וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

האמן 17: תומר ספיר

מיכל וילצקי

14.12.2006 / 10:22

הוא נמשך לקונסטרוקציות הנדסיות, מכור לכלי פורצלן, מתעסק עם חרקים ונמלים ולא יודע ללכת מכות

איזו מוזיקה אתה שומע במהלך העבודה?

מוזיקה משמעותית מאוד עבורי. בסטודיו שלי יש טרנזיסטור שמשום מה קולט רק את "קול הקמפוס" (106 FM). מחוץ לסטודיו אני שומע מוזיקה מגוונת, שקשה לתמצת לרשימה. אני שומע בין היתר את פגי לי, אפרת בן-צור, פי ג'יי הארווי, בל אנד סבסטיאן, electrelane, מרלן דיטריך וחווה אלברשטיין. כבר כמה שנים טובות האלבום של בת' גיבונס מתנגן במערכת שלי על בסיס קבוע לפני השינה, זמן מאוד חשוב עבורי.

מה יותר מזין אותך - טלוויזיה, ספר או סרט?

קולנוע הוא מבחינתי המדיום המשפיע ביותר וספריית "האוזן השלישית" מהווה עורק תרבותי חשוב. לא התחברתי לטלוויזיה, ודרך האוזן יש לי אפשרות לשלוט בתכנים שאני נחשף אליהם. שני סרטים שללא ספק השאירו עלי את חותמם הם "המורה לפסנתר" של מיכאל הנקה ו"מתחת לחול" של פרנסואה אוזון. גם הסרטים של ריינר ורנר פאסבינדר – על הגרוטסקה, הטרגדיה, הביקורת החברתית, הניכור והפרוורסיה שבהם – משפיעים על העבודה שלי ומלבד זאת אני ניזון גם מסרטי טראש רבים. אני שואל מהאוזן מעת לעת סדרות טלוויזיה. שתי סדרות שהשפיעו על עבודתי במיוחד, בעיקר לאור האירוניה החדה שבהן הן "המשרד" הבריטי ו- Royle Family.

מבחינת ספרות "תמונתו של דוריאן גריי" של אוסקר ווילד, מטריד אותי עד עכשיו, חודשים רבים לאחר קריאתו.

מושפע מהקונסטרוקטיביזם הרוסי

אילו אמנים ויצירות השפיעו עליך?

בין הציירים, אוטו דיקס ופרנסיס בייקון השפיעו עלי באופן משמעותי. כסטודנט בבצלאל נחשפתי לעבודותיו של המעצב טורד בונטייה. בשדה העיצוב שלוקה לעיתים קרובות בשטחיות, טוב היה לראות עבודות עם אג'נדה מסוימת. עבודותיו המוקדמות מעלות שאלות הנוגעות בין השאר, בתפקידו של המעצב, ביחס שבין המשתמש לאובייקט, וכן בביקורת על תרבות הצריכה. כיום עבודות רבות שלו משתלבות היטב עם הזרם המרכזי בעיצוב, אך אני זוכר לו חסד נעורים.

יש לי משיכה למבנים תעשייתיים ולקונסטרוקציות הנדסיות, לכן אני מאוד אוהב את עבודתם של הצלמים הילה וברנד בכר, ומושפע מאוד מהקונסטרוקטיביזם הרוסי.

אני מאוד אוהב מחול, ובמיוחד את העבודות של יסמין גודר, שמשפיעה עליי מאוד. העבודה הראשונה שלה שראיתי היתה "אולם", והיא השאירה עלי רושם עצום. אחרי מופע שלה אני חש גודש רגשי שלרוב לוקח לו כמה ימים להתפרק. גודר מותחת גבולות ככוריאוגרפית וכרקדנית; יוצרת שפה אינטליגנטית, רגישה ומקורית, ובכל עבודה שלה מתווסף רובד נוסף לעולם המורכב אותו היא בוראת. העבודות שלה רוויות באכזריות, חמלה, ארוטיקה, והומור – מרכיבים שחשובים לי מאוד גם בעבודות שלי.

איזה נושא חברתי יכול להקים אותך מהכורסא לפעול?

ההתבהמות והאגרסיביות הגוברת של החברה הישראלית מטרידים אותי. זה בא לידי ביטוי בכיבוש, ביחס לבעלי חיים, במעמדם של העובדים הזרים וביחס למיעוטים. האלימות שהופנתה בקיץ האחרון כמעט במקביל כלפי לבנון, הפלסטינים וכלפי ההומואים והלסביות בירושלים חיזקה את השבר שנבנה אצלי בשנים האחרונות ואת היחס האמביוולנטי למקום בו אני חי.

זורק ביצים סרוחות

מהם הרגלי הגלישה שלך?

אני לא גולש הרבה מעבר לבדיקת אימיילים וגלישה ממוצעת. בעבר כתבתי באתר האינטרנט NRG טור משותף עם בן זוגי אבי לובין, תחת השם "הזוג הנוצץ". הטור עסק בביקורת תרבות וביקורת פוליטית דרך אימוץ ז'אנר הכתיבה על סגנון חיים.

מה היית משנה ברחוב מגוריך?

אני גר ברחוב פיארברג, רחוב שקט וירוק יחסית במרכז תל אביב. בפינת הרחובות פיארברג ובלפור משפצים בניין באופן מתקבל על הדעת, אולם מקוממת אותי בחירת החלונות הענקיים מזכוכית חלבית אשר ניצבים כנטע זר בחזית הבניין המרהיב.

מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלך, חי או מת?

הייתי מאוד שמח אם לתערוכת היחיד שתהיה לי בגלריה פריסקופ תגיע השחקנית איזבל הופר. הדמויות הקולנועיות שהיא הן מעבר למילים.

מה הרינגטון שלך?

מכל האופציות המעיקות הקיימות במכשיר שלי, בחרתי משהו שישמע כמו צלצול סטנדרטי.

למי היית מכניס מכות?

אני לא יודע ללכת מכות, אבל הייתי זורק ביצים סרוחות על כל מי שנוהג באלימות ו/או בהזנחה כלפי בעלי חיים וכל חסר ישע אחר.

מה ההתמכרות שלך?

ההתמכרות שלי ושל בן זוגי היא ללא ספק כלי פורצלן שאנחנו אוספים בשווקים. לאחרונה קיבלנו במתנה ויטרינה ויקטוריאנית נהדרת אליה דחסנו חלק מהאוצרות, והאושר בבית רב.

את מי היית מזמין לדרינק על חשבונך?

הייתי מזמין לכוסית את סבתא מרים ז"ל שנפטרה כשהייתי בערך בן 14, בדיוק כשהתחלנו לנהל שיחות של מבוגרים. היא היתה אדם כלבבי, ואני מרגיש שיכלנו להיות חברים טובים.

תיק עתונות:

תומר ספיר עומד מול הדילמה מה לכתוב על כרטיס הביקור העתידי שלו: מעצב או אמן. כבוגר בצלאל במחלקה לעיצוב תעשייתי מחד, וכמי שמציג בימים אלו בתערוכה קבוצתית במוזיאון תל-אביב לאמנות מאידך, הבחירה אינה פשוטה.

"מתחת לאף שלך,שבעה מרחבי השרדות", התערוכה בה ספיר משתתף, היא תערוכה קבוצתית של מעצבים תעשייתים צעירים, הבוחנת את תפקידם של העיצוב והמעצב. התערוכה מבקשת להציג עיצוב הנובע מהשקפת עולמו של המעצב. העיצוב המיינסטרימי, ה"תיזה", הוא עיצוב שלא חורג מעבר לאסתיקה ולפונקציונאליות. התערוכה קוראת עליו תיגר ומציבה אנטי תיזה לתוצרי העיצוב של "תרבות הצריכה".

מאירה יגיד חיימוביץ, אוצרת המחלקה לעיצוב ואדריכלות במוזיאון, מכנה את התערוכה אותה יזמה: "מעבדה תרפויטית". בכך היא מעניקה משמעויות נוספות לעיצוב התעשייתי העכשווי, לחקירה בדבר מקומו של העיצוב, ולתפקידו של המוזיאון בכלל.

העבודה על התערוכה התנהלה כדיאלוג מתמשך בין האוצרת לכל אחד מהמעצבים הצעירים בנפרד. "זה ממש תהליך עבודה בין אמן לאוצר", אומר ספיר, "יגיד העלתה שאלות רבות שעזרו לחדד ולהעמיק את הרעיון שעמד בבסיס העבודה. זה סוג אוצרות שמלווה ותורם ליצירה". בדומה לנושאים העולים שוב ושוב בטיפול פסיכולוגי, צף והתגלה בשיחותיו עם יגיד חוסר חיבתו לעיצוב. לאחר שראה תערוכות עיצוב רבות בארץ ובעולם ואף הציג את עיצוביו בין היתר במילנו, ברלין ופריז, נוכח ספיר לגלות שהעיצוב הפונקציונאלי, העוסק באסתטיקה "נטו". החל לשעמם אותו.

הוא פנה לגיבוש גישה משלו, הנובעת ממחקר מעמיק ומתמשך: עבודתו הנוכחית "חרקה: חתך", פרי תהליך בן ארבע שנים, בוחנת את היחסים בין הפונקציונאלי ללא פונקציונאלי. החרקות, מעין חרק ממין נקבה, בנויות בצורת ביצה שבורה ושוכנות במיכל דמוי עיר נמלים. העבודה בנויה מחמרים אורגאניים וסינטיים כבטון, מלח גס, ספוג, אדמה, תיל חלוד, ונורות ליבון. השילוב בינהם טוען את העבודה במשמעויות אודות מערכת היחסים אדם-טבע-טכנולוגיה. האופי המיצבי של העבודה, והעמדות אותם היא מציגה, מעמידים אותה על קו התפר בין אמנות לעיצוב.

ספיר תוהה אודות הגבול בין שני התחומים: "אם יש בעבודה ביקרות חברתית זה הופך אותה לאמנות? מצד שני, ארגיש שאני חוטא לעבודה שלי אם אני אציג אותה רק כ'גופי תאורה' ".
הוא רואה את האמנות והעיצוב כשני קטבים של אותו תחום. "אני מתמודד עם השאלה הזאת בדומה לשאלות לגבי ג'נדר- יש קצוות ויש תחומים אפורים. אני נגד דיכוטומיות" הוא מצהיר.

הטיפול של יגיד בתערוכה חושף את הבעייתיות בהפרדה בין התחומים אך גם מנסה לתת מענה: "העיצוב הוא אח חורג, בארץ אין לו 'בתים' שיהוו מעבדה הבודקת שפות שונות" מסביר ספיר.
"הפרוויקט במוזיאון תפקד כחממה תומכת ואפשר לי להתרכז בעבודה בעלת אופי מחקרי יותר".
בכך הופך המוזיאון הלכה למעשה לא רק לחלל תצוגה לאמנות קאנונית, אלא גם למוסד הבוחן את היחסים בין אמנות ועיצוב ונותן במה לתוצאות המחקר וליוצרים עצמם.

בית ותיק לעיצוב הוא גלריה פריסקופ, "הבמה העיקרית לעיצוב ומהמקומות הבודדים שמציגים עיצוב עם הרבה קונספט" לדבריו של ספיר. בגלריה תוצג תערוכת היחיד של ספיר בפברואר 2007. ספיר מציג בימים אלו גם בביאנלה לקרמיקה במוזיאון ארץ ישראל, ובינואר יופיעו עבודות צילום שלו בתערוכה ""Dream Makers – Design Meets Technology במזיאון ישראל בירושלים.

"מתחת לאף שלך,שבעה מרחבי השרדות", מוזיאון תל-אביב, ללא מועד סיום

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully