היפ הופ טרללה, גדלתי בשנה

אם יש משהו שאני שונא יותר מאיקרה זה סיכומי שנה. ומשנה לשנה, בניגוד ליציבותה המרשימה של מה שנראה כמו גבינה העשויה מביצי דגים, זה גם הופך לרעוע וקשה, שלא לומר אחוש קשה.

בעולם בו לכל העולם ואחותו הצולעת יש טראקים במיי ספייס, חשבון פעיל ביו טיוב, דף פליקר המתהדר בתמונות של הבחורות השוות בעיר ובלוג דעתני בו הכל מתחבר - המוזיקאים בעלי הכישרון האמיתי יכולים לבלוט בקלות. הרבה יותר מבעבר. חזק יותר. גבוה יותר ובעיקר אוניברסלי יותר. היי, רק השנה שתי ילדות מרמלה הכירו ל-8 מליון איש ברחבי העולם את הפיקסיז וילדה מיוחסת הרבה יותר מאנגליה התהדרה במספר אסטרונומי משלה של חברים במייספייס. שתי הדוגמאות, מעבר להיותן הוכחה חותכת לגירל פאואר, פעלו בתחומים מחוץ לתעשייה והפכו למודלים עסקיים לגיטימיים לפיהן תעשייה שלמה מנסה ליישר קו. ופתאום גם לדורון מזר יש דף במייספייס. אוי, זה מעניין. מאד מעניין. כי אלבום השנה הזו, וזה של השנה הבא לבטח שוכן בין מיליוני דפיו. בשביל למצוא צריך לחפש.

"תרשום, תרשום" האיץ בי העורך, "רושם, רושם" עניתי לו בסמס החמישי, שתוהה מה נסגר עם הרשימה של הסטלן הזה שכותב על המוזיקה של כל הכושים האלה. וכן, 2006 הייתה אחלה מוזיקה של שנה. אפילו בהיפ הופ, שעבר מחד את אחת מהטובות שידע ומאידך את אחת הטרגיות, בעשור המבולבל והמבלבל הזה. ירו בפרוף, אבל עדיין זו שנה שניתן לסכמה כשנת ה-J. דילה מת והותיר אחריו מורשת היפ הופ מפוארת שחלקים ממנה נמצאים באלבומים הטובים של השנה ובצמד שהוא הוציא כמובן. ג'יי-זי ניהל ביד מופתית את דף ג'אם והספיק כמו גדול לשחרר אלבום קאמבק לפני הכרימסטמס. וביום עצמו, האיש שבגללו עושים את כל המוזיקה הזו, ג'יימסבראון הלך לעולמו וגרר איתו את 2006 כולה ישר להיסטוריה.

אז לפני שנתחיל כמה התנצלויות הכרחיות:
1. סדר ההופעה אינו מעיד על חשיבותו.
2. בגלל העבודה, נו, אתם יודעים איך זה, האלבומים המופיעים הם בהכרח כאלו שחזרתי לשמוע גם הרבה אחרי שדהה הדיו על הביקורת.
3. האלבומים של סנופ, ג'יי זי ונאס - לשנה הבאה. לא חוכמה להוציא אלבום בשבוע האחרון של 2006, טוב ככל שיהיה, נראה מה נזכור ממנו לאחר שנה.
4. בטוח, אבל בטוח שכחתי משהו. אתם מוזמנים להזכיר.
יאללה לעסק. הנה ה-15 שלי

בשקט, אחד מאלבומי ההיפ הופ החשובים שנעשו בזמן האחרון. הפוליטיקה של אויבי ציבור, שמטיחים את הרפש בפני האומה הלבנה ביותר בעולם? לפנים. המציאות המחורבנת של העולם המערבי מעולם לא נשמעה נפלאה כל כך.

ממש ליד: Cunninlynguists - Piece of Strange

אאוטקסט. אלבום חדש. והנה מגיעה ההתמכרות. עלול ליצור תופעות לוואי בדמות שחיקה מוקדמת של השירים יפים במיוחד ומאידך לגלות אחרים חבויים בפינות האפלות של איידלווילד.

ממש ליד: אף אחד

כוכב נולד. פשוט כך. כנות שיושבת על הביטים בסטייל שכבר לא עושים היום. במידה וחפצה נפשכם באלבום היפ הופ אחד השנה - זה הדבר.

ממש ליד: Jurassic 5 - Feedback

זו הייתה אחת מהשנים הטובות של גוסט. שנה שהחלה באלבום הבלוז-היפ הופ של אחד מאחרוני הליריסיסטים והסתיימה בעוד שוס של האיש הכי סובל בהיפ הופ. "More Fish" מורכב מקטעים שהיו טיפה פחות מסחריים לדעת דף ג'אם מכדי להיכלל בראשון. הסירו מעליכם ספק, אין מדובר כאן בצלחת שאריות שיצאה מהמיקרוגל, אלא בהיפ הופ הארד-קור לפנים. גוסט, אחד מאחרוני מספרי הסיפורים שניזון בלבדית מארוחות סול פוד מחוממות באש תנור לבנים אדומות, לא יוותר גם אם עוד לא יוותרו אנשים שישמעו את המוזיקה שלו.

ממש ליד: Busta Rhymes - The Big Bang

הראשון, איש בסוף ימיו מדבר דרך תקליטים ומנסה, ממש כמו גבריאל גרסיה מרקס, להספיק לספר את סיפור חייו ממיתת חוליו. ערמה של תקליטים, מינימום ציוד, זמן ואיש אחד שחושף את נשמתו ומגלה את הרגעים שעשו אותו מאושר, מלא בספקות, מהורהר, יצירתי. עצוב. מאוהב. במוזיקה ובחיים שהיא העניקה לו. "דונטס" יצא ביום הולדתו ה-32, שלושה ימים לפני מותו. "My People Hold On" הוא שיר ההספד היפה ביותר שאדם כתב לעצמו.

The Shining הוא כמובן סיפור אחר. אלבום שדילה לא הספיק לסיים בחייו, בו אסף סביבו את כל הראפרים שאהב לשמוע - החל מידועים וכלה באלמונים מדטרויט, דילה הוא האיש המרכזי כאן. הרבה מהאנשים שפכו פה את הלב כמו שלא עשו הרבה מאד זמן. 40 דקות שהושלמו לבסוף ע"י קאריים ריגינס, שותפו משכבר, שסיים את המאסטרים כשרוחו של האיש, עם כובע חדש וחיוך, מרחפת מעל ובתוך כל שנייה מהאלבום הזה.

בערך ליד: Murs & 9th Wonder - Murray's Revenge

עוד פרק בפרויקט המשותף של הבחורים מאוהיו, אשר שיתוף הפעולה ביניהם עושה להם רק טוב, למרות שהם וואחד כשרון כל אחד בעצמו. RJD2 על הביטים - שטיחים של סול, נופים אורבניים של תופים והרבה הרבה לכלוך מהרחוב – ובלופרינט -מסמן ותמיד פוגע בנקודה. אנדרגראונד יכול להיות שפוי ולהישאר פ'אנקי.

ממש ליד : Mr.lif - Mo' Mega

נפטונז והקליפס משתינים על כולם בקשת. אלבום קשה, מחוספס, לא מתחנף לבחורות במועדון ושמר על פאסון באווירה קשה של תחילת ניינטיז, משהו שמזכיר את מוב דיפ ברגעים הממש טובים שלהם. כל מה שטוב בנפטונז כשהם פוגשים את החיבור המושלם לביטים האלו שרק הם, עדיין, מסוגלים להביא.

ממש ליד : AZ - The Format

אלבום ניצחון של אחד מהמפיקים החשובים כיום בהיפ הופ. כולם בפנים. כולם צריכים לשמוע את התקליט הזה.

ממש ליד: Molemen - Killing Fields. אל תפספסו את האלבום הזה.

האלבום שלקח את אחד מהאמ.סיז הטובים למקום הראשון. אין מתחרים. אין דברים כאלו. גם כשהוא מחליט להיות הכי רציני למשך חצי אלבום הוא עדיין אחד מהמצחיקים ביותר.
לא ממש, אבל ליד : T.I. - King

אלבום בכורה מקסים של הצד החושב והמדבר ב- Emanon. מרהיב בתעוזתו ונעים. כל כך נעים Arrive .הוא בשקט השיר הפתייני שלא נולדה הארנבת שתעמוד בפניו. כישרון, שכנראה יככב עוד כמה רשימות כאלו בעתיד.

ממש ליד: Exile - Dirty Science

ככה מתבגרים. ו-Show Me הוא אחד השירים היפים של השנה. גשם בחוץ? מעולה. להוריד, להתכרבל, לשמוע ולחייך כי יש מישהו שמחבק אותך כרגע. צריכים גם כאלו בשנה.

לא דומה אבל די ליד: Arrested Development - Since the Last Time

יו יו יו ועוד פעם יו. האלבום עם הסאונד הכי אופייני ל-2006. מבולבל, מבלבל ועם בוכטה של באסים ותופים שעושים לכל ההיפ הופ הזה משהו אחר לגמרי. בוליטימור, הדור הבא וללא ספק העתיד של Big Dada שמוכיחים מדי פעם כי בעלי הלייבל (שגם הם הוציאו השנה אלבום) עוד יודעים איך לשמוע למוזיקה. האלבום המאגניב של השנה.

ממש ליד - : Various Production - The World Is Gone

מי אמר שהיפ הופ שייך רק לילדים?E-40 מסתובב כבר די הרבה זמן באזור אוקלנד, אבל עד שטופאק ואחריו מאק דריי מסרו את נשמתם לבורא, הוא נותר בחזקת הסוד הכמוס של אזור הביי. השנה, הייפי וכל השיט הזה, הייתה השנה שלו. אלבום במייג'ור, הצלחה מטורפת וליל' ג'ון, שגם השנה חוגג כמו משוגע.

ממש ליד - Keak Da Sneak - Contact Sport

טוב שיש מישהי שדואגת להוריד קצת את כל הטסטוסטרון-בלינג בלינג חזרה לקרקע. בחיים לא משנה כמה כדורים חטפת, האישה היא זו שאומרת את המילה האחרונה. טוב שזו אחת כמו אורסולה, שגם יודעת מה ואיך להגיד. שירה חיה רעה.

בכלל לא ליד: Amy Winehouse - Back to Black

מלך הקולות, מולוך במקרה שלו, חוזר באלבום שהוא הגדרתו לפופ וההגדרה למה קורה כשמייק מתחיל לתקשר עם הסובבים איתו ומוציא את היכולת המדהימה שלו לייפות מלודיה ולרטשה לרסיסים באותה דקה. אלבום שמחזיר את האמונה בכל הפיית' נו מור שיט הזה. מ-ל-ך!

ואם כבר באקספרמינטל עסקינן, אז איך לא: Tv on the Radio - Return to Coockie Mountain

די ג'יי שאדו, Funky Skunk – הוא אולי מחפש דרך חדשה כיוצר אבל עדיין מספר אחת כדי ג'יי. דיפלו יכול להתצטנף בשקט בפינתו, לאחר השיעור הזה ששאדו מעביר את כל אלו שאמרו כי הוא גמר את הסוס. הו כן.

איש גדול. נשמה עוד יותר גדולה וקול שיכול להפוך - לעיתים באותה נשימה ממש - מקטן ומתפנק ליללת תן הרודה, כעמוקת החרדות עצמן, בשולי הלילה ולבסוף אף קורעת אותו לגזרי גזרים. בתוך סי-לו גועשת ורוחשת כמות בלתי נתפשת של חדשנות, תעוזה, והיכולת הזו לשים וואחד זין על כל מה שנחשב נכון לעשות. השנה הוא היה בכל מקום.עם נארלס בארקלי בשגעת של -Crazy, הלהיט הגדול של השנה הזו, הפוסיקאט דולס שלו המשיכו לעשות קצת רעש גם השנה, שיתופי פעולה עם כל שרק תרצו כש- Cavved In עם קאנינלינגויסט, הוא הטוב שבהם. מי שנראה תמיד כאילו הרגע הוא זינק מתוך בקבוק ירוק ויש לו רק משאלה אחת להגשים לכם, עשה סוף סוף חיים השנה. לאחר ששני אלבומיו המאד מאוד מגוונים ושונים התקבלו בקרירות יחסית, האלבום הבא יהיה כבר משהו שהרבה מאד אנשים יחכו לו. ובצדק.