לא סתם פישר

בעונה השנייה של "עשרת הדברות", רונאל פישר מנסה שוב לפרום את פקעת העצבים האנושית למרכיביה הראשוניים והפרימיטיביים ביותר. אמנם אוסף חוקים שנכתבו לפני אלפי שנים מדריך אותו, אך הוא עושה זאת מתוך העולם האולטרה-מודרני והרייטינגי המהוקצע אליו הוא שייך. המתח הזה, בין המנייריזם המופרך והמכוון (אך המשכנע) המאפיין את התנהלותו של איש הטלוויזיה המודע לעצמו, לבין הנכונות שלו לחשוף את נימי קרביו, מתברר כמסע אמין לחלוטין אל נפש האדם, ומוכיח, שוב, שמדובר בחתיכת מוצר מוצלח מאין כמוהו.

ראוי לשים לב שדרכיו לייצג את חמשת הדברות הנידונים בעונה זו אינן מובנות כלל מאליהן: בדיבר "לא תרצח" עסק פישר דווקא בהמתת חסד ובדיבר "לא תנאף", שהפרק עליו שודר אמש, עסק פישר בחילופי זוגות, לא בדיוק אב הטיפוס למעשה הניאוף והבגידה הרמאי. בדיבר "לא תגנוב" יבחר פישר לעמוד על אישיותו האניגמטית של האופנובנק כסמל מין וכאייקון תרבות, בדיבר "לא תענה ברעך עד שקר", אשר במקור אוסר על אדם לגרום לחברו לומר דבר שקר, עוסק פישר במי ששיקר ולא במי שעינה את חברו, וב"לא תחמוד", במקום להתמקד בחמדנותם של אלה שאין להם, המסתכלים בקנאה באלה שיש להם, הוא עוסק בחמדנות העמוקה והמורכבת של אלה שרוצים כל דבר שנמצא מחוץ להישג ידם.

ההתחכמות הזו, שקל לתת לה לחמוק מן העין, היא עוד דרך של פישר להשאיר את הצופה עירני ומרוכז, נכון לקבל את האמת הפישרית בין שורות התסריט הקופירייטרי. כי פישר לא עושה לאף אחד חיים קלים, בעיקר לא לעצמו. את המרואיינים שלו הוא שואל בבוטות של ילד את השאלות הכי קשות מבלי לוותר להם, ומבלי לפחד מזעמם או מתשובותיהם. את הדרמטיות הלקויה של מספר סצנות סוחטות דמעות בפרק הראשון העונה, שעסק בהמתת חסד של חולי ALS, הוא מאזן בעיסוק כואב ומהימן בדרך שבה השפיע עליו המפגש עם החולים. הכל אצל פישר דואלי. גם החלקים המזויפים של פישר הם אותנטיים לחלוטין, חלק מהאמת ההומאנית השלמה שפישר משרטט.

אפילו על מכשול הטיפול הפסיכולוגי, שעלול היה להיות אבן נגף שכן טיפול בעל ערך אינו יכול להיערך אל מול המצלמות, מדלג פישר בחן. הנכונות שלו להקריב את עולמו הפנימי, ולהתמסר, באומץ רב החושף חסרונות וכישלונות, להתערטלות מוחלטת מול קהל צופיו, הופכת את השדה הפסיכולוגי למרחב רב משתתפים מבלי לוותר על אותה אינטימיות נדרשת. פישר מזמין אותנו אל ספת הטיפולים שעליה הוא כבר שוכב, ולמרות זאת, מתברר, יש מקום לכולם לשכב עליה בנוחות, כי המסלול של פישר הוא שלנו ובשבילנו.

פישר לא יכול לבחון באמת את הצווים המוסריים הקאנוניים של העם היהודי מבלי להתייחס לזה שכביכול הורה אותם; גם האל זוכה לאותו יחס דו-ערכי ובלתי מתפשר, הכולל ויכוח נוקב ואפיקורסי, שיכול להתאפשר רק כשאדם מאמין באמת בקיומו של אלוהים. ועם זאת, דווקא מתוך נקודת המוצא המפותלת הזו, עולה אמת גדולה ומפחידה מהסדרה של פישר, ואין זה משנה כלל אם לזאת התכוון המשורר ואם לאו: את עשרת הדברות כתבה יד אדם, כיוון שאלוהים אינו אנושי מספיק בשביל לקלוט את מרכזיותם של הדברות האלה, ובמיוחד אלו העומדים בין אדם לחברו ולא בין אדם למקום, בעיצוב העולם הרוחני של בני האדם.

"עשרת הדיברות" עם רונאל פישר. ימי חמישי, 22:00, ערוץ 2