שמור לי ואשמור לך

עם כל הכבוד לתחקירי העופות ובלבולי הביצים בפעם המי יודע כמה, חבורת אמנון לוי הצליחה לשבור שיאים דווקא בפרק סיום העונה שלה. בואו לא נהיה קטנוניים ונשתדל להתעלם מהעניינים הקוסמטיים של תוכנית התחקירים, למשל (1) הצפייה הקבוצתית של שומרי המסך בחומרי המצלמה הנסתרת – מציצים, מנתחים, שוב מציצים, שוב מנתחים ומסבירים אחד לשני בצורה אינפנטילית (כדי שאנחנו נבין, כדי שאנחנו נבין) את מהלכיו של הלולן המסוכן; או למשל (2) השאלה שמטרידה יותר מכל – אם התחקירנית אמורה לגלם דמות, איך זה שאנחנו מקבלים כל כך הרבה קלוז-אפים שלה מאחורי הקלעים?

אבל, כאמור, לא נוציא את החוליים בפינצטה, בוודאי שלא בתוכנית הסיום. דווקא התחקיר הפותח, זה שרץ יפה בפרומואים השבוע, דורש תחקיר עומק. סיפורה של סימה/מירב, שמציגה את עצמה כמסכנה, מתקשרת להשיג מצרכי מזון וכסף לתרופות ונופלת על עיתונאי צעיר ובעל מוטיבציה לסייע. היא לעולם לא מראה את פרצופה (נורית אזהרה?), לא מפסיקה לבקש עוד כסף ובעיקר סוגרת לעצמה ראיון פיקטיבי אצל דודו טופז. "שמעון", הכתב המוצלל שסייע לה, מצטייר כלא פחות מחסר אחריות, מעורר סלידה על שנפל ברשתה, בוודאי כשהוא נשמע פתטי בזמן הקראת הסיפור מהדף. כולנו היינו יכולים לישון בשקט עם העקיצה הקטנה הזו, אלמלא היה מעורב שם טופז. פתאום הסיפור הפך לתחקיר לאומי, עם עדותו הנוקבת של טופז שמסתיימת ב-"בית סוהר לא מספיק". כך פוסק כבוד השופט טופז.

יפה אמר טופז. נוכלים צריכים לשלם על מעשיהם ובית סוהר באמת לא מנחם את מי שנפגע. אלא שכל הליקוק הזה בין טופז ללוי ולהפך יוצא מכל פרופורציות ומזכיר את מצעד קידום התוכניות של כל הגינתים-שילונים וכו' אצל יאיר לפיד. אלא שכאן מדובר בתוכנית תחקירים והסיטואציה היא לא פחות מביזיון טלוויזיוני וחציית קו אדום, אמנם דק, אבל בהחלט אדום.

למי אכפת מהשקר הקטן הזה? במי פגעה הנוכלת כששיקרה להפקת טופז? לכל הנוכחות הטופזית באייטם אין שום ערך מלבד יחסי ציבור. נקודה. אבל טופז לא מסתפק בזה, הוא דוהר על הבמה שניתנה לו ומגרד לאמנון לוי במקום שהוא לא מגיע אליו בגב: "אני צופה בתוכניות שלכם... תבורכו שאתם חושפים אותם". פשוט להקיא.