"הוי כל מה שקדם, שקדם הוי, כל מה שקדם, בנאדם".
כל מה שקדם לגירושים המצערים של אורנה ומשה דץ, שעליהם נודע בסוף השבוע האחרון, הוא קריירה שאפשר לדון בה במיני אופנים שונים אבל העניין שמסמן אותה באופן המובהק ביותר הוא העובדה שמדובר כאן באייקון תרבותי לכל דבר. וזה חשוב, כיוון שהמפגש של האייקון עם החיים האמיתיים דהיינו, מדונה נופלת מסוס לפני יום הולדתה ה-47, דיוויד בואי חוטף שבץ, או במקרה שלנו: משבר בחיי הנישואים של הדצים כל מפגש כזה הוא התנגשות מורכבת של דימוי חד-מימדי עם מציאות תלת-מימדית, מרובת פנים.
כל דיון ציבורי בהתנגשות כזו מדלג בקלילות מעל ההתמודדות האמיתית של הנפשות הפועלות, ומזנק היישר אל הייצוג השטחי של המקרה והשלכותיו. כך שאין פשוט ממשחק אסוציאציות על חשבון הדצים, שיבטיח כמה דקות של הנאה מחידודים שונים, שצברו תאוצה מרשימה בשנים האחרונות עוד לפני המאורע, ועד לשמחה לאיד מהסוג הפשוט והנפוץ ביותר אבל האמת? לא יפה. תכלס, אלה שני אנשים מבוגרים שמפרקים חבילה משותפת כולל ילדים, צריך לזכור אחרי 21 שנים ביחד. זה לא יכול להיות נעים. מה שכן, כשמוסד כזה מתפרק, מה שעולה באופן מיידי ולרוב נזרק מיד משיח ציבורי בהיותו כבד ראש, מעמיק ותובעני מהרגיל הוא השאלות החשובות: מה היה מקומו של המוסד הזה בחיינו? על אילו צרכים הוא ענה? מה יכולה התפרקותו ללמד אותנו?
כמו תמיד, הדרך הבטוחה ביותר להתחיל לענות על שאלות רציניות היא ההקבלה: בחינת מקרים דומים שישפכו אור על הפרשה. וההיסטוריה, לשמחתנו ולצערנו, מספקת ערב-רב של זוגות יוצרים שמערכת היחסים הגועשת שלהם נצרבה כאייקון, כדימוי בעל קונוטציות ברורות.
"My poet" כך כינתה המשוררת אליזבת בארט-בראונינג את בן זוגה, המשורר רב הפעלים רוברט בראונינג שמא היה זה כינוייה של דצה למשורר הפרטי שלה, בטרם העיבו עננים על משק הבית המשותף? או ההתחככות המשותפת בפרסונות מוכרות גבוהות מצח, כמו זו שחלקו ספייק ג'ונז וסופיה קופולה הפרודים זה מכבר עם חברי הסטרוקס, אייר ושאר מורמים מעם ייתכן שבדומה לכך, ההסתופפות מרובת השעות בחברת משתתפי והוגי "טיף וטף" עשתה את שלה.
שלא לדבר על הלקח שלמדנו מהזוגיות המרתקת של ג'ון קסוואטס וג'ינה רולנדס, עת טרח לבקר אותה בפומבי הפרופסור ריי קארני: עין מפקחת של צד שלישי יכולה להיות בעייתית, כפי שאולי תוכל להעיד אגם רודברג, כתפה התומכת של הגברת דץ בתקופה הקשה. אולי זה גם הזמן והמקום להיזכר בשירן של לה-טיגרה המתוקות, "What's your take on Cassavetes" שהרי מילותיו הפוצעות של השיר ("גאון? שונא נשים? אלכוהוליסט"?) והמלודיה המנסרת שלו יכולים להתקשר בכמה וכמה צמתים לסיטואציית הפירוד הכואבת שלפנינו.
אם כן, בכל דרך שנבחר להתמודד עם בשורת הגירושים של אורנה ומשה דץ, כדאי יהיה להסתמך על מקורות שילוו אותנו בדרכנו, שאינה קלה כלל ועיקר. הרי הזוג עצמו כמו ביקש זאת מאיתנו כשהעניק לאלבומם מ-1991 את השם הגורלי "פעמון הזכוכית", כשם ספרה המופתי של סילביה פלאת' מ-1963. שכן היתה זאת פלאת' עצמה שקיימה מערכת יחסים אייקונית, בלתי נשכחת, עם הסופר, המחנך והמשורר טד יוז; כך שנדמה כי הדרך המוצלחת ביותר תהיה לחתום את הרהורינו באמצעות שורותיה שלה, שימשיכו להדהד עת ניזכר בסיפורם של הדצים ובסיפור של חיינו אנו (מתוך "מדוזה", סילביה פלאת', בתרגומו של גיורא לשם):
.
"ב??כ?ל מ?ק?ר?ה, א?ת??ה ת??מ?יד ש??ם,
נ?ש??ימ?ה ר?ט?ט?נ?ית ב??ק?צ?ה ה?ק??ו ש??ל??י,
נ?ד מ?י?ם מ?ע?ק??ל ה?מ?ז?נ??ק
א?ל מ?ט??ה?ה?מ??י?ם ש??ל??י, מ?ה?מ??ם ו?א?ס?יר ת?ו?ד?ה,
נו?ג?ע? ו?יו?נ?ק.
ל?א צ?ל?צ?ל?ת??י א?ל?יך?.
כ??ל?ל ו?כ?ל?ל ל?א צ?ל?צ?ל?ת??י א?ל?יך?.
ע?ם ז?את, ע?ם ז?את
ב??את? א?ל?י ב??מ?ל?א ה?ק??יטו?ר ע?ל?פ??נ?י ה?י??ם,
ש??מ?ן ו?א?ד?ם, ש??ל?י?ה
מ?ש??ת??ק א?ת ה?מ?א?ה?ב?ים ה?ב?ו?ע?ט?ים.
או?ר קו?ב??ר?ה
סו?ח?ט א?ת ה?נ??ש??ימ?ה מ?פ??ע?מו?נ?י ה?ד??ם
ש??ל ה?פו?ק?ס?י??ה. ל?א י?כ?ל?ת??י ל?ש??א?ף רו?ח?,
מ?ת?ה ו?א?ב?יו?נ?ית,
ח?ש?ו?פ?ה מ?ד??י, כ??ת?צ?לו?ם ר?נ?ט?ג?ן.
מ?י א?ת??ה חו?ש??ב ש??ה?נ??ך??
ל?ח?ם פ??נ?ים? מ?ר?י?ם ה?א?כ?מ?נ?ית?
ל?א א?ט??ל א?פ?ל?ו? נ?ג?יס?ה מ?ג?ו?פ?ך?,
ב??ק?ב?ו?ק ש??ב?ו? א?נ?י ח?י?ה,
ו?ת?יק?ן מ?ב?ע?ית.
נ?מ?א?ס ל?י ע?ד מ?ו?ת מ?מ??ל?ח ח?ם.
י?ר?ק??ים כ??ס?ר?יס?ים, ר?צו?נו?ת?יך?
ש?ו?ר?ק?ים ב??בו?ז על ח?ט?א?י.
ס?'ת?ל?ק?י, ס?'ת?ל?ק?י, ז?רו?ע??ד??יו?נו?ן צ?לו?פ?ח?ית!
א?ין ש?ו?ם ד??ב?ר ב??ינ?ינו?".