ידוע שהאמריקאים לא רואים סתירה בין שוויון להפרדה ובמשך הרבה שנים קיבלו שחורים בארצות הברית יחס דומה לזה שקיבלו היהודים בגרמניה בימיהם הראשונים של חוקי הגזע: מותר לכם לקבל הכל, ברור, רק אם אפשר, תעשו את זה לבד ובצד. באמצע שנות החמישים הגיע פסק הדין של בראון נגד מועצת החינוך של טופיקה, שקבע שהפרדה במערכת החינוך כשלעצמה היא אפליה ואחריו הצטרפה רוזה פארקס שהתחצפה וסירבה לפנות את מושב האוטובוס שלה עבור ישבן הקוטג' של איזה רדנק מאלבמה - פעולה שגררה החלטה שהפרדה גזעית בתחבורה הציבורית נוגדת את החוקה (לא לפני חרם האוטובוסים שהנהיג לותר קינג, כי רק פגיעה בכיס יכולה לשכנע את האמריקאים).
לא צריך להתייחס לעונה הנוכחית של "הישרדות" כאל מניפסט של הקו-קלוקס-קלן. אין טעם להגזים. אבל ההחלטה לחלק השנה את משתתפי התוכנית לפי גזעם, שגררה סערה ציבורית מפולבלת עיניים וצבועה בקרב האמריקאים, מקבלת בפרקים שמשודרים בימים אלה בyes טוויסט די משכנע, שמלמד אותנו שבראון ופארקס, אפעס, עשו עבודה קוסמטית טובה, אבל תכל'ס מתחת למייק-אפ יש את אותו פרצוף גזעני מכוער ומוכר.
יוסי שריד
הנה הרקע: בפרק השלישי של העונה החליטו בסדרה שהעניין המדרגי שעוררה החלטתם מיצה את עצמו ואפשר לשוב למתכונת הרגילה של שני שבטים הטרוגניים לגמרי. החיים על האי חלפו להם בנעימים, מדי שבוע העיף כל אחד מהשבטים משתתף אחר, עד שלפני מספר פרקים הגיע השוס ומנחה התוכנית ריכז את שני השבטים, אשר בכל אחד מהם היו שני לבנים, והודיע שכל מי שרוצה לעבור שבט יכול.
היחידים שעברו שבט הם שני חיוורי עור, שהפרו את המאזן והפכו שבט אחד לבעל שמונה חברים ואת השני לבעל ארבעה. בשני השבטים לא אהבו את הצעד. גם בשבט אליו הגיעו הלבנים החדשים תהו חברי השבט המקוריים כיצד אפשר לסמוך על אנשים שבגדו בשבטם הקודם, והביעו נכונות להעיף את החדשים, או לפחות את ג'ונתן (היהודי), בהזדמנות הראשונה.
אלא שזה לא קרה. כיוון שהשבט השני, בו יש ייצוג מאוזן של שני אסייתים, היספני ושחורה, שמסתדרים די טוב אחד עם השני, קורע לשבט החדש את הטוסיק הוורדרד, נאלצו בשבט החדש להעיף חבר מדי שבוע. איכשהו, למרות ההבטחות, אלו שעפו היו דווקא החברים הלא לבנים ובפרק שישודר היום נראה אם ארבעת הלבנים מעיפים גם את השחור היחיד שנותר בחבורתם. אט אט יצרו החבר'ה שני שבטים: שבט אחד של לבנים, ושבט אחד של כל השאר.
עתה, כשמספר המשתתפים הכללי בתוכנית ירד לתשעה, אפשר גם לשים לב לכך שמתוך 11 אנשים שנחתכו באכזריות על ידי האנשים ששיחקו אותה החברים הכי טובים שלהם, היה רק אחד עם צבע עור בהיר, וגם אז היה מדובר בחתיכת בחורה מעצבנת לאללה.
אי הפיתויים
בעודי מהרהר בזאת, נזכרתי בסצנה מתוך "בוראט", שמביאה את העיתונאי הקזחי אל שולחנם של כמה אמריקאים ליברלים יפי נפש. בעוד האלטר אגו של ברון כהן מבלה בשירותים, משוחחים המסובים על סיכוייו הטובים להתגבר על פערי התרבות ולהפוך לאמריקאי אמיתי. כשבוראט חוזר מהשירותים מלווה בשקית מלאה בצואה שלו, החבר'ה מופתעים, אבל לא מוכנים לוותר על סובלנותם האתנית ומלמדים אותו בנועם להשתמש באסלה. לעומת זאת, כשבת זוגו לארוחה של בוראט, זונה שמנה ושחורה, מגיעה לבית, נגמרת הסבלנות, בעלת הבית קוראת למשטרה ובוראט וחברתו נזרקים בבושת פנים.
העניין בהישרדות זהה: מתק השפתיים של הלבנים המצהירים בתוכניות הראשונות שלגזע אין משמעות עבורם ושנוח להם מאד בחברת בני כל הגזעים, הצבעים והמינים, מתפרק ברגע שנותנים להם אפשרות להתקבץ יחדיו ולשלוח את שאר האנשים לגטו, אפילו אם הגטו הזה הוא על אותו אי.
האמריקאים מתנגדים בתוקף לשימוש במילת ה-N במופעי סטנד-אפ, ויכריחו בשמחה את מל גיבסון לזחול על שברי בקבוקי הבירה שלו בדרכו לנשק את קרסוליו של היהודון הראשון שנקרה בדרכו, אבל הכל למראית עין, רק כדי להסתיר את העובדה שמה שהם באמת רוצים זה שכל אלה עם הגוונים המשונים של העור ילכו לפינה אחרת של המסך ויפסיקו להפריע. שוויון, ברור, בהתאם לחוקה, אבל בנפרד. שהצבע הכהה לא יפריע לעיניים הכחולות העדינות שלהם, חלילה. עיניים כחולות, כדאי שיזכרו האמריקאים, הולכות ממש טוב עם מדים חומים.
הישרדות, יס סטארז, 21:30