סנסציה מאחורי הקלעים של "אמריקה מאוהבת": כוכבי קולנוע הם חארות לא קטנים! וואלה?! תדהמה בהוליווד הפיקטיבית שמנסה "אמריקה מאוהבת" לצייר: (כמעט) כל מי שבתעשיית הקולנוע הוא חרא לא קטן! וואלה?! לחלוטין. צרכני תרבות הפופ(קורן) מוזמנים לצפות ביום א' בערוץ 3 בכבלים ב"גרוס פוינט" של דארן סטאר, באולם הקולנוע הקרוב ב"סטייט פינת מיין" של דייויד מאמט, לקחת בווידאו את "סלבריטי" של וודי אלן או את "השחקן" של רוברט אלטמן, ורק אחר כך להתיישב באולם הממוזג מול האיפור המושלם של קתרינה זיטה ג'ונס ב"אמריקה מאוהבת". כולם, אגב, ללא יוצא מהכלל, מסמנים שורה תחתונה אחת: תעשיית הקולנוע מורכבת מאוסף של בתי מחראות, חארות ושלשולים לא קטנים.
ג'ו רות, בעברו מפיק תותח ב"פוקס המאה העשרים" ו"דיסני" ("מת לחיות", "החוש השישי", "שכחו אותי בבית", "המקור", אם למנות כמה מהצלחותיו), הקים אולפן עצמאי בשם "רבולושן" והחליט לחסוך בהוצאות ולביים בעצמו. לתותח על שכמותו לא היה קשה לגייס גלריה כה מרשימה של כוכבים (שהם, כזכור, חארות לא קטנים) לסרט הכי סאטירה וונאבי שנראה על המסכים מאז "לכשכש בכלב". שם ניהלה התקשורת את העולם, פתחה במלחמות והמציאה אויבים דמיוניים, ואילו כאן מדובר בחבורה של חארות לא קטנים, ערב פרמיירה לסרט סאטירי (וחתרני מאוד, בדומה ל"אמריקה מאוהבת") על מאחורי הקלעים של הוליווד.
קתרינה זיטה ג'ונס הוולשית משחקת דמות המבוססת ככל הנראה על ג'וליה רוברטס - כוכבת על עם שכר עתק ודרישות מופרזות על הסט. לצידה ג'ון קיוזאק, סופר חנון ששיחק אותה בחיים (כנראה בגלל שהיה חרא לא קטן) ונהיה שחקן קולנוע. אבל ליבה של קתרינה נתון למאהב הלטיני התורן (האנק עזריה - הגרוש של הלן האנט והליהוק הכי אומלל לתפקיד היספאני מאז הימים שלבנים היו צובעים את פניהם כדי לשחק דמויות שחורים. האנק עזריה היספאני? הבחור יהודי!), וערב הפרמיירה הכה קובעת, בילי קריסטל וסת גרין הם שני היחצנים שמוכנים למכור את נשמתם לשטן ובלבד שגיא פינס לא יעלה על זה שג'ונס וקיוזאק נפרדו. ג'וליה רוברטס משחקת אותה סאנג'רית של ג'ונס, בתפקיד כמו פארודיה עצמית. אבל לא פארודיה ולא פודרה. למרות כמה סצינות בהן היא דובונית דובשנית, בתור עוזרת אישית היא מאופרת מדהים, תמיד מופיעה עם פאן מושלם על הסט, בסיכומו של דבר יש לה גוף פצצה ובגדי מעצבים הכי קאז'ואל שיכולים להיות. והם רוצים למכור לנו שגברת דאגלס מסוגלת להשפיט אותה? AS IF!
הכל מסתבך ומתבלגן לכל החבריא העליזה, לא לפני שהצופים מגלים עד כמה אנשי התעשייה הם חארות לא קטנים. מלבד כלתו של קירק דאגלס שמנסה לגרד גרם של אירוניה עצמית מתחת לציפורניים, כל האחרים נורא שקועים בעצמם, ולמרות שלמדו את השורות מצוין, בילי קריסטל (שגם אחראי על התסריט), סטנלי טוצ'י, כריסטופר ווקן (ויש אומרים גם ג'ון קיוזאק), שחקנים שפעם היו שווים משהו, מוכרים את עצמם לרות מאוד בזול. נהוג לומר "סרט שירצו לשכוח", אבל במקרה הזה יהיה מדובר בהפרזה פרועה. "אמריקה מאוהבת" הוא סאטירה מפוחדת, שמנסה להישאר קומדיה לכל המשפחה. היא נשכנית פחות מ"שוטטות", סקסית פחות מ"גרוס פוינט", מתוזמנת באופן מזעזע אבל מצליחה לחדש ולגלות כי הנפשות הפועלות בהוליווד הם חארות לא קטנים! אוליבר סטון לא היה יכול לעשות את זה פחות טוב, גם אם היה מאוד מתאמץ.
* לכל התמהים מדוע אני בוחר דווקא סרטי זבל ואחר כך מיילל "סרט זבל!": אסביר כי אני שפוט של בלוקבאסטרים, מכור - בתהליך שיקום - של תעשיית שטיפת המוח והיחצנות, במסווה של עיתונות. אינני מזוכיסט ואינני סדיסט. אחת לכמה שנים, מבליח איזה "כשהארי פגש את סאלי", איזה "מת לחיות", אפילו "המומיה 2" אל המסכים, והופך את מחיר הכרטיס לריאלי. אך עד אז אני מסתפק בידיעה שאני ושכמותי הם בין המממנים הגדולים של תעשיית הקולנוע, אשר ברובה ככולה מורכבת מאוסף של חארות לא קטנים.
פנאי פלוס פלוס
14.8.2001 / 10:16