זה לא סתם אולי

עוד סדרת דייטים. איך לא חשבו על זה קודם? נו, באמת. הייתם חושבים שיש ב"אולי הפעם", הדרמה היומית החדשה של יס, משהו שאין לאף אחת אחרת, אבל בדיוק כמו הבליינד דייט האחרון שלכם, גם היא לא זוכה לסיבוב נוסף. ההתנהלות של 'אולי הפעם' אמורה להיות קיצבית בעזרת מעברונים נחמדים, פחות עמוקה. אלא שבמקום ליצור קומדיה על דייטים, נוצר מיקס לא ממש משעשע בין הדרמטי לקומי, אין כאן שום משפטי 'וואלה!' בנוסח 'הממ... זה כל כך נכון' או 'וואי, גם בדייט שלי זה התגלגל לסיטואציה הזו'. וזו רק ההתחלה.

באמת שאין צורך להוסיף לאקי אבני תפקיד חי-מדי לצד הרזומה שלו בתור גופה. יכולות המשחק שלו, כמו גם המשחק של רוב השחקנים המרכזיים ב'אולי הפעם', לא פחות ממביכות. הדמויות חד-ממדיות, נטולות עומק, ונראה כאילו נכתבו בסינופסיס ככה: 'יגאל, 41, גנן. הוא אוהב את מכסחת הדשא כאילו הייתה אשתו' וזהו. בפרקים הראשונים של סדרת הבינו-לבינה-לביניהן-לביניהם החדשה אין ולו שחקן אחד לרפואה, אפילו לא עווית של שחקן.

קחו את ורד פלדמן, תגלית טרייה יחסית, שמקבלת הכי הרבה זמן מסך ומנצלת אותו בעיקר להכי-הרבה-זמן-אוויר בסלולרי עם אמה, שם היא מפגינה יכולות אלתור מרשימות (לא באמת) במונוטוניות מרגיזה. קחו את יובל סמו – הניסיון להלביש עליו תפקיד אופי משעשע נגמר בצורה לא מצחיקה, ומחוויר אפילו מול הדמויות שלו ב"הרצועה", וגרוע מכך – גם מול התפקיד שלו ב"חברים של נאור".

אקי אבני בלוק זרוק השאיר אותי עם המון געגועים ליכולת המשחק המריל-סטריפית-לעומתו של סנדי בר, אשתו. ואורי פפר? הוא לא יהיה הכוסון שיוצרי 'אולי הפעם' פיללו לו. אם פפר הוזנק מאל.איי במיוחד בשביל גימיק 'טריינספוטינג' בו הוא חושב על מהלכי כדורגל באמצע הסקס – באמת שאין צורך. זה טחון כבר מכתה ח' (זוכרים? ההיפוך של 'תחשוב על לחם, חלב, חסה, עגבניות ולא תגמור').

לא רק השחקנים אשמים, בכלל לא. הטקסטים והסיטואציות טעימים כמו משקה מוגז שנשאר מרוקן גזים. אין תסיסה, אין תשוקה, אין אלמנט הפתעה, אין סיבה לצפות בה: מצד אחד אין סיבה להתחבר לדמויות, מצד שני אין להם אופי כדי שנלעג להם או נשמח בשבילם. 'אולי הפעם' היא הדייט הכי גרוע שיהיה לכם (אבל היי, יש לה אחלה ציצים!).

"אולי הפעם", ימים א' - ה', ערוץ יס קולנוע ישראלי, 21:30