החיים שלכם בלאפה

הדבר הכי מוזר בנסיעה של טיפקס לאירוויזיון הוא עוצמת התגובות שבחירתה עוררה. קיראו לי סטרייט, אבל זה בהחלט מפליא אותי שעדיין, אחרי כל אותן שנים בהן נוכחנו לדעת עד כמה האירוויזיון הוא תחרות אנכרוניסטית - אפילו יותר מההערות המכוערות של אנסטסיה מיכאלי (כולם כאן נראים ערבים. תתרגלי לזה בובה) – שלא אומרת מאום, ובוודאי לא מקדמת את המדינה או ואת האמנים שמייצגים אותה – התחרות הזו עדיין מצליחה ליצור כאן כאלו אמוציות חזקות.

הרי לבד מכסף שנזרק לחינם על חשבון משלם האגרה, התחרות הזו אינה משרתת דבר מלבד נוסטלגיה מיותרת להצלחה כלשהי – אפילו תהיה זו תחרות זמר - בזירה הבינלאומית, או שאיפות תיירותיות לביקורים בסקנדינביה – והאירוויזיון הוא תמיד איפשהו בסקנדינביה - של עובדי ראשות השידור. בשביל מה, לכל הפקידים והשומות, צריך לכנס שני סבבים של ועדה, שכל אחד מחבריה קיבל סכום יפה, ולקיים מקצה נוסף של בחירת השיר הזוכה, רק על מנת שיהיה לנו נציג בחצי הגמר של מפעל שכבר מזמן פשט את הרגל? וחשוב יותר, מדוע ההרפתקה הזו, שהוכיחה את עצמה שוב ושוב ככושלת עבור כל המעורבים בה, עדיין נחשבת לאטרקטיבית בעיני אומנים מקומיים, בוודאי כאלו בסדר הגודל של טיפקס?

דוד ד'אור, למי ששכח, עבר מסכת של השפלות והוצאות כספיות מגוחכות ומיותרות, רק בגלל האשליה שנבנתה כאן במדינה לפיה הצלחה באירוויזיון יכולה להוביל לאיזושהי הכרה בינלאומית, שלעולם תבושש להגיע. הרי אפילו דנה אינטרנשיונל, שזכתה, והיו לה, לפחות על הנייר, את כל הקלפים הנכונים בדרך לפוקר, לא השיגה את ההצלחה אליה שאפה. אף אחד כבר לא סופר את האירוויזיון. בקהל – לא באולם ולא בבית – אין מגלי כשרונות, אנשי חברות תקליטים או כל מי שיש לו קשר לתעשיית המוזיקה. גם אם מתייחסים לאירוויזיון כנייר לקמוס למצב האהדה אלינו בעולם, לא בטוח שכדאי לשלוח נציג רק כדי שנוכל להפטיר כלפי הטלוויזיה את המלה האהובה "אנטישמים".

עוד נימה שקשה לי להתחבר אליה, ותמיד עולה בהקשר הזה, היא זו המציינת את השורש ב.ו.ז על שלל הטיותיו, המיוחס בדרך כלל למי שכשל במשימה להביא את הכבוד המיוחל למדינה. איך עדיין מניחים את כובד משקלו של כבוד המדינה על כתפיו הצנומות של מבצע זה או אחר? מה, אם אדי באטלר היה מגיע למקום גבוה יותר יכולת ההרתעה של צה"ל היתה משתפרת? רשויות המסים היו הופכות לנקיות? הדצים לא היו מתגרשים? מיליוני גרמנים היו מגיעים לנופש של ספא בים המלח? גם כאשר זכתה דנה נגררו ברשות השידור להוצאות מיותרות של אירוח התחרות, ובסופו של דבר מי שמימנו את כל ההרפתקה הזו היינו אנחנו.

ולמרות כל אלו, אם בכל זאת בוחרים כאן שלא להתחשב בשיקולים הללו, עדיף שתהיה זו להקת טיפקס. אני רחוק מלהיות מעריץ של טיפקס, אבל קשה להתעלם מהעובדה שהלהקה הזו, היא היא המייצגת הנאמנה ביותר של מה שמכונה "מוזיקה ישראלית" ועזבו שניה את עניין קיבוץ הגלויות והעדתיות. עזבו גם את שדרות.

טיפקס ראויה להיות הנציגה הישראלית משום שבדרך שבה היא משלבת בין דיסקו, מוזיקה ערבית, דחקות במינונים משתנים, טקסטים אנטלגנטיים ופופ יש משהו שהוא ייחודי למדינה הזו. אני יכול אולי לא לאהוב את האמירה שיש לטיפקס להציע, אבל אין ספק שיש בה מקוריות, גם אם היא מורכבת ממיש-מש של ישראלינאז' (למשל שיר על תקליטן חתונות מתחת לסימפול של חדווה עמרני, או שיר על התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, או שיר על קמעות). מעבר לכל אלו, טיפקס היא להקת הופעות מיומנת, שסוחפת גם את הקהל שאינו שפוט שלה.

ספק אם זה יעזור לישראל בהכנות למלחמה הבאה, במאבק בתאונות הדרכים, במסקנות ועדת וינוגרד, וספק אם טיפקס תהפוך להצלחה בקנה מידה אירופאי, אבל לפחות נדע שיש לנו את הנציגים הכי אותנטיים.