המדריך לחיים בכפר

עם כל הכבוד לקורבנות ותמיד יש כבוד לקורבנות, קשה לחוש יראה של ממש מהאויב הקם עלינו להורגנו מחלת השפעת, מחלה שאקזוטית ורבת סכנות ככל שתהיה, עדין תסמיניה המרכזיים הם אף סתום וצפייה מוגברת בשידורי הבוקר. חדשות ערוץ 2 (או אולי 10, סביר להניח ששתיהן) לא יכלו לעמוד בתמהיל הקסום של זריעת פחד, עיסוק בתפל, תחושת ביחד מזויפת וצרכנות מוגברת שטומן בחובו אייטם על מחלת השפעת העלולה לתקוף כל אחד ואחד מאיתנו באחד מחמסיני דצמבר. בכתבה ששודרה בימים האחרונים רואיין בכיר שהוגדר כ"חולה בשפעת", שתועד בעודו רוכש בעצמו וללא עזרה מבחוץ דקסמול קולד לצינון יום, או אולי סתם טישיו. אחריו רואיינה עוד מקורבת לצלחת ש"בנה חלה בשפעת" (העם איתך גבירתי) שיתכן ומסרה מידע מסווג על מרק עוף וויטמין סי. שלישי התראיין רוקח שבירך את העם על תבונתו הרבה המביאה אותו לקניה חכמה המשלבת תרופות קונוונציונליות (בעל כורחך אתה נזכר בראש-נפץ) ותוספים טבעיים למיניהן. לקינוח רואיינה מומחית לתרופות סבתא שהמליצה בחום של סבתא על שן-שום יומית נגד שפעת ואולי, על הדרך, גם נגד עין הרע.

יתכן ויש לגיטימיות בתפקודן של החדשות כמערך הסברה לאומי כלשהו, אבל הופעתן של המהדורות, בעיקר אלו של הערוצים המסחריים, כ"אח הגדול מסביר לאזרח הקטן" היא מטרידה. דמותו של האזרח, כפי שהיא עולה מהחדשות (ונכון, לא רק מהן, אלא מרבים מערוצי התקשורות האחרים, עיתונים יומיים, תוכניות ריאליטי ועוד) היא דמות הקרובה לפיגור, דמות שצריכה לשמוע אותם דברים שוב ושוב כדי להגיע למצב של קלט, דמות שצריכה לחוות הזדהות מקסימלית כדי להגיע להבנה, שרק הפשטה של כל מנגנוניה אמורה ליצור אצלה בטחון קיומי.

ניתן לפטור אייטמים מסוג זה בסברה שחדשות הן תוכנית בידור ובעיקר מצע לפרסומות, מכאן הארכניות הבלתי נחוצה והעיסוק בנושאים כמו הסמרק של המדינה, אבל השיטה הזו (שנולדה, איך לא, במהדורות החדשות המקומיות האמריקאיות) כמו כל תהליך פולשני החוזר על עצמו, אכן מייצרת את אותה דמות שהיא פונה אליה. מהאזרח, או שמא נקרא לו הצרכן, מצופה להימצא במצב נצחי של חרדה מפני לא נודע כזה או אחר - משפעת עד צונאמי, מאנס ועד איראני - והוא ממלא תפקיד זה נאמנה. למעשה זו אינה חרדה בדיוק אלא "חרדה מנומנמת", או "נמנום חרדתי", שילוב של קהות ודריכות, ניקור ועירנות, שהם התגובה הטבעית ל"שיעמום המסוכן", או ה"סכנה המשעממת", שמנחילות לנו חדשות כאלו.

מי שצפה באותו דיווח בלהות מהסופרפארם, עלול היה לסבור שלא נגיף השפעת אוכל בנו אלא נגיף השיטיון. לא אתפלא אם במהדורת הערב תיסקרנה האופציות החדשות לניגוב התחת. מה יש? זה לא חשוב לנגב כמו שצריך? ואין אנשים שלא יודעים איך? ואולי יש פיתוח במכון וייצמן שכולל נייר טואלט ממוחזר מכדורי טניס? ואולי יש מומחית שלמדה במזרח תנועת ניגוב סיבובית אינטר-אנאלית ועושה סדנאות בפרדס חנה? שלא לדבר על השלכותיו הקשות עד הקטלניות של ניגוב לא אחראי.

בניגוד ל"מורים של הטבע", ניסיון חיים או הורים, מטרתה הראשונית של תקשורת אינה "לעזור", "לענות" או "להסביר". מטרתה הראשונית, ה"גנטית", היא לייצר עוד תקשורת, לשמר תמיד את אותו סימן שאלה שיביא עימו את הפרק הבא, לשמור את סיר הספקולציה מבעבע. אבל מעבר לברור מאליו, שאייטמים מסוג "חולי השפעת לאן" אינם מסייעים לקומם את החולים, יש משהו דוחה ואפילו לא בריא בפריטה זו של חיינו למטבעות קטנים של פשטות-לכאורה. שהלוא ככל שאנחנו מפגרים יותר, כך אנחנו עיוורים יותר לבעיות המהותיות של חיינו. ככל שאנחנו עסוקים במיקרו המזויף, החוזר על עצמו, כך נשמט מאיתנו המאקרו. אנא מכם, עורכי מהדורות יקרים, בעידן עודף המידע יש בהחלט מקום למסנני-מידע. זהו תפקידכם. העבירו לנו את המידע הדרוש, שפכו אור על תהליכים, ספרו את כל האמת ואל תתעסקו בנזלת, ירוקה או מטאפורית.