רוברט דה-הירו

בעולם מתוקן, הנאנסות הקונגולזיות שקדמו לחלקו השני של תחקיר-רוברט השבוע והילדה הפלסטינית מהשבוע שעבר, אמורות לגנוב את כל הפוקוס ואיתי אנגל ראוי להיות גיבור הרגע, אבל מכיוון שעולמנו מקולקל, מי שמביא את הרייטינג הוא האיש שעומד מאחורי רוברט – אסי ועקנין. מסתבר שהחלק הראשון היה רק הפרומו לתחקיר המלא של 'עובדה' שקשרה את שמו של ועקנין לבנק למסחר, להלבנות, לסחיטות, איומים ובוררות של העולם התחתון. במקום קונגולזיות קיבלנו את רוברטו ברוטב פסטו על הצלחת של אילנה דיין.

לרוברט המסכן לא היה שום סיכוי. הוא ישב מול מתקפה אסרטיבית ביותר של אילנה דיין שגוננה בכנפיה על הבייבי שלה – התחקיר עליו עמלה מערכת התוכנית חודשים ארוכים. ורוברטו, זמנו קצוב ופיו מפיק מרגליות באותו סגנון בו ניהל את המכולת בבת-ים – תוך כדי הפגנת פשטות השפה, ניסיון ליצירת אהדה באמצעות משחקי מילים ובעיקר היתממות. המלחמה הקיומית של רוברט על חייו ועסקיו לוותה בנפנוף בפרטים אותם התחקיר של 'עובדה' טרח להסתיר. אם נחשב את הסיכויים על כף המאזניים – לרוברט באמת לא היה סיכוי מול תחקיר ענק של שני חלקים, טחינת פרומואים ושיחות סלון ברנז'איות.

מבלי להיכנס לנעליו של חוקר פרטי במשטרת ירקון או לחבוש פאה של שופט, התחקיר חתך את הקריירה המופלאה של רוברט כסוכן דוגמניות, על אף כישרונו הבלתי מוטל בספק בתחום. רוברט בבעיה. להזכירכם, רוברט חף מפשע עד שלא יוכח אחרת, אבל אם היה מגלם את דמותו של רמי הויברגר ב'בורגנים', שרית וינו-אלעד מזמן הייתה צועקת לעברו: "אתה חרא של אבא!". יכול להיות שרוברט, המעיד על עצמו כאבא של הדוגמניות שלו, הוא אבא ביולוגי נהדר, אבל אחרי התחקיר וסיפורי הבוררות-כביכול בין אנשים המוכרים מאד למשטרה לבין מאיה בוסקילה ושרון גניש, רוברט ייזכר כאיש שידע לאן מובלות הטאלנטיות שלו אבל לא עשה שום דבר כדי לעצור את המולנרים בדרך לשיחה צפופה עם "בנותיו".

התחקיר, כפי שנכתב פה כבר בשבוע שעבר אחרי החלק הראשון, הוא עבודה עיתונאית מצוינת הכוללת בתוכה הרבה פרטים – רובם חדשים, חלקם מוקלטים וחלקם מגובים בעדויות פנימיות – על ועקנין, שותפו של רוברט. מכיוון שהתחקיר עומד בפני עצמו, בלי המתקפה משוחררת הרסן של דיין, שלא ממש אפשרה לרוברט לדבר בעימות הטלוויזיוני והזכירה של דיין הייתה משוחררת רסן, חדורת מטרה, והזכירה את המתקפה האישית של איציק מרדכי כלפי ביבי שהובילה לתבוסה של האחרון. רוברט אמנם הובס במלחמה אבל את המערכה האחרונה – מול דיין באולפן – הוביל לשובר שוויון, בעיקר בגלל דיין. היא נכנסה בו כל כך חזק עד שגרמה לרוברט לעורר אמפטיה כמעט כמו הנשים הקונגולזיות מהכתבה (המעולה!) של אנגל, מה גם שאזכור או שניים לגבי קיומה של אשתו, הקנה לו מעמד של איש משפחה והשאירה אותנו לעשות חושבים לפני שנפיל עליו את כל התיק.