וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מחזיר אור

נמרוד לין

25.12.2006 / 9:13

כבר קראתם הרבה ספרים כמו "אור סמוי" של מייקל קונלי, אבל זה לא ימנע מכם לקרוא אותם שוב. אולי גם תיהנו, כמו נמרוד לין

נדמה כי ככל שיורדים במורד ההיררכיה המלאכותית של הז'אנרים הספרותיים – אל משכנות-דומה של המדע-הבדיוני, הרומנים הרומנטיים והספרות הבלשית – כך גדלה הנוקשות העלילתית שניכפת על המוצר הספרותי הממוצע. בעוד הגאון מבקש להדהים ולנפץ, להיחקק בתודעה כייחודי וחד-פעמי, הנמלים-הפועלות של השדה הספרותי עמלות על יצירת עותקים, תוך ווריאציות מינימליות, של אותה עלילה בסיסית.

לא רק שמקוריות היא דרישה חדשה למדי בהיסטוריה של האמנות, נדמה שהיא לא חלחלה כראוי אל תוך הנורמות של ז'אנרים שסומנו מלכתחילה כנחותים, משום שקהלם נחשב לנחות מבחינה חברתית: נשים, נערים ופועלים. אולם אם נידרש להיזכר בחוויית הקריאה הראשונה שלנו, אני מניח שרובנו נגלה כי מדובר בחוויה של חזרה ולא של גילוי. דווקא ההיקשרות הראשונה אל הסיפור ואל הספר נחתמת באמצעות אותם ספרי ילדים שהוקראו באוזנינו כל-כך הרבה פעמים עד שידענו לצפות מראש את נימת קולו של המספר בפתח כל משפט, ואחר-כך ספרי ההרפתקאות שנפרשו בעברית צחה ומזדקנת, והיינו משננים בעל-פה לא רק את צפני המורס של הניקוד מתחת למסילות המשפטים, אלא גם את קווי האור והצל וכתמי צבע-המים של כל איור מלווה, עד לפרט האחרון. אולי בכל זאת, לפני שהקורא האנין לומד לפתח רעב שאינו יודע שובע לחידוש שאין בילתו, הוא בכלל מתענג על החזרה האינסופית.

המתח הזה בין הריגוש שבמקוריות ובין הנוחם שבחזרתיות נמצא בבסיס ספרו של מייקל קונלי "אור סמוי". "אור סמוי" שייך לתת-הז'אנר הבלשי הקרוי בלעז "hard-boiled": הוא עוסק בדרך כלל בבלשים פרטיים, אותם גברים ציניים ומוסריים כאחד, המנסים לחלק מעט צדק ולשרוד במעבה הג'ונגל העירוני. במילה אחת: בוגארט.

קונלי כותב בעידן שבו, בזיעת אפם, סופרי בלשים כמו ריימונד צ'נדלר וז'ורז' סימנון נדחקו אל היכלות התהילה של הספרות, וקונלי מחויב למורשתם. אף על פי ש"אור סמוי" הוא מוצר סטנדרטי למדי, קונלי מגייס כל משאב כדי להעניק לדמויות שלו איזה עומק חמקמק שיהפוך אותם ליותר מאבות טיפוס טריוויאליים.

בוש והכלם

"אור סמוי" הוא כותר מאוחר יחסית בסדרה שגיבורה הוא הרונימוס "הארי" בוש (Bosch), בלש במשטרת לוס-אנג'לס (צעד ראשון בדרך ללגיטימציה תרבותית: קרא לגיבור שלך על שם מחזאי אליזבתני כמו צ'נלדר, או על שם צייר הולנדי שהתמחה בציורי גיהנום במקרה שלנו, יענו כי אל.איי. היא סוג של תופת עלי אדמות). בכרך שלפנינו, בוש פרוש כבר מן המשטרה, אך זכר גופתה של אנג'לה בנטון, עוזרת הפקה באחד מתאגידי הבידור המקומיים אינו נותן לו מנוח, בעיקר ידיה חסרות החיים שנמתחו בבקשת עזרה נואשת. הארי עצמו מנושל מהתיק, וכאשר זוג השוטרים שהופקד על החקירה נרצח בעצמו, אנג'לה בנטון מצטמצמת לכדי תיקייה מעלת-אבק בארונית-תיוק. אבל הארי לא שוכח ולא סולח, וכשהוא יוצא לפנסיה, חייו הופכים למסע-צלב בעקבות אותו רוצח עלום. כמנהגם של בלשים פרטיים הוא מסתבך עד למעל קודקודו בפרשיות אפלות ועם כוחות שגדולים עליו בכמה מידות.

לזכותו של קונלי יאמר שלא רק שהוא יודע לרקוח סיפור בלשי כהלכתו, גם לאפיין דמויות הוא יודע. בוש, על החמלה הזהירה שלו כלפי החלשים, על געגועיו ההו-כה-אנושיים לאקסית שלו שעושה בוחטות בלאס-ווגאס, ועל אהבתו לאולד סקול ג'אז (צעד שני להידחק אל תוך הקאנון: הענק לגיבורך איזה תחביב בעל נינוח אינטלקטואלי: שרלוק הולמס ניגן בכינור, הארי בוש תוקע בסקסופון; עכשיו רק חסר שמיכאל אוחיון ילמד להרביץ בתוף), הוא דמות שמתחבבת בקלות רבה. למעשה, מעבר למלנכוליות קלה, לא כל-כך ברור למה בוש הוא כזה זאב בודד וגרוש; הוא אפילו לא משתכר כהלכה. אבל בוש מתפקד כאלטר-אגו נהדר: ממוצע בדיוק במידה שתאפשר לנו להזדהות איתו, אבל מספיק גיבור בשביל לא לסבול שום בולשיט.

עוד נקודה לטובתו של קונלי היא שלמרות שלוס אנג'לס העגמומית שהוא מצייר לא באמת מתקרבת לקרסולי התופת של Bosch, היא בהחלט מייצגת היטב את התופת של Bush. מבלי לחשוף יותר מדי, חלקו הארי של "אור סמוי" לא היה יכול להתרחש לפני 9/11; רק נציין שחוק-ברזל בז'אנר ההארד-בוילד הוא שהגיבור ייחטף ויסבול נזקים גופניים לפחות פעם אחת במהלך העלילה. השליש האמצעי של "אור סמוי" מציע ביקורת נוקבת ואפקטיבית על ה'פטריוט-אקט' (החוק שבוש העביר אחרי אסון התאומים כדי להקים את המשרד לביטחון לאומי), והוא מהווה את שיאו של הספר. כתוצאה מכך, פתרון התעלומה עצמה מאכזב משהו.

ובכל זאת, "אור סמוי" הוא ספר קולח ומהנה. הוא מספיק מעודן ורגיש בשביל לתת לנו הרגשה שאנחנו לא קוראים "זבל" ומספיק גנרי בשביל לתת לנו להתענג על העובדה שכבר קראנו גירסה כזו או אחרת שלו, ושלבטח עוד נקרא.

"אור סמוי", מייקל קונלי, תרגום: דרורה בלישה (מודן)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully