רואים את הסוף

* דסק החדשות:

רמטכ"ל מתנשא, סרבן עם קוקו, זמרת מלחמות, רמטכ"ל יוצא שחושב שהוא דולפין, שר בטחון שעשה הסבה לשר תחבורה – כל אלה עושים חשק לדבר האמיתי אבל מושכים כמסטיק את המערכון ומפספסים את הפוטנציאל של הדמויות, השחקנים ונפלאות הפאנץ'.

שושנה דמארי מתהפכת בקברה, אחרי חיקוי יפה ירקוני של עלמה זק. חיקוי מבריק של זק, שצריכה להתמקד בחיקויים ולא במשחק וההיי-לייט בדואט ה"פו פו פו" שלה עם בוגי יעלון בגילומו של טל פרידמן. מופז כשלט "פתח, סגור" אנושי של משמרות הזה"ב ראוי למריאנו חד יותר, אבל הקונספט טוב. קיציס כהרגלו מצליח להציק גם בתפקיד הקטן שלו, אורנה בנאי כמירי רגב פומפוזית, לא מצחיקה ומיותרת לחלוטין. והכי עצוב הוא הסיפור של דב נבון – מדובר אולי ברגע השפל בקריירה שלו, כשהשתתף במערכון כחייל בקהל, לתפקיד של חצי שניה.

* דסק החדשות - חלק ב':

טל פרידמן מצוין בתפקיד נחמיה שטרסלר, אבל זה יתחיל להרגיז בעוד שבועיים, במיוחד גינוני הרובוט לפני ה"אז שמישהו ינסה לעבוד עליכם". שטרסלר הוא דמות פשוטה לחיקוי, קלה בתור פרודיה על עולם העבודה בעיניים, אבל מכאן ועד לקחת אותו למקום של חצאיות צבעוניות – זה לגמרי מטופש. אלי פיניש מחקה היטב את אלון גל, הדמות המרכזית במשפחה חורגת של "רשת" (אפשר לצחוק על כך שהזכיינית המתחרה נכנסת בך, אבל לצביקה הדר זה לא היה קורה, אז שמישהו ינסה לעבוד עליכם). דב נבון שוב בתפקיד שהולם את מידותיו הארץ נהדריות, שם הוא פשוט לא מסוגל ליותר.

* ישראלים טסים לחו"ל:

הישראלי המכוער, היחס הוולגרי במטוס, הדייל ההומו – היינו שם לפני שנים, זה פאסה וחייב להיגנז. עצוב כמה שזה לא מצחיק.

* אורי גלר:

אסי כהן עשה חיקוי חד-פעמי באיכותו - כל כך מדויק בשפת הגוף של מאסטר הכפיות ומכופף את הצופים על הרצפה. אמנם אורנה בנאי, כהרגלה, פוגעת בארומה המתוחכמת ומדרדרת את הסצנה לעממיות מרגיזה, אבל ההתענגות על כהן שווה את הסבל.

* מערכון גלגל"צ:

יובל סמו היה צריך להיכנס ללופ של השחקנים המשלימים ב"ארץ נהדרת". המערכון משכפל את התפיסה לגבי גלגל"צ ומציג אותה באור מדויק ביחס לרושם שנוצר מהתחנה. אבל אורנה בנאי, שוב היא, הייתה יכולה לעשות יותר מלהסתובב בפתטיות למצלמה וללחוש "פור דה מיוזיק".

* דריה פלג:

הניסיון של עלמה זק להפוך לקרן פלס/איה כורם הוכתר בהצלחה. לאכול סמבוסק זה גדול. העובדה שהיא אוחזת גם ברביעיית כלי מיתר, גם בגיטרה וגם באלפי כלים נוספים - הופכת את השיר והקונספט לחביבים..

קשה להאמין שארז טל הוא זה שהמציא את המשפט "שמח באולפן עצוב בבית". משפט שעל ברכיו התחנכו עשרות שדרני רדיו שכל חלומם היה להיות "מה יש" הדור הבא. הפאנצ'ים במועדון לילה של שבת השתפרו לגמרי. הרמה עלתה. אבל למי היה כח לצחוק בתוך כל הבלאגן והרעש.

עשו בעצמכם ניסוי: בתחילת התכנית המציאו החברים סטיקרים לתכנית של אורי גלר: "טרנטה טרנטה אבל לפניך ברייטינג" ו-"שעון חבר". מצחיק נכון? זה בדיעבד. בתוך הכאוס של אולפן "מועדון לילה" זה היה בעיקר מייגע. יושב אדם מול הטלוויזיה ורוצה לצעוק לחברים: קצת שקט שם, אנשים נחים פה.