתניהו, שעלה לאוויר בשבוע האחרון, מוכיח שוב, באותות ובמופתים, כמה שהביבי שייך מנטאלית לתרבות האמריקאית, ויהי מה. שלא תבינו לא נכון, תרבות ארה"בית זה לאו דווקא דבר רע: האתר של ביבי מעוצב בקפידה, ניכר שהוקדשה לו מחשבה עמוקה. יש בו קטעי וידאו, ליקוטי מאמרים מחמיאים משלל גופי התקשורת, ביוגרפיה נקייה ונטולת לכלוך – כזו שמתעלמת במופגן מתבוסתו הצורבת בבחירות 99', או משתמשת בלשון מכובסת כדי שלא להזכיר את נישואיו הראשונים, ועם זאת עדיין שומרת על מצבת צאצאיו של מר נתניהו, כולל הבת המבוגרת מאותם נישואים.

אולם גולת הכותרת, כפי שנתבשרנו, אינו רק במדחסת הפרומושן העצמית של הביבי – כזו אפשר לקבל מכל חבר מרכז של כל חבר מפלגה – אלא הבלוג. "יומן רשת" בלעז. הייפ הבלוגים לא פסח על נבחרי ציבור באשר הם, ובעיקר על המעודכנים והצעירים שבהם. החל מהווארד דין, הדמוקרט המבטיח מארצות הברית, וכלה בשלי יחימוביץ'. אין תימה, אם כך, שגם ביבי, טיפוס מעודכן וצעיר ביי דפנישן, נזכר לקפוץ על העגלה. תכלס, מוזר שהוא עושה זאת רק כעת.

בבלוג שלו מבקש נתניהו להציג תגובות ורעיונות ללא התיווך של התקשורת, תוך פתיחת הפוסטים שלו לתגובות. זו החלטה אמיצה וכלל לא טריוויאלית; ב-2004 הבלוג של אהוד יתום, שהרג מחבל כפות בפרשת קו 300, נסתם בתגובות עם תזכורות לא נעימות לפרשה ההיא, והורד מהאוויר בתוך ימים ספורים. והנה, הבלוג המקוון של ביבי רשם עד כה מאות על גבי מאות של תגובות, חלקן (ע"ע "ביבי אתה טרוריסט בעצמך") מצויות על הקו הדק שבין כינויי נאצה לביקורת פוליטית לגיטימית, ועם זאת הושארו על כינן. חייבים להעריך אמינות כזו, בפרט כשמדובר בנתניהו, טיפוס שממילא זוכה לחבטות ציבוריות – חלקן מוצדקות – ובוודאי ציפה שהזירה האינטרנטית תזכה אותו בקצת פחות שיפוטיות וקצת יותר נחת.

נכון, הבלוג, כמו גם קטעי הווידאו – ובפרט אלו באנגלית – משרטטות סכימה של דמגוג. ביבי הוא רטוריקן מבריק במשחקי פינג פונג מילוליים. הוא לא רק שנון, אלא גם שולט ברקע ההיסטורי של האזור ומלא באנקדוטות כרימון. לכתב בריטי שמאשים את ישראל בהפצצות מאסיביות מדי על ביירות הוא משיב בהשוואה להפצצת דרזדן בידי בריטניה במהלך מלחמת העולם השניה; מול מראיין אמריקאי הוא מלהטט בהשוואות בין המדינות ומציב את ישראל לצד אמריקה בצד של הטובים תמיד. דאמט, האיש יודע מה הוא עושה.

אולם ברגע שמגיעים להתנסחויות בעברית נחשפת הרטוריקה הרדודה של האיש, זו שעובדת מצויין בראיונות של דקות ספורות, אולם כושלת בניסיון לתאר תמונת מצב מורכבת. כך, למשל, משווה ביבי את הפסקת האש מול החמאס לעמידה מול שודד – זה אולי נשמע טוב כפאנץ' ליין טלוויזיוני, אבל על הכתב הייתם מצפים לראות תפיסת עולם מורכבת יותר, ודימויים קצת פחות שטחיים.

דווקא התגובות חושפות מרחב פוליטי רחב מאוד, כזה שלא הייתם מצפים למצוא באתר של מי שהפך את ישראל למדינה המופרטת שהיא – עניין שביבי עצמו גאה לקחת עליו את הקרדיט. בתגובות מתנהל דיון שלם בין אנשים שמבחינתם "ביבי המלך תחזור" וכלה בהצעות מנומקות לפתיחת דיונים פוליטיים אפשריים בפוסטים הבאים.

עם כל הפתיחות והאמתפיה ליוזמה, מסקרן לראות שדווקא במישור הכלכלי – מישור שביבי מתעקש לסמן כטריטוריה המובהקת שלו – אין לביבי כושר רטורי מוצלח במיוחד. כנראה שמתודה מורכבת – כפי שהקפיטליזם הקיצוני א-לה נתניהו נראה – זה משהו שקשה לסכם בכמה פאנץ' ליינים מוצלחים מול כתבים זרים. הקטעים באתר שעוסקים בנושא מובאים מפי כתבים כלכליים ישראלים, במיוחד כאלה שנודעים בתפיסת השוק הקפיטליסטי שלהם. זה לא מציג תמונה של מי שמעוניין לתקשר עם כלל האזרחים, אבל אולי זה ישתנה בקרוב. בינתיים, העדכון האחרון באתר הוא פוסט של ביבי עצמו המתאר עד כמה מבסוט הוא מהמדיום החדש.