"אתם החלום האמריקאי" אומר מנהיג קהילת העסקים לביל הנריקסון, כשהוא משדל אותו להצטרף לקבוצה הכלכלית המשפיעה של יוטה. אבל הנריקסון, הדמות הראשית ב"Big Love" של HBO, שהעונה הראשונה שלה נסתיימה אמש, הוא לא החלום האמריקאי, לפחות לא ברובד הגלוי של הסדרה. הנריקסון הוא אמנם איש עסקים צעיר, מצליח, נאה, שאפתן, אבל עם שלד רציני מאוד בארון, או ליתר דיוק שלושה שלדים. לביל הנריקסון יש שלוש נשים.
הפוליגמיה היתה אחת מהעקרונות הבסיסיים של הכנסיה המורמונית, המרוכזת ברובה ביוטה, עד שבשנת 1890 החליטה הכנסייה שאין לקיים פוליגמיה במדינות בהן החוק אוסר על כך וב- 1904 נאסרה כליל. בעקבות זאת, פלג קיצוני של המורמונים פרש והוא ממשיך לקיים את עקרון הפוליגמיה עד היום תוך עימות חריף עם הקהילה כולה. ההערכות הן שבין 20 ל- 40 אלף איש מנהלים כרגע אורח חיים פוליגמי בארה"ב.
ב"אהבה גדולה" מונהג פלג קיצוני כזה על ידי רומן הקשיש (הארי דין סטנטון) שכיאה לנביא נשוי ל- 14 נשים, עם עוד אחת, בת-עשרה צחה שהיא "רעיה בהכנה". ביל (ביל פקסטון עם מועמדות לגלובוס הזהב על התפקיד) גדל בקהילה פוליגמית, פרש ממנה לחיק הכנסיה המורמונית המרכזית ולמונוגומיות, ואחרי שחלתה אשתו הראשונה והחוקית בסרטן שלא איפשר לה ללדת יותר חזר ל"עיקרון" וצירף למשפחתו את ניקי (קלואי סביני), בתו של רומן המנהיג המאיים ואת מרג'ין, שהיתה הבייביסיטר של המשפחה כאשה שלישית. את חייו התלת-פאזיים הוא בוחר לנהל מחוץ לכנפיה המגוננות של הקהילה, ברחוב ממוצע של רובע ממוצע באמריקה הדתית הממוצעת, בשקר ובהסתר מהשכנים, מהעובדים, מהמורים של הילדים מכולם.
אכול ככל יכולתך
למרות השקר הגורף הזה, ברובד הפנימי של הסדרה, ביל הנריקסון הוא כן החלום האמריקאי. שלוש הנשים, שלושת הבתים, ארבעת הג'יפים, שבעת הילדים, עשרות כרטיסי האשראי והיכולת לכלכל את כל אלו בהצלחה הם דווקא מה שהופכים אותו לחלום האמריקאי: החלום של "עוד" ו"יותר". אכול ככל יכולתך - או במקרה זה, זיין ככל יכולתך - הוא עקרון אמריקאי מקודש, עם עקרון אחד מעליו והוא "שאף לזה": שאף לאכול ככל יכולתך, לבעול ככל יכולתך (המינוח העברי "לבעול" מבטא היטב את הזהות בין הסקס לקניין). הנריקסון ממלא אותו בהצלחה, עם עזרה מאלוהים ופירותיו, הוויאגרה למשל. אמריקה שמה את אלוהים על הדולר והנריקסון אוהב את שניהם. לא סתם הוא בעלים של רשת חומרי בנין/עשה זאת בעצמך - הוא בונה את הבית הכל-אמריקאי.
ניהול המשק וגידול הילדים במשפחת הנריקסון מתנהלים באופן קומונרי. הבעל רוב הזמן לא נוכח, הוא בעסקים (צד) ונשות השבט עוסקות בניהול משק הבית וגידול הילדים בשיתוף מלא. ההנריקסונים הם קומונה שבטית כלפי פנים אך למעשה זו משפחה שהיא תאגיד. ניקי, האשה השניה, בבגדים צנועים וצמה מתחסדת, מתמכרת לכרטיסי אשראי, מזמינה מחוברות של ויזה כל דבר אפשרי. המשפחה המסורתית שבאה לביקור המוני מהמתחם, מתהפנטים מהג'יפים וקונים כמויות עצומות של אוכל. "כולם שם בחובות", מעידה ניקי. הקהילה הסגורה, המכונה גם "טליבאן אמריקאי", מוצגת באור שלילי: הנסיון שלהם לחיות מחוץ לחברה הכללית, ההכרזה על עצמם כ"אנחנו טובים יותר", העמדת הפנים של הצניעות הם שהופכים אותם לחמדנים. זאת לעומת ההנריקסונים שקיבלו עליהם את עולה של החברה הליברלית כן, גם במחיר של אותו שקר - ומכאן חמדנותם מוצדקת, כי היא תומכת במערכת ולא מתנגדת לה.
סקס קינקי ומוזיקה משגעת
חווית הצפייה הטובה היא זו המעמתת אותך בין ההזדהות עם הקוד הפנימי של הסדרה לבין היותך, כצופה, מייצג החוק, גם כאשר זה אינו נוכח בבירור; חווית הצפייה הטובה היא בעיקר זו הגורמת לך לחוש את עוצמת הפעולה של החוק בתוכך. כמו ב"עשב של השכן", וב"סופרנוס", יש ב"אהבה גדולה" נסיון להציג את המוסר כמושג חברתי יותר מאשר אנושי.
גם הקאסט של "אהבה גדולה" לא ממהר לחרוץ משפט על פוליגמיה ובמפתיע, נשאב לתוך "חוק הטבע" ואינו מתיחס לאספקטים הלכאורה שוביניסטים של הסדרה. ביל פקסטון אומר, אמנם בהומור קל, ש"אם היית עץ תפוחים בריא, לא היית רוצה לעשות כמה שיותר תפוחים? זה חלום שמתגשם, ברמת הפנטזיה כמובן. גבר בן ארבעים עם קצת מבחר..."; קלואי סביני מדברת על יתרונותיה של האחווה הנשית: "הרעיון של חברה נשית סביבי כל הזמן הוא מושך, גם חלוקה של גידול הילדים ומטלות הבית. אם אנשים רוצים להיות פוליגמים, מי אני שאגיד משהו נגד זה? הדבר שהיה הכי קשה לי במשפחה כזו הוא קנאה, לא הייתי מסוגלת לחלוק את הגבר שלי".
כלומר, על פי סביני ולמעשה על פי הסדרה, שני הצדדים יוצאים נשכרים: הנשים, מרגע שהשכילו לחיות עם מידה מזערית של קנאה (לא היעדר של כזו, בלי קנאה אין תשוקה ובלי תשוקה אין סדרה) זוכות לחיי רווחה ושיתוף, נטולות אפילו הבדידות הבלתי נסבלת של הזוגיות. הגבר, נדמה שאם רק נותנים לו הוא יכול. דמותו של הנריקסון מייצרת - את האשליה? - שהגבר הלבן הכושל הוא זה שזרעו מוגבל על ידי חוקים שנוגדים את טבעו. למעשה, ככל שהגבר מרבה את זרעו ואת האחריות שבאה עימו, כך כוחו גדל בדיוק המידה שתאפשר לו לכלכל את הפיות הנוספים. כח הוא כח וככל שנצליח להקטין את רגש הרכושנות הנלווה למין ויחסים, כך נוכל להרבות רכוש.
"אהבה גדולה" היא המילה האחרונה במחקר הטלוויזיוני על המשפחה. אחרי אמהות חד הוריות, נישואים חד מיניים ועוד מיני פירוקים שעבר התא המשפחתי המסורתי, "אהבה גדולה" באה עם הצעה אחרת, מאחדת. למרות הביקורת המובלעת בסדרה, פוליגמיה מוצגת כעוד פתרון אפשרי ואולי אף הגיוני לתא המשפחתי, כשילוב עתידני של קפיטליזם, קומוניזם ודת, הכרה בטבע הנשי והגברי הקמאי מחד וגישה כלכלית מודרנית מבטיחה מאידך.
מעבר לזה, יש ב"אהבה גדולה" התבוננות קומית על המקומות בהם המערב הפרוע פוגש את המערב, אמריקה של "רובים וקניונים" ; כמעט לכל השחקנים המצוינים בה זו הופעה ראשונה בסדרת טלוויזיה (דמות טלוויזיונית בולטת דווקא היא גרייס זבריצקי, מי ששיחקה את אמה הפסיכית של לורה פאלמר בטווין פיקס, את אמה הפסיכית של סוזן ארוסתו המתה של ג'ורג' קוסטנזה ב"סיינפלד" וכאן משחקת את אמו הפסיכית של הנריקסון). המפיק הראשי של הסדרה הוא טום הנקס והבמאים מתחלפים בה, רובם בוגרי "הסופרנוס" ו"עמוק באדמה", עושים כהרגלם את הדבר הכי קרוב לקולנוע שתראו בטלוויזיה. באהבה גדולה יש אהבה גדולה, סקס קינקי ומוזיקה משגעת, כולל שיר הפתיחה של הביץ' בויז וכולל הגיטרה של הארי דין סטנטון. חלום אמריקאי.