איזו מוזיקה אתה שומע במהלך העבודה?
לרוב אני מצלם בחוץ או בעיר, והסביבה מספקת את ה"מוזיקה". בסטודיו שלי, שהוא החלל בו אני שוהה רוב שעות היום אני מעדיף לשמוע רדיו, 88FM או 106FM. לפעמים אני שם איזה דיסק שלא שמעתי הרבה זמן. אני פחות מתחבר למוזיקה העכשווית למרות שיש פה ושם דברים מקסימים. לרוב אני אוהב ישן וטוב, ולא משנה השפה, כל עוד זה נוגע, מרגש, מלטף, פאנקי, סקסי.
הפיקסיז וסוזי אנד דה באנשיז הן להקות שאהבתי בצעירותי. שני קדר - זמרת מוכשרת מאוד. אריק איינשטיין, ביטלס, אלויס, ג'ימס בראון, דפש מוד - והרשימה ארוכה מאוד...
מה יותר מזין אותך - טלוויזיה, ספר או סרט?
ספרים וסרטים מזינים אותי. וולטר בנימין הוא הוגה ויוצר שאני תמיד חוזר אליו, וספרו " המשוטט" הוא אחד הטקסטים האהובים עלי. בזמן האחרון אני גם קורא הרבה פנטזיה. מגזינים זה כיף וצבעוני. בארץ יש לאחרונה פריחה של מגזינים. אני אוהב את בלוק, 360 מעלות, ו-A5 הוא מגזין חדש ומעניין.
בחמש השנים האחרונות אני לא מחובר לכבלים. יש לי מכשיר טלוויזיה, אבל אני רואה רק סרטים בדי.וי.די. לאחרונה גם סיימתי לראות את העונה השניה של "קרניבל" (HBO), סדרה ששאבה אותי וזה די נדיר שזה קורה.
עוד בוואלה!
מים מטונפים זה רעל
אילו אמנים ויצירות השפיעו עליך?
בגיל 15 ראיתי את "קטיפה כחולה" של דיוויד לינץ שמאוד השפיע עלי. לפני כמה שנים ישבתי עם הצלם וולפגאנג טילמנס, אכלנו ארוחת בוקר והראתי לו עבודות. המפגש והשיחה חידדו אצלי דברים בעשייה.
העבודות של רועי קופר והמפגשים שלנו משפעים עלי. יש כמה אמנים שעבודותיהם מצליחות לרגש אותי, ורועי קופר הוא אחד מהם. גם גבריאל בזיליקו, פיליפ-לורקה דיקורסיה וביט סטרולי הם חלק מהאמנים שאת עבודותיהם אני מאוד מעריך.
איזה נושא חברתי יכול להקים אותך מהכורסא לפעול?
התוצרים של המצב הפוליטי בשנים האחרונות מטרידים אותי, אבל נושא איכות הסביבה ובעיקר כל מה שקשור לזיהום בים ומצב החופים בארץ קרוב אלי מאוד. פעמים רבות כשאני גולש (בחוף המערבי בואכה יפו) משהו בחווית הגלישה נפגע כי ריחות רעים ומים מטונפים זה רעל.
20 חפיסות מסטיק מחו"ל
מהם הרגלי הגלישה שלך?
אני גולש הרבה. המחשב והרשת הם כלי תקשורת ואינפורמציה מדהימים. אני בודק מיילים, קורא ורואה חדשות (המהדורה של ערוץ 10). אם יש לי זמן אני בודק כל מיני אתרים שחברים ממליצים עליהם, בעיקר אתרים שקשורים לאמנות ועיצוב. האתרים הקבועים שלי קשורים לגלישת גלים ולמצב הים. גם את החתולה שלי מצאתי באינטרנט.
מה היית משנה ברחוב מגוריך?
אני גר ברח' בן עזריה ביפו, שהוא רחוב צבעוני ליד שוק הפשפשים. הייתי מחליף ומחדש את הכביש והמדרכה כי הם מוזנחים מאוד. אני גר קרוב לים והספורט האהוב עלי הוא גלישת גלים. אני בקשר תמידי עם הים, הוא בעיקר מרגיע אותי. אחת מסידרת העבודות החדשות שלי מתעסקת עם הים והחוף שקרוב לביתי.
למי היית מכניסה מכות?
לא מכות כי זה לא היה עוזר הרבה ,אבל דיבור צפוף עם נהגים שחוצים באור אדום. וכאלה שלא מבינים שגם רוכבי אופנוע הם כלי רכב.
מה הרינגטון שלך?
עד לפני חודשיים הרינגטון היה "I feel good" של ג'יימס בראון, כיום צילצול פשוט.
את מי היית מזמינה לדרינק על חשבונך?
הייתי מזמין את עופר האחיין שלי לוויסקי בלווני 12, שהוא סינגל מלט עם טעמים נצחים. האחיין שלי כמעט בן 5 ילד חכם ופיקח ברמות הגבוהות ביותר (חנון). כמעט בכל ארוחה אני אומר לו (שגם הוריו ישמעו) שאת הוויסקי הראשון שלו נשתה ביחד הוא ואני.
מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלך, חי או מת?
סבא שלי.
מה ההתמכרות שלך?
מסטיק altoids שאי אפשר להשיג בארץ. פעם קיבלתי קופסא מחבר, ומאז כל מי שנוסע לחו"ל מביא לי לפחות 20 חפיסות. זה המסטיק החריף ביותר שטעמתי.
עוד בוואלה!
עוד בוואלה!
תיק עתונות:
בימים בהם האנלוגי הופך לנוסטלגי, והדיגיטאלי שולט בכל, בחר האמן עדי ברנדה (32) להוציא ספר המבוסס על צילומי פולרואיד אותם צילם בשנתיים האחרונות, "Waiting for the night", שמו. "הספר הוא תוצאה של נקודה בה אתה עוצר, ובודק מה יש לך, כמו שאיפת אויר ארוכה וממוקדת. העצירה והנשימה מביאות להתבוננות נוספת בוגרת יותר, אפילו ביקורתית".
פרוייקט הפולרואידים הוא אחד מפרוייקטים רבים בעשייה של ברנדה, ועוסק במה שהוא מגדיר כ"מבט אישי פנימי עם בואו של הלילה", זה אומר: "צילומי סביבה קרובה (גינה ליד הבית בלילה, תמונה על הקיר, חדר השינה), רגעים קטנים (קולב, פרחים, רגליים) אפילו קטנים מאוד".
מערכת היחסים של ברנדה עם העולם הלילי חורגת מעבר לצילום. בעשר השנים האחרונות הוא תיפקד כסלקטור, די.ג'י ומארגן של ליין המסיבות "the notorious g.a.y" ביחד עם הצלם עומרי שפירא, הדוגל בקירוב סצינת הגייז עם עולם ההיפ-הופ והמוזיקה השחורה. אלא שלמרות עיסוקיו המרובים, הוא עדיין רואה בצילום העיסוק המשמעותי מכולם. "אני מתייחס לעיסוק הזה בכל הרצינות" מסביר ברנדה, "אני מצלם כל שבוע לפחות שש שעות. כשאני מציג את עצמי, אני קודם כל אמן. אני עושה את זה כבר ארבע-עשרה שנים. אלו החיים שלי, ללא כל הפרדה. זאת האהבה הכי גדולה שלי".
כמי שלוקח את העשיה האמנותית שלו ברצינות תהומית, הפיק ומימן ברנדה עצמו את ספר האמן שלו, היוצא לאור במהדורה מוגבלת של כ-15 עותקים. לדידו, כמות העותקים המצומצמת אינה תוצר של גישה אליטיסטית. "כל ספר הוא hand made, שנכרך על-ידי קרוב משפחה, ומגיש בקופסא מיוחדת. הלוואי שיכולתי לעשות משהו ברמה שאני שואף אליה בכמות של 500 עותקים ועדיין לשמור על האיכות" הוא מסביר.
תפיסת ה- One of (יחיד מסוגו) שבאה לידי ביטוי ביצירת הספר, מקבילה למשיכתו של ברנדה לפולרואיד. "הפולרואיד הוא מעיין תגמול מידי. הוא פועל במובן מסויים באופן דומה לצילום דיגיטאלי: אתה לוחץ, ומיד מקבל אימאג'. אבל זה לא עותק או קובץ, אלא חפץ יחיד, הדבר עצמו. הדקות שאתה ממתין מזמן הלחיצה, ותחושת הפולרויד אצלך ביד, אין להם אח ורע בעולם הדיגיטאלי".
ההשקה של הספר תתקיים ביום חמישי, 25 בינואר בבית הקפה "תולעת ספרים" בכיכר רבין 9, תל אביב, בשעה 19:00.
"Waiting for the night", עדי ברנדה