קווים לדמותה

ישראל היא מקום טוב להיות בו קריקטוריסט. אולי לא מבחינה כספית, אבל לפחות מבחינת התוכן: יש כאן הרבה על מה לצחוק ומספיק עוולות שאפשר להצביע עליהן בקווים שחורים עבים. אגודת הקריקטוריסטים הישראלית עורכת השנה, בפעם השלישית, תערוכת סיכום שנה שתפתח במוצאי שבת, 30 בדצמבר, בגלריית קמפוס חנקין בחולון.

הקריקטורות שייתלו בתערוכה ישרטטו בקו חופשי מה עבר על המדינה בשנת 2006. בתערוכה מציגים בין השאר שמוליק כץ, מושיק לין, עמוס בידרמן, שלמה כהן, מישל קישקה, ניסים חזקיהו, אורי פינק, שי צ'רקה, טל אביב, יעקב קירשן - ובסך הכל 31 אמנים.

כ-150 קריקטורות צבעוניות יזכירו לנו את מלחמת לבנון השניה, הבחירות, האיום האיראני, האנטישמיות והאסונות העולמיים שקרו השנה. כמה מהקריקטוריסטים המובילים בישראל התפנו לסכם שנה במיוחד לוואלה!תרבות:

"כל שנה אנחנו אומרים ששברנו שיא של הדברים שאדם ממוצע יכול להכיל, אבל כל שנה השיא נשבר מחדש. במובן מסויים זה טוב לקריקטורה. כשעשינו את התערוכה הראשונה בשנת 2004, בנו את גדר ההפרדה והיו דיבורים על ההתנתקות. חשבנו שזו שנה מאוד דרמטית. בשנה שעברה בוצעה ההתנתקות והיה המפץ הגדול בליכוד, ואז אמרנו שזו השנה הכי דרמטית. וכשהתחילה 2006, שרון חטף שבץ ונכנס לקומה.

"אבל כמעט שאין אזכור לזה, שרון הוא הנעלם הגדול של התערוכה. מאותו רגע שהוא חדל לתפקד, הפסיקו לצייר אותו. מאז עברו עלינו הבחירות, הבחירות ברשות הפלסטינית וגם המלחמה בלבנון - וזה לא נגמר. השנה נגמרת רק עוד שבוע ויכול לקרות עוד משהו עד סופה."

- מה היה אירוע השנה מבחינתך?

"המלחמה. בשבוע השני של מלחמת לבנון השניה ציירתי בהתנדבות בשביל החברה "הגלויות של שלי" שתי גלויות שפוזרו במאות-אלפי עותקים כדי לעודד את המורל הלאומי, וכך אני התגייסתי למלחמה.

"חוץ מזה, מבעוד מועד תוכנן שבאביב אחליף את הקריקטוריסט של העיתון המוביל בבלגיה, "לה סוואר", וזה יצא בדיוק בתקופת המלחמה. בתור ישראלי ממוצא בלגי לא יכול היה להיות טיימינג טוב יותר מבחינתי לעבוד בעיתון הזה, שבדרך כלל לא תומך בנו בצורה נלהבת. השתמשתי בפלטפורמה הזו כמנוף להסברה, כדי להסביר לקוראים הבלגים שחוץ מהדברים אותם הם קוראים בעיתונים - כמו שהמלחמה מתרחשת רק בלבנון - גם בישראל יש מלחמה. כל קריקטורה שציירתי פורסמה ולא צונזרה. זה היה מעניין מבחינה מקצועית."

- מה אתה מציג בתערוכה?

"את הקריקטורה של איסמעיל הנייה ציירתי בערב בו נודעו תוצאות הבחירות ברשות הפלסטינית. ההערכות בארץ היו שאמנם יהיה קרב צמוד אבל ש[[אש"ף]] ינצחו והיו הפתעה והלם. עמדה השאלה האם החמאס מסוגלים לעבור מטרור לפוליטיקה - ושאלתי את השאלה דרך הציור.

"הרבה אנשים אמרו: "אתה אומר שהחמאס עובר לעניבות?" - אבל אני לא אומר, אני רק שואל שאלה שלמעשה נשארה מאוד אקטואלית. קטונו מלתת תשובות לשאלות הגדולות אבל אנחנו יכולים להצביע עליהן, ולתת תשובות לא חד משמעיות כי המציאות לא חד משמעית."

"בתערוכה יוצגו חמש יצירות שלי, שתיים מהן טיפלו במלחמה. אחת מהן קריקטורה טראגית, ספק קריקטורה, שציירתי ביום בו נפלו הקטיושות בתל חי, באירוע בו נהרגו תריסר אנשים. זו קריקטורה מאוד עצובה שכנראה נוגעת עמוק."

- מה אולמרט עושה בדי-9?

"זה היה השער של '[[מקור ראשון]]' כשאולמרט נבחר. לאחר הבחירות, אולמרט קיבל לידיו את מפתחות הבולדוזר. בקריקטורה אפשר לראות שאני לא מנבא שהוא יצליח להמשיך עם ההתנתקות: 'הבלודוזר גדול עליו.' הדימוי של הבולדוזר התאים ל[[אריאל שרון]], ל[[אהוד אולמרט]] זה לא מתאים, הוא לא מגיע לגז או להגה. אני חושב שנבואתי התגשמה".

- איך אתה מסכם את השנה?

"שנת 2006 הייתה מאוד צפויה לרעה. השנה הכי דרמטית מבחינתי היתה 2005, השנה של ההתנתקות. הרגשתי אז שאנחנו מתדרדרים. לפני כן ציירתי בעיקר קריקטורות דיוקן אבל בגלל ההתנתקות נכנסתי עמוק לקריקטורה הפוליטית. קרה משהו שנראה לי קריטי והמשכתי בתנופה השנה, קצרתי את פירות הזעם."

- מה עבר עליך השנה?

"רק השנה התחלתי לעבוד באינטרנט, וזה מטורף לגמרי. מזל שיש את האינטרנט כי בכל מדיום אחר, קריקטורות במדינה הזאת לא רלוונטיות. תוך שעה קורה משהו אחר נורא."

- מה נהנית לצייר?

"אירוע השנה מבחינתי היה מצעד הגאווה. כל הסיפור הזה היה משעשע נורא. באחד הציורים בתערוכה אני מציג את הפתרון שלי למצעד הגאווה: שיעבירו את המשחן, של חברת חשמל ועליו יעשו את מצעד הגאווה."

- מה עם זבנג?

"בינתיים זבנג ממשיך יום יום. לאחרונה יצא לי ספר חדש על הדמות סתיו מזבנג. כרגע אני עובד על קומיקס על אורי גלר לעיתון זבנג הבא. הסלב האחרון שזכה לקומיקס הוא דודו טופז, ועכשיו אורי גלר. עשיתי כבר על שירי מימון, ומשה קצב. כשיצרתי את הקומיקס על משה קצב פחדתי שהוא יגרום לי לבלאגן אבל זה לא קרה לבסוף."

אוצר התערוכה, דן פתיר, היה יועץ התקשורת של [[יצחק רבין]] ו[[מנחם בגין]] ועבד שנים רבות בתקשורת." עבדתי ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות. התחלתי ככתב ספורט, ולאחר מכן הייתי כתב פוליטי וצבאי. ב-1991 הייתי חבר במועצת המנהלים שייסדה את הערוץ השני."

- מה עושה יועץ התקשורת של שני ראשי ממשלה בתערוכת קריקטורות?

"הקריקטורה הפוליטית נמצאת בדמי 50 שנה. אני עוקב אחריה בארץ ובחו'ל. התיידדתי עם קריקטוריסטים באנגליה ואמריקה, למדתי עם האמנים הגדולים דאז בצרפת והתפניתי לעזור לקריקטוריסטים הישראלים בכך שאני אוצר את התערוכות שלהם.

"בנוסף אני עובד כמה שנים על אלבום שייצא בשנה הבאה ויתאר את תולדות הקריקטורה הישראלית של ארץ ישראל משנות ה-20 של המאה שעברה ועד היום.

"בעייני זה לא סתם תחביב, אלא אחת הגרורות הכי חשובות של התקשורת. אומרים שצילום אחד שווה אלף מילים. קריקטורה פוליטית אחת שווה יותר ממאמר מערכת גדול, בכל נושא פוליטי או כלכלי, אם היא מביעה את עצמה טוב, נכון וחד."

פתיר מבקר את התקשורת על דבר אחד: "קריקטורה היא יצירה ויזואלית, אבל לא פחות מכך גם יצירה עם תוכן. יש הרבה קריקטוריסטים מוכשרים אבל אין מספיק שטח ובמה בשביל זה. העיתונים לא נותנים מספיק מקום לקריקטורות. "



"השנה שהיתה 2006" - התערוכה השנתית של הקריקטוריסטים הישראלים תפתח במוצ"ש, 30 בדצמבר, בגלריית קמפוס חנקין של תיאטרון חולון.