סוגרות עונה: ארץ נהדרת מול מועדון לילה - מי עשתה את זה טוב יותר?

סליז – פתיחה טובה ומושקעת גם אם לא יותר מדי מצחיקה. מה שכן, היא מאירה את סיפורם של חיים רמון וה' בכדור המראות הנכון – פרשיית אהבים תיכוניסטית שיצאה מפרופורציה.

אולפן פתיחה – פואד מצוין, ולא רק בגלל הדמיון בחיקוי, אלא בעיקר בשל העובדה שהאיש כבר שנים לא אומר כלום ומכהן כשר; עם אהוד ברק, הניסיון להיטפל לעובדה שלא באמת השתנה, הוא ראוי, אבל מהכשלים האישיותיים שלו קשה ליצוק חומרים טלוויזיוניים, בניגוד לאלו של, כן נו, ביבי, שכנראה לעולם לא יעייף עם הסיגר בפה והדיבור הזחוח. הנוכחות של חוה אלברשטיין מתומצתת ומדויקת ("שלום" בטון של "לונדון" זה באמת כל מה שהיא צריכה להגיד) והביצוע של עלמה זק לא פחות מוירטואוזי. מי שמפתיע כאן הוא דווקא קיציס, שנראה דינמי מתמיד ולא רק מפנה שאלות ומעיר הערות לקוניות, אלא נותן גם פה ושם חבטה ומזכיר עד כמה חיוני הוא התזמון הקומי שלו.

המעבר למעגל של דן שילון הוא מעט בעייתי. ראשית, הוא מאריך ומסרבל את המערכון; שנית, שילון הוא סוס מת ולמרות שבקונטקסט של הקאמבקים שעמד במרכז האייטם הוא השתלב באופן הגיוני, הרי שאת אותן בדיחות בדיוק, כולל החליפה הלבנה – בתוספת הומור שואה – ביצעו כבר בחמישייה הקאמרית לפני עשור, כשהוא גם היה רלבנטי. מה שכן, טל פרידמן היה מצוין בתפקיד דנשי והמשיך להפעיל את הדמויות באופן פחות או יותר שווה, כאשר כל דמות ממשיכה לתפקד ביעילות גם אחרי הנאמבר שלה. זה בדיוק המייל הנוסף שהופך מערכון למוצלח.

רואה חשבון – מצחיק כנגד כל הסיכויים. גם בזכות הדמות שביצע אסי כהן ומי שלא קיבל ירושה של מעכר מאבא שלו לא יוכל להבין לעולם, אבל בעיקר בזכות הקוברה שטיפסה לעלמה זק על הכתף. אגב, זה היה המערכון היחיד במהלך כל התכנית בו נראתה ההולוגרמה של דב נבון.

שולה זקן ומד השחיתות – רגע השיא של התכנית שעובד, כמו כל קומדיה טובה, בכמה מישורים: גם סאטירה נושכת, גם המשכיות של דמות חזקה שחבל לתת לה להתפייד וגם טייק אוף על הפרסומת של חברת חשמל.

פריצת אולפן שנייה – שוב, בעייתיות מסוימת. מחד, לא נשמתי בסיפורי שדרות של קובי אוז על הפנג'ר שנכנס בו השד, רון קופמן השתפר פלאים (למרות שעדיין הדמות האמיתית וולגרית יותר), אסי כהן מביא כבוד למגזר (התכנית הזו סימנה סופית אותו ואת עלמה זק כמובילים בצוות) והמאסטרו היה קורע מצחוק (לא עכשיו שירה). מאידך, הטיית הסיפור עם אנסטסטיה מיכאלי רק לצורך המערכון היא פסולה. אם לוקחים בחשבון שרוב הציבור למד מ"ארץ נהדרת" על האירועים הפוליטיים יותר מאשר ממהדורות החדשות, יש למערכת התכנית אחריות. לא רק שדבריה של מיכאלי הוצאו לחלוטין מהקשרם במקרה הזה, הם גם לא נאמרו כלפי טיפקס וקובי אוז, אלא על ליאל קולט. אם מישהו כאן מעוניין לעשות סאטירה שתשפיע, הוא קודם כל חייב לדייק בעובדות.

אלפרון ממחזר – קצר ומצחיק – בכלל תכנית יום שישי של ארץ נהדרת עשתה שימוש נבון בסרטונים קצרים שתרמו המון – והחזרה הקטנה לדמות של אסי ועקנין הצליחה להצחיק מבלי להיות מעושה.

הבלוג – לא אנה ארונוב ולא הר' המתגלגלת הם ההישג הגדול של הפרק האחרון בבלוג, כי אם אלמנט העברית הסופר-תקנית של רועי, שמתגלה כשוס האמיתי של הבלוג. בדומה לרומנים, שהצליחו בעזרת העברית-רומנית שלהם להמציא ביטויים וגם לומר משהו, גם העברית הרהוטה מדי של רועי מפתחת את הדמות שלו ומגחיכה היטב את העילגות של הצבריות מאי, עדי ושיפשיף.

אין גבול לאהבה – ממש, אבל ממש, מצחיק

(ניב הדס)

זהו זה, השיטה ניצחה גם אותי. מועדון לילה איבדו את זה סופית, בריאלטי שלי הם מחזירים את התיק, ואני מקבלת בחזרה את סופי השבוע שלי (לעומרי מטוקבק מס' 3 בשבוע שעבר, אני לא מקבלת כסף כדי לראות מועדון לילה, אני על משכורת והיא די בינונית, אבל לעורך יש קוביות בבטן).

שלושה אלמנטים במועדון לילה של שישי הביאו אותי למסקנה ששום דבר טוב לא יצא מלראות את האשפה הטלוויזיונית הזאת. נתחיל במנהל בית הספר לאומנות הפיתוי: קטע לא יתואר. מצאו את האדם עליו מבוסס רררועעעי של ארץ נהדרת והביאו אותו לטלוויזיה (תודו שגם אתם ישר חשבתם עליו). אבל כאן אין שום דבר מפתיע, רציתם ארז טל, קיבלתם אנשים חסרי מודעות עצמית שיעשו הכל כדי להופיע בטלוויזיה, זה עבד ב"העולם המופלא", זה עבד ב"רק בישראל", וזה עובד גם עכשיו.

גם כשמיה דגן אמרה "לטלי פחימה, היית גדולה אתמול בלילה – בני סכנין", אף אחד לא באמת נפל מהכיסא. לא מההומור הנמוך ולא משנאת הנשים של דגן. בסדר, אנחנו אוכלים את זה כבר כמה שבועות. גם לא הופתענו כשבשבת שי גולדשטיין עשה את הסיבוב שלו על זהבה בן. הכי קל ונח לצחוק על החלש.

קטע הבונוס של יום שישי אמר בעצם את הכל. החברים בפאנל התבקשו לכרוז לסינים שקיבלו השבוע את אולמרט לביקור. מדובר בקרקע הכי פורייה לבדיחות. כל סטודנט שבוע ראשון בבית הספר לקופירייטינג על שם שישקו היה יכול להריח מקילומטר, שאפשר לכתוב כאן בדיחות על השחיתויות של אולמרט, על הדם הרע בינו לבין פרץ, על הקריסה של קדימה, אבל לא. הדבר הכי טוב שבמועדון לילה הצליחו לחשוב עליו הוא בדיחות על הסינים דינג ודונג (לשלום אסייג), בדיחות שניים סינים עם כינור גדול ואת מיה דגן מחקה סינים.

למה זה כל כך מרגיז? כי דווקא ארץ נהדרת, האחות המיינסטרימית מהפריים טיים, זו שאמורה לספק בדיחות לגילאי 6 עד 60 ידעה לאכול לאולמרט את הראש וללחוץ בנקודות החלשות שלו בדיוק מתי ואיפה שצריך (ראו מערכוני שולה זקן המצוינים). מועדון לילה שאמורה להיות האחות הנשכנית והאלטרנטיבית ויתרה על הניסיון לעשות סאטירה והלכה על הומור שנע בין הופעות לועדי עובדים לבדיחות מילואימניקים.

(הדס ריבק)