ושוב, דפיקות הלב, הדם הזורם בעורקים, ההתרגשות המוכרת לא, זו לא אהבה, זו עוד שערורייה. עוד מה שנדמה כקש האחרון, כבורג המשולש והסלטה לאחור, כקץ כל הקצים ועוד ביטויים סופניים שערכם כקליפת השום-כלום. מדינת ישראל היא נרקומנית של בלגנים. בשלב בו היא נמצאת, הסקנדלים אינם מפוררים את המדינה אלא מחיים אותה. בלעדיהם היא נחנקת, המומה ומבולבלת. ספק אם אזרחי המדינה, תאי הגוף הנרקומני, י?דעו להתמודד עם הווה, עם שגרה. לפני שנים מעטות היה מאוד באופנה להאשים את "החבר'ה הצעירים" - אלו המהינים לנהל את חייהם בעיקר על הציר שבין חרמנות לחרמנות תרבותית - באסקפיזם, בבריחה מהמציאות הישראלית המחייבת מעורבות: מתוקף הציונות, מתוקף השואה או מתוקף התוקף. הבריחה היום היא דווקא לתוך אותן מהומות אינסופיות, לתוך מנה נוספת של כאוס ציבורי לתוך הוריד. וכמו אצל כל נרקומן, צריך להגדיל את המנות. אם נבדוק, כלשון השובבה של מוספי סוף השבוע: "מה היה לנו בחודשים האחרונים", נגלה כמות חומר שהיתה יכולה להרוג מדינה רגילה, אבל לא אותנו, לא עכשיו, לא אחרי שכבר היה כל כך הרבה מזה.
אגדת רוקנרול מספרת שקית' ריצ'רדס, נרקומן שמכבד את עצמו, החליף את הדם שלו כדי להתנקות. זה לא נכון, אבל אם יש טיפול כזה זה מה שישראל צריכה. החלפה טוטלית כולם הביתה: שרים, גנרלים, מנהלי בנקים, קבלנים, מו"לים, מפכ"לים, סמנכ"לים, מנכ"לים של מלכ"רים ולמעשה כל מי שתפקידו מצריך שימוש בראשי תיבות. יש אמנם בעיות ב"פוליטיאה", אבל לנוכח המצב נראה שהרעיון של שלטון פילוסופים חסרי רכוש פרטי, אינו פתרון מופרך כל כך (הגולשים מוזמנים להציע מועמדים מתאימים ואז לשכוח מזה ולהמשיך לקבל כאפות ולאכול לוקשים). מה שכן, הוא רע מאוד לתל"ג ולתקשורת.
קלון לים התיכון
זהבה גלאון, יו"ר מרצ, בחורה טובה דווקא, אוספת חתימות למען העברתו המיידית של הנשיא מתפקידו כי "מוכרחים להפסיק את הביזיון הזה", כמו שאמרה אמש. בכלל, מאתמול הרבה אנשים מדברים על "ביזוי מוסד הנשיאות". מה אגיד לכם, לא זכור לי שמוסד הנשיאות קיבל הרבה כבוד במדינה בשנים האחרונות, נהפוך הוא. ידוע לכל כי בהיעדר גינונים, תפקיד שכולו גינונים הוא מיותר למדי. אין ספק שהאדם גם הוא עושה את התפקיד, אבל לא רק. ישראל היא מדינה שיש עמה קלון: ישראל נוהגת לבוז לסמליה השכם והערב וסמליה מגיבים בהתאם - סיפור של תרנגולת וביצה סרוחה.
נכון, משה קצב הוא אדם ספציפי שביצע (ככל הנראה, יש לזכור) שורה של מעשים ספציפיים, אבל וסליחה מראש על הגישה ההוליסטית לפוליטיקה הוא איבר במערכת שלמה וברמה הסימבולית, בהסתכלות בתמונה המלאה, למעשה לא ממש מגיע לנו נשיא אחר. זה הנשיא שבישלנו. אפשר להקיא אותו מתוכנו, אבל כדאי להבין איך לעזאזל הוא הגיע לשם.
רב הנסתר
ואם כבר הוליסטיות: בספר המתנה החביב "איך ליהנות יום-יום" של מאמורו איטו, מצאתי הסבר נאה להתנהגותו של הנשיא המתבצר, המסרב להתפטר, המתבטא נגד תקיפה מינית: "ככל שאתם מסתירים יותר ויותר דברים גוברת היהירות". כן, דווקא היהירות.