הכתיבה על אוסף אלטרנטיבי ישראלי חדש, היא מדרון חלקלק לתוך ביצה של דיוני קלישאה, שבכל מקרה מעניינים עד 500 איש, לא כולל עיתונאים ובני משפחה. כל שאלות ה"מיהו אלטרנטיבי ע"פ ההלכה"? מתפוצצות לאוויר העולם, ובחיי שיש יותר מדי מוזיקה טובה בארץ בשביל להתחיל עם זה. את הניימדרופינג נשאיר לפורומים. גם על האוסף החדש, הטוב והמדאיג, של "קול - הקמפוס FM106 "ניתן לדסקס שעות עד רמת ה"לאן נעלם רם אוריון השולתתת". מלבד השעמום שכרוך באוננות הוורבאלית הזו, נבירה בפרטים הקטנים תפספס את הנקודה החשובה של האוסף הזה: האמירה של אי האמירה.
מי שמחפש את השמש הישראלית ב-"Where is the Sunshine" יתקשה ממש למצוא אותה. לא במקרה השירים היחידים שנכתבו בעברית הם בדיחות להעלאת המצב-רוח. האוסף מנסה כמעט בכוח להוציא את המוזיקה מההקשר המקומי שלה, לשבץ אותה ככוכב בשמיים האפלים של לונדון, היכן שיש, כידוע, מוזיקה טובה. החיים של סטודנט בבית הספר לתקשורת בישראל, כך ניתן להבין מהאוסף, הם לא ממש מעניינה של תחנת FM 106, שבבחירת השירים שלה מקדשת את הפרטיות המוחלטת, זו ששואפת לגלובליזציה טוטאלית, ולאובדן הגבולות. וכמו כל לימודים אקדמאים, זה נורא נחמד בתיאוריה.
המציאות קצת יותר מכוערת. האמת היא שיש שכר לימוד גבוה לשלם, ובאמצע קוראים לך למילואים, ולפעמים הבחינות והעבודה תקועות לך כמו דיסק של דרים ת'יאטר בגרון. אבל רוב הכותבים באוסף מנסים לצייר רגש מוזיקלי, ללכוד את תשומת הלב דרך פריטות עדינות או צפצופים חלקים והחיים הם רק הרקע לניסיון לשבור את המעגל של המיינסטרים הישראלי. לכן האוסף של קול הקמפוס דומה לקשת מרהיבה, בעלת שני צבעים בלבד:
שמש פרוסט או שווארמה שמש?
רוב השירים באוסף בנויים מכשרונות שנקלטים אך ורק בטווח השידור המצומצם של התחנה החשובה הזו. בין אם זה העומק הרגעי של עמית ארז ו-Katamine, או הגרוב ההודי של Old Man River והטירוף השקט, שמוחבא בצ'רלי מגירה, אין כאן כמעט שירים לא ראויים, רק החלטות לא נכונות: תחנת סטודנטים לא צריכה לשבץ באוסף שמייצג חדשנות שיר בן יותר מ10 שנים, חזק ומכונן ככל שיהיה, כמו זה של DXM זצ"ל. אלא אם רצו לומר, או יותר נכון, לא לומר לנו משהו.
בתוך היצור המעוות והמוטציוני הזה שנקרא "מוזיקה ישראלית אלטרנטיבית", פועלים כוחות שהם מעבר לתדר של 106FM. חמור מכך, גם ב-106 עצמה, טווח השירים והסגנונות המקבלים במה רחב בהרבה ממה שמוצג, והכל בשם האג'נדה: אנחנו לא מכאן. אנחנו לא שייכים לכאן, והמקום הזה נמצא כאן בטעות. בדומה לשנים היותר מבאסות של שלטון ה-PC, הלכו הקהילות המקופחות של ארצות הברית (שחורים, היספנים) לתהליך מואץ של התכנסות בגטאות, שם הם יהיו "נפרדים אך שווים". האוסף של קול הקמפוס הוא מניפסט שדוחף אל מקום ממנו לאלטרנטיבה אין מה להגיד על החיים, ושם, רק שם, הם יהיו נפרדים אבל שווים. האמת היא, שמלבד הדיסק החדש והמצוין של Monkey Son of A Donkey (פינת הפרסום הלא סמוי), יש מוזיקה אלטרנטיבית בישראל ששוברת לבבות ומרסקת בניינים. ההתעלמות הגורפת של האוסף הזה, חכם ומתוחכם ככל שיהיה, מאותם סגנונות שקול הקמפוס עצמם משמיעים היא סוג של סכין מאוד חדה בגב של אחים לנשק. בתחילת שנות ה-90 קראו לזה "אני ואני ואני ואני". היום קוראים לזה "Where is the Sunshine", ובשנים הבאות ספק אם יהיה בכלל מישהו שיקרא לזה בשם.
את האוסף ניתן לקבל חינם באתר התחנה. הלינק למטה.
אמנים שונים, "Where is the Sunshine", אוסף קול הקמפוס 106FM