רוקי 5

עוד כמה חודשים תגיע לארץ אחת הלהקות הגדולות של העשור; נכון לעכשיו הם סוד גלוי, שמפומפם במערכות של מעטים יחסית. הם הוציאו כבר שלושה תקליטים קטלניים, ואלו שזכו לראות אותם בהופעה טוענים שזהו מיצג מרהיב ומזעזע, שכולל כמויות בלתי מתכלות של רוקנ'רול בשרני ומפלח אוזניים וסמחטות שמועברות מפה לפה. יש מצב שעד שהם יגיעו לכאן הם ייחשבו לדבר הגדול הבא, גם אצל מי שניזון רק ממכונות ההייפ.

קוראים להם Black Lips, רביעיית צעירים מאטלנטה, והלכלוך שלהם אמיתי. אין טיפת ליטוש בהפקות שלהם. לפעמים נדמה שהם העמידו מיקרופון אחד ויחיד באולפן, שיספוג את הדיסטורשנים, הפידבקים והנהמות כגוש שאף אחד לא העביר עליו נייר שיוף. הליפס מנגנים כאילו השטן בועט להם בעצם הזנב, מאופיינים לרוב בסאונד ביוב ונטולי חשיפה בצינורות ה"אלטרנטיביים", שיגרמו לקהל להאמין שהם קיימים ובעלי חשיבות.

לאחר שהוציאו תקליטים בשניים מלייבלי האנדרגראונד גראז' המופלאים, בומפ ו-In The Red, הם חתמו לאחרונה חוזה עם Vice, אותה חברה בה חתומים גם בלוק פארטי. במלים אחרות – בקרוב מאוד הם ימצאו עצמם על שער באן.אמ.אי, הקליפים שלהם ירוצו ב-MTV2 , והם בוודאי ימכרו כמות מכובדת משני התקליטים הקרבים שלהם – אחד בהופעה והשני אלבום אולפן.

מעבר להמלצה הרותחת על הופעותיהם העתידיות ועל התקליטים שהוציאו (במיוחד האחרון, "Let It Bloom"), התופעה שהם מייצגים היא בעיני הרוח האלטרנטיבית האמיתית שנושבת בעולם בשנים האחרונות. הבלאק ליפס הם גראז' רוקנרול סיקסטיזי והם Pאנק – אם נתעקש להתעקש. הם מגדירים את עצמם flower punk, אבל יותר מכל הם אנדרגראונד רוקנ'רול. אין באנדרגראונד רוקנ'רול חנופה לאוזן ולוק שיקי. זה לא נחמד, לא אופנתי כמו הווייט סטרייפס, וממש לא יודע להתלבש כמו הסטרוקס. אבל – לרוב – המוזיקה שלהם מאד מלודית, ומעבר להישענות על גיטרות-באס-תופים מהסיקסטיז והסבנטיז, היא מזכירה לי את הסיבות בגללן אנשים התאהבו בשנות ה-80 בג'יזס אנד מרי צ'יין. הקסם השחור הזה, הדיסוננס הכאוטי, שבתוכו שירים ישירים ומושלמים.

הנה עוד תקליטים מעולים נוספים מהז'אנר, מהזמן האחרון, לתשומת ליבכם.

בכל מה שקשור לרוק שמתנגש לך בפנים אבל לא מוותר על מלודיות ממכרות, זה כנראה התקליט הכי טוב ששמעתי השנה. "חזיונות דם" של ג'יי ריטארד כל כך קרוב למאסטרפיס, שזה באמת לא נורא שהוא לא הגיע לשם עד הסוף.

ריטארד, מממפיס, טנסי, חבר בין השאר ב-Lost Sounds , Angry Angles, Destruction Unit והוביל את The Reatards . להבדיל מהלהקה האחרונה, שניגנה Pאנק ארסי ומצחיק, הסולו החדש של ריטארד נקי מצחוקים. כמה שהוא מלא בסטיות ומח מלוכלך, ככה הוא אמין. כאיש רב הרכבים, ריטארד הגיע פה להישג: האלבום הוא אישי באותה מידה שהוא מנוגן על ידי הרכב שמחרע לך את הנשמה. אין כאן בלדות.

העולם של ריטארד מסוייט, כובש ולפעמים דוחה: הוא מרגש בחיפוש הבודד שלו אחרי אהבה ב-"Nightmares", ובהתעסקות במוות שרודף אחריו ב-"Death Is Forming" ובשיר הנושא למשל; הוא מרתיע כשהוא מתאר עצמו כסטוקר בין הצללים ב- See You Standing There" ", ומסמר שיער כשהוא מחפש נקמה פסיכופטית ב-"Fading All Away". זה אלבום לא מסתלבט, לא הפוך על הפוך, ואי אפשר שלא להצטרף בשירה להמנוניו הקליטים בתום האזנה ראשונית. תקליט ענק.

Jay Reatard – Blood Visions - יבוא- in the red

התקליט הזה, להבדיל מהרצינות של ריטארד, הוא כולו תענוגות החיים, אם אתם בעניין של מוזיקת גלישה ואנשי זאב. דה סטאגרז האוסטריים הוציאו בשנים האחרונות ערימת סינגלים, ולא מזמן שיחררו את אלבום הבכורה, שכולו חגיגת סרף וגראז' פסיכדלי. מצד אחד הם מנגנים באותו סאונד גולמי בו דובר כאן; מצד אחר הם מרושתים באורגן פרפיסה מענג וסקסי, שגורם להם להזכיר מאד את הפאזטונס. יש פה תימות של סרטי אימה, אבל תמיד בקריצה. בקיצור, זרקו את פרופסור מיקס, זה אלבום המסיבות האולטימטיבי החדש שלכם.

The Staggers – Teenage Trash Insanity. יבוא - wohnzimmer

איזה יופי של תקליט. הצמד הזה, האחד גיטריסט מוביל והשני מתופף על מערכת מינימליסטית (שגם מנגן גיטרה), יודע שצ'אק ברי לא ניגן על הגיטרה שלו, אלא זיין אותה יומם ולילה. ורק ככה הרוקנ'רול התחיל. הם יודעים שהגראז' לא היה נושם אלמלא הסוניקס. הם יודעים שזומבים זה טוב, אבל גם דו-וופ.

זהו התקליט השני של קינג קהאן ו-BBQ כצמד, והא מכיל את כל הנ"ל, עם רגליים שרוקדות בקלילות את העולם הישן, כאילו אף אחד לא בנה אולפן הקלטות מאז 69'. מרק סולטן הקנדי, BBQ, הוא איש רב פעלים במתחמי האנדרגראונד רוקנ'רול. יחד עם קינג קהאן – חברו להרכב האחרון – הוא פועל ומופיע בגרמניה ובספרד. בתקליט החדש, ממתק שעולה גם על קודמו, יש שירי גראז'-דוו וופ מצחיקים וגם רית'ם נ' בלוז Pאנקי מחוספס ובסיסי. זה לא רטרו. זה פשוט הכי אמיתי מבחינתם. הם יוצרים אווירה פשוטה ונטולת זהר, כשנדמה שהם מנגנים אצלכם בסלון ועדיין נותנים בראש כאילו אין מחר.

The king khan & bbq show – what's for dinner?. יבוא - in the red

והערה קטנה : נכון, קשה להשיג את החומרים האלה בארץ, אבל כל עוד הם שייכים לאנדרגראונד, וזה אולי לנצח, אין למה לחכות. דיבור קטן עם החנויות המקומיות שמתמחות ביבוא, או לפחות פניה לסולסיק הקרוב אליכם, עשויים להיות שווים את המאמץ. אבל זו רק דעתי.