רואים את הסוף: ארץ נהדרת

התכנית השלישית העונה של ארץ נהדרת שילבה בין הנועזות של התכנית הראשונה לבינוניות והבנאליות של השנייה, כשמערכון הפתיחה - אחרי האינטרו הקצרצר והאפקטיבי של אולמרט כסטיבן הוקינג - משמש כמקרה מייצג. מחד, הבוטות של "היי(ל) ליברמן" עם הופעה מצוינת של אסי כהן בתפקיד איווט, טל פרידמן מדויק כאסי דיין והטיפול במדיניות העמימות ומאידך, דחקות הבדויים של פרס, דב נבון כדוס מכחיש שואה והחזרה לבוננזות המוכרות של ליאורה מוטרו ומרגול (כולי תקווה כי אין כאן ניסיונות פיוס מצד המערכת, אחרי שגם בשבוע הקודם הפתיחה הלכה על בטוח עם מופז-בוגי-חלוץ).

זה אולי המקום להתמקד קצת יותר ב"היי(ל) ליברמן" והשלכותיו. זו הפעם השניה העונה, אחרי "רשימות גאידמק", שכותבי "ארץ נהדרת" משתמשים בהומור שואה ומייצרים איתו אמירה עכשווית. העניין הזה לא מפתיע אולי את הנרקומנים של "הרצועה", שאוהבים להשוות בין שתי התכניות, אולם ללא הצדקה - דין תכנית בערוץ נישה של מנויי הכבלים, אינה כדין מדורת השבט. על כן, במקום להתעסק במי היה כאן קודם ובאילו עוצמות, כדאי להם פשוט לטפוח לעצמם על השכם - אותה פנאטיות ומיסיונרית של הצופים בה, עזרה ל"הרצועה" לפרוץ את הטבואים הטלוויזיוניים שדרכם משתחלת כעת "ארץ נהדרת". בשבוע בו "הרצועה" נמוגה, אפשר לראות בבירור את החשיבות שלה.

שאר התכנית המשיכה לנוע בין פריצות אולפן די משמימות (דב נבון מייבש בתור השוטר הכלומניק), מערכונים שמצחיקים בשנייה הראשונה אבל נמשכים 3 דקות ("קופיקו". ותודה לחליפה המגעילה שלבש מריאנו), מערכוני שכונה שנראים כמו פילרים (עוד פעם שני הערסים עם הומור המבטאים מהאייטיז?), פרסומת מפוברקת עם רעיון מצוין שנדמה לי שהיה יכול להיות יותר מעודן (טיסות אל-על לחילונים) וגג אחד שנראה כאילו הגיע מ"העולם הערב" (פינת ההמלצות החדשה, שעשויה להוליד רפליקה מוצלחת "לתוך פרצוף שלך"). הבלוג, שהיה נראה לי מיותר בתכנית הראשונה, הצליח להפתיע ויכול לייצר גם הוא משפטי מפתח ("רררררועי, שם שלי רררררררועי"), למרות שתודו שהוא נראה קצת כמו המחזה של וואלה! Zone.

הבחירה להפוך את הטלנובלה הערבית המדובבת (המצחיקה מאוד) לגשר בין "ארץ נהדרת" ל"מועדון לילה" נכונה מבחינת זרימת הערב הטלוויזיוני, אבל מעמעם מעט את הקשר שלה לתכנית.

(ניב הדס)

דווקא השתפרה "מועדון לילה" של השבוע, בעיקר מהדורת שישי. שי אביבי, במיטבו, הזכיר לי למה הכתרתי אותו פעם לגבר החם של 1999 ולאביעד קיסוס אפילו התפלקה סאטירה ("ל-87% מהמוסלמים אין בית"). מגדלת הצמחים הטורפים היתה הזויה ומצחיקה כאחד, כמיטב מסורת "רק בישראל" - טל יודע לבחור אנשים מטורללים במיוחד. גם את זה צריך לדעת לעשות ועל כך, ח"ח.

שני דברים שבכל זאת קצת חרבו את השמחה ביום שישי הם הבדיחות השובינסטיות של מיה דגן. תגידי מה נהיה עם שנאת הנשים? ככה לימדו אותך שמתחנפים לבנים? בשלוש מילים: געגועים לעינב גלילי. בעיה נוספת: רן תלם. הפינה של כתב הטלוויזיה האיראנית כל כך משעממת, שהיא כבר גורמת להתניה פבלובית של שלפוחית השתן. קורס מזורז אצל יוסי ואיתמר לא היה מזיק.

בשבת הבלאגן נמשך. כנראה שהצרוף של עופר שכטר, שי גולדשטיין ואורי גוטליב הוא שלם שמבאס את סך חלקיו. הבדיחות היו מצחיקות, הרעש לא נתן ליהנות מהן. ולעניין ליהוק האורחים: כל תחקירנית מתחילה מכירה את הרשימה של המרואיינים שיבואו בכל יום, שעה ומצב. פלאטו שרון נמצא ברשימה הזאת, כמו זהבה גלאון, רק בקטגוריה של סלבס מהאייטיז, לא עברו מספיק תכניות בשביל לאוורר אותו מהנפטלין.

(הדס ריבק)