לא ההוא מסיינפלד: הקריימר שאתם חייבים להכיר

השבוע מגיע קריימר לארץ להפיק את הגאווה הלאומית בשמי הרוקנרול, המונוטוניקס. מלכי האנטרטיינמנט האנרגטי כובשים בשנה האחרונה מעבר לים עוד ועוד יעדים מלאי כוסיות עם ציצים גדולים, חצאיות קצרות ולב חם, המשוועות לקצת גוד-טיים עם זיעה וגיטרות רועשות, ועתה – אחרי שני אי.פי'ז – הם מוכנים להקליט את אלבום הבכורה שלהם. וכשזה מגיע להפקה – בשביל המונוטוניקס רק הטוב ביותר.

הלו"ז הוא כזה: קריימר יופיע ביחד עם המונוטוניקס במועדון הפטיפון בשבת, 6.1. למחרת הוא ייכנס ביחד עם שלושת חברי הלהקה – עמי שלו, יונתן גת ורן שמעוני - לאולפן של פאסט מיוזיק, שם ישהו במשך שבוע, במהלכו בעזרת השם יוקלט האלבום, שמתוכנן לצאת באמצע פברואר, לקראת סיבוב ההופעות האמריקאי הבא של המונוטוניקס.

קודם כל צריך לעשות קצת סדר בקריימרים. גם אם מתעלמים מהבדיחה החבוטה על קריימר אחר שגם הוא וויתר על שמו הפרטי ("מה? קוזמו קריימר מגיע לארץ? הא הא הא"), עדיין צריך ללמוד להבדיל בין וויין קריימר - הגיטריסט של להקת הפרוטו-פאנק הדטרויטית MC5 - לבין מארק קריימר, שהוא הקריימר הרלוונטי. הבלבול הזה רווח מאוד כי שניהם אושיות רוק אמריקאיות ותיקות שהתפרסמו בשנות השבעים ולהקות אלטרנטיביות צעירות אוהבות לקשור את שמן אליהם (העיקר שיהיה איזה קריימר בקרדיטים בעטיפה הפנימית, אם אין ברירה גם ההוא מ"סיינפלד" הולך).

הקריימר שלנו ניגן בכל מיני להקות והפיק כל מיני אמנים, במגוון רחב של סגנונות וז'אנרים, והוא מהווה צומת חשובה בה נפגשו מוזיקאים מקצוות שונים, מפסיכדליה ועד אוונגרד, מפרוג-רוק ועד אינדי. אם אתם מחפשים את הטלפון של מישהו שהיה בלהקת אינדי אמריקאית כלשהי בשלושים השנה האחרונת – מדון פלמינג ועד קימייה דוסון – קריימר הוא האיש בשבילכם, ובטח יש לו גם את המספרים של האסיסטנטיות האישיות של ג'ון זורן או פרד פרית. קריימר היה שם לאורך כל ההתפתחויות ברוק האלטרנטיבי האמריקאי, ועתה הוא חודר גם לסצינה המקומית הנושאת את עיניה לחו"ל וקושר את הסיפור של הרוק האלטרנטיבי הישראלי למקורות ההשפעה שלו מעבר לים.

מלבד סטיב אלביני, קריימר הוא המפיק הידוע והעסוק ביותר באינדי רוק האמריקאי, כשמה שמייחד אותו מבחינת סאונד הוא החיבה העזה שלו לפסיכדליה - לא כזאת שמדברת לבחורות עם פרחים בשיער, אלא כזאת שמדברת לווירדוז המאוהבים בטייפ הסלילים שלהם. אחרי שכבר היה בעליו של אולפן הקלטות בשם נויז ניו יורק, הקים קריימר ב-87' את הלייבל שימי דיסק, שהיווה במשך שנים תו תקן של מוזיקה מוזרה. קריימר הוציא תקליטים להרכבים אקסצנטריים כמו להקת האוונגרד היפנית הצעקנית ה-Boredoms או מלכי השוק-רוק GWAR, שהתחפשו למפלצות הרבה לפני הטמבלים האלה מהאירוויזיון, אך פינה מקום גם למוזיקאים שקטים יותר כמו Low וגלקסי 500 – הנציגים האמריקאים של גל השוגייז האווירתי.

הקריירה של קריימר התחילה בשנות השבעים, כשניגן עם דיוויד אלן (שגם הוא ביקר לאחרונה בארץ) וביל לאסוול ב-NY Gong - אחד ההרכבים של להקת הפרוג הפסיכדלית גונג. בהמשך ניגן עם עוד כמה להקות – בעיקר על בס - בינהן שוקאבילי, הבאטהול סרפרז, Half Japanese של ג'אד פייר ו-Ween. כל מי שהסתובב בחנויות תקליטים באייטיז/ניינטיז וחיפש דברים אמריקאים מחופפים, מצחיקים וקיצוניים עם שיער ארוך וריח של גראס נתקל ללא ספק בהרכבים של קריימר, B.A.L.L (שהפכו ל-Gumball אחרי פרישתו) ו-Bongwater, ההרכב שלו עם השחקנית/מיצגנית אן מגנוסון שנגמר במפח נפש.

במהלך השנים הוציא קריימר גם שורה של אלבומי סולו מוזרים, ביניהם מעין אופרת רוק משונה וכמה פרויקטים שיצאו במסגרת הלייבל של ג'ון זורן, צדיק. רשימת הלהקות שקריימר הפיק, גילה או ניגן איתן, במסגרת שימי דיסק ומחוצה לו, היא אינסופית. אתר הבית שלו כולל רשימה כזאת המכילה שמות מוכרים לצד אינספור שמות שמעולם לא שמעתי/שמעת עליהם, פלוס הערה בסוף שאומרת, שאם אתה צריך להיות ברשימה ובמקרה נשכחת, אתה מוזמן ליצור קשר כדי שהוא יוסיף אותך. אני מניחה שאם קרן פלס תעשה לקריימר מייל בנידון הוא יוסיף אותה בכיף כי בטח גם הוא כבר לא זוכר את כולם (הוא בטח יחשוב שהיא קשורה לוויל אולדהם, עוד אחד שעבר אצלו – אה? אה? הבנתם??).

בסוף הניינטיז מכר קריימר את שימי דיסק למועדון הניו יורקי Knitting Factory ואז פחות או יותר החלה ההידרדרות במצבו. הוא פרש מעסקי המוזיקה, הפסיק להופיע והסתגר בבית. אחרי שהתאושש, הוא חזר לעשות ולהפיק מוזיקה לקולנוע ולתיאטרון, ולאחרונה חזר לתעשיית המוזיקה, כשהפרויקט המרכזי שלו – וזה מפתיע! - הוא הפקת אלבום חדש לזמרת הסקוטית דוט אליסון, מי שהייתה בתחילת הניינטיז הסולנית של הרכב הדאנס One Dove, חזרה לפני כמה שנים במסגרת תחיית האלקטרו ומאז שוב נעלמה.

למרות שהוא ידוע בתור דמות ניו יורקית, בשנים האחרונות הוא מתגורר בדרום פלורידה, שם פתח מחדש את הלייבל שלו תחת השם סקונד שימי, כשיריית הפתיחה הייתה פרויקט קאברים של אמנים שונים לשיריו של דניאל ג'ונסטון - לא רעיון מקורי, אבל אחד שתמיד עובד טוב.

בפלורידה עובד קריימר באירגון של הקוסם ג'יימס רנדי, שמציע מיליון דולר למי שיוכיח בתנאיי מעבדה שיש דבר כזה כוחות על טבעיים, אתגר שאף אחד עוד לא עמד בו. רנדי הנ"ל התפרסם לראשונה בתחילת שנות השבעים כשהאשים את אורי גלר בשרלטנות ואף הוציא על כך ספר ("אה, הוא עוד חי?", אמר עליו גלר לאחרונה בריאון ל"רייטינג"). בתור תומך נלהב של רנדי, אתאיסט גאה, סקפטי גדול ומי שבכל זאת חגגו לו פעם בר מצווה, קריימר מאוד שמח לבוא לארץ. מצד אחד יש לקוות שאורי גלר לא יבוא לפטיפון בשבת – מצד שני, אם הוא יראה את ריחוף העטלף המדהים של עמי שלו, יש מצב שגלר עוד ימצא אותו ראוי לתואר היורש.