החתיכה החסרה

זה שבוע שאני מבטיחה לעצמי לתפוס קו חמש ולהוציא ניכוי מס במקור מפקיד שומה 3 ברחוב פרץ. עשיתי חלטורה קטנה לפני כמעט יותר מחצי שנה בפאנל נשים בערוץ השני, שם דיברתי על החשיבות של קניית מתנות לחג בגיל צעיר, אולם טרם הגשתי חשבונית שתזכה אותי בכסף המגיע לי. שמחה לדווח כי ביצעתי את המשימה ביום ראשון האחרון. אפילו התעוררתי מספיק מוקדם (6 בבוקר) כדי להספיק לעשות יוגה בחוף סופרישמן עם הכוהנת דליה מנטבר. השמש זרחה לאיטה, חיממה לנו את הגב ואנשים מוכי לילה הביטו בנו בקנאה. דליה שמה מאזי סטאר וחילקה לכולנו תה צמחים. ברגעים כאלה אני נהנית לעלות ליציע ולהבין את הטמטום הקפיטליסטי.

כשהגעתי למס הכנסה התבהר לי שניכויי מס מתבצעים רק בימים ב' וד' אחרי הצהרים. אף על פי כן נמלאתי תושייה וניגשתי אל יאנה ומילה האגדתיות, שהעבירו לי את הטופס בכל זאת. זכרתי שהן חברות באיגוד השח מט של תל אביב והחמאתי להן על הטורניר זוגות בשבוע הקודם. היה נחמד לגלות שגם אנשים חשובים בתפקידי מפתח, מרכיכים לנוכח מחמאה.

חדורת מוטיבציה להפוך את תחילת השבוע למיוחד צעדתי לכיוון כיכר המדינה להשתתף באירוע יחצני ונוצץ של "סברינה ביתן" בו קיבלתי בחינם תחתוני תחרה צהובים ונעלי בית יוניסקס. מארגני האירוע חלקו למוזמנים מיץ גזר וטחינה גולמית בכוסות גבוהות ולאחר מכן, שמענו הרצאה ארוכה של מנהל השיווק על קו קולקציית הלבנים בראי סתיו/חורף 2006. השמש זרחה על הכיפק והמשכתי בטיול רגלי עד לכיכר אתרים, שם קבעתי עם ידידיי הטובים שוש עטרי וגדי טאוב לקפה מול הים.

שאר השבוע היה יחסית רגוע, השתדלתי להישאר כמה שיותר בבית כדי להימנע מהאירועים התקשורתיים הרבים אליהם אני ואהובי יוסוף (בוז'ה מוי) הוזמנו אליהם. פרגנו לעצמנו פרגיות ברוטב טריאקי, שמענו את הדיסק המשובח של לואי ארמסטרונג (סאצ'מו) ואלה פיג'ראלד ועשינו אהבה מתוקה כמו פעם. למרות כל העיסוקים שלנו הקפדנו לסיים ולראות את "בטיפול" במארז די.וי.די המהודר שקנה לי בוז'ה מוי כבר לפני יותר משנה.

ביום שלישי יצאתי לסיבוב על שדרות בן-גוריון ושתיתי עשב חיטה. על הבר פגשתי את פסח סלובוסקי בכבודו ובעצמו, שהתעקש שאבוא להופעה שלו באותו הערב ב"פרילנד". כשהוא הלך, נזכרתי במשפט שגראוצ'ו מרקס היה תמיד אומר - "התחלתי את חיי מאפס ולקח לי שנים להגיע לשום דבר" ולמרות העייפות לקחתי מונית ויצאתי לצרוך קצת תרבות. אף על פי שירד גשם כבד המקום היה מפוצץ. זרמו לשם, עמית הגאון, שלמה יידוב, נוקי שמיר (הנכד של יצחק שמיר וגם נגן מפוחית מחונן), סיוון בסקין ושם קראוס. מה שבטוח כולם נהנו כמו חמורים (או לפחות זה מה שהם טענו). בשלב מסוים של הלילה פרשנו כולנו לאכול ב"המלך ג'ורג'" ומשם סגרנו את הלילה כמו תמיד במועדון השחיתות.

בבוקר יום רביעי, נתקלתי בכיכר אתרים בלא אחרת מסיגי התימנייה, המלצרית האגדית והבת של שמעון המוסיף מהכרם. כשסיפרתי לה על הסחרור והאינטנסיביות המאפיינים לאחרונה את החיים שלי, היא הציעה לי לנסוע לחו"ל ורמזה שכדאי לי לבדוק אתר אינטרנט חדשני שמפרט על טיסות של הרגע האחרון לכל אירופה והעולם במחירים אטרקטיביים.

ואכן מצאתי לי ולמחמדי טיסה ספונטנית במאה ושמונים דולר לאמסטרדם. בחמישי לפנות בוקר, כבר היינו שנינו בטרמינל 3 וכמעט שודרגנו למחלקת עסקים. בסופו של דבר זה לא קרה, אבל הדיילת היתה ממש אדיבה וצ'פרה אותי בוויסקי (גלן מוראנג'י). כשהבטתי מהחלון על העננים, יוסוף מרייר בנחת על כתפי החמה, חשבתי לעצמי מחשבה טרסנדנטאלית: יש חיים מחוץ לבועה.

*** מערכת וואלה! תרבות מבקשת להבהיר כי כל קשר בין המדור למציאות מקרי ושקרי, וכי כל אסוציאציה מסוכנת היא על אחריות הקורא בלבד ***