שקר כלשהו

את היורש לאורי גלר, כפי שהוא מכונה, ראיתי לראשונה במהלך תוכנית בערוץ הספורט, אתמול לקראת חצות. הוא הוזמן להתראיין בעקבות נצחונו וזכה לחלוק את רגשותיו עם שלמה שרף שכינה אותו, בנימוס האופייני לו, "עוד אחד מהשקרנים". בחלוף דקת שיחה היורש החדש כבר הוזמן "לעשות קסם עם שלמה", אף על פי שהוא הודיע שהוא "לא קוסם" ושרף כבר הודיע ש"הוא שקרן". אבל זהו כוחה של הטלוויזיה בישראל. כל המופיעים בה הופכים מיד לחברים. עד סוף האיייטם הבנתי ששמו של היורש הוא ליאור סושרד.

העובדה שהתוכנית של אורי גלר גלשה מערוץ 2 לערוץ הספורט אינה לב העניין. אצל ניב רסקין רוכשים כבוד לכל תחרות באשר היא, מה גם שסיפור היורש הטריד, ככל הנראה, מיליונים מאזרחי ישראל. גם השאלה מה פירוש יורש לגלר אינה העיקר, אף על פי שמדובר בירושה משונה. הרי גלר אינו נושא בתואר רשמי כל שהוא, למעשה מדובר באדם שכבר עשה מיליונים ובכל זאת עובד קשה מאוד, ונושא על גבו את הצורך להוכיח כי אכן יש לו את הדבר מה הנוסף ביותר מדי מקומות ואירועים ברחבי העולם. סושרד, אם כן, לא ירש תואר, כי אם מעמסה. אבל גם שאלת הירושה אינה לב העניין.

הסיפור הוא העיסוק באורי גלר, עיסוק שגבה אין ספור כתבות שער במגזינים ומוספים למיניהם, אין ספור אייטמים ותוכניות בטלוויזיה, רייטינג עצום וקרנבל אדיוטי ששיאו היה בערב יום שישי עם הפרומואים הבלתי נתפסים של קשת, לקראת תוכנית הגמר.

לכאורה, השאלה היא מה הביא אנשים רציניים כמו מני פאר, השף חיים כהן ועוד שחיין מצטיין, ששמו נשמט כרגע מזיכרוני לדבר בכזו רצינות על כישוריו של גלר, כמו גם על חשיבות העברת הלפיד ליורשו? הרי סביר שהם מבינים שהיחס הרציני והמתפעל שלהם לתוכנית, מגוחך. איך זה שהם אינם חוששים להביע התפעלות מתופעה שלפי כל אמת מידה רציונלית מהווה אחיזת עיניים?

התשובה לכך היא מדוע אנחנו בכלל מופתעים? מה הופך את האנשים האלה לרציניים בעיני הצופים? מדוע הם ברי סמכא? איך זה שהפרומו של "קשת" לתוכנית נתפס לרגע כמוצלח? הרי לא מדובר במדענים שחקרו את התופעה, ולפיכך אם הם מביעים סקרנות לגבי היורש, הרי שמוטב לצפות בתוכנית. התשובה העצובה היא שהפרומו הזה עבד לכאורה רק משום שמדובר במפורסמים. העובדה, שחיים כהן ומני פאר והשחיין המצטיין מפורסמים, הקנתה להם את האוטוריטה בעיני הגורמים הקובעים ב"קשת" ובהתאמה, בעיני הצופים. וזהו לב ההידרדרות התרבותית. יש לנו משוואה: מפורסם ממליץ על מפורסם = עובדה. כן, בדבר אחד צדק הנשיא קצב בנאומו. "ערוץ 2 , זה אותו ערוץ 2".

הפרומו רחב היריעה של "קשת" לתוכנית היורש של אורי גלר הוא נדבך מרכזי בבניין הטמטום הישראלי. אנחנו נדרשים לכסוס ציפורניים רק משום שגם סלבריטאים אחרים בעניין.

הנדבך השני הוא עצם ההתלהבות מתעלולי קוסמות או איך שלא קוראים לזה. אחרי שהורגלנו להעריץ רקדנים, זמרים ושאר ירקות רק משום שהם זכו בתחרות רבת תהודה בטלוויזיה, מבלי לנסות למצוא טעם להתעניינות בזכייתם, לא נותר אלא לשאוף למדרגה הבאה – להעריץ את מי שאנחנו מראש יודעים ומצהירים שאנחנו לא בדיוק מבינים למה. כך. בפירוש. איזו הצדקה אחרת אפשר למצוא בהסתערות הישראלית-החילונית על גלר ודומיו? הרי זה לא שהסיפור של גלר פותח דיון על אודות תופעות על אנושיות, על הנסתר. הו, לא. גלר סותם את הדיון. יש דברים שאנחנו לא מבינים, והבה נאפשר לגלר ודומיו לעסוק בהם.

גלר מהווה את שיאה של תופעת הסלבריטאות החילונית הנבובה משום שבתקופה שבה הכל לכאורה קורס, שהמדינה מאבדת מיוקרתה וסמכותה, שהמיתוסים החילוניים – צה"ל, הנשיא – מתפרקים לנגד עינינו, לאנשים חילוניים, שאינם מרשים לעצמם לברר את הספק במחוזות דתיים, לא נותר אלא לבקש ישועה משני מקורות: קוסמים ועשירים. אין זה פלא שארקדי גיידמק ואורי גלר הם שתי הדמויות הפופולאריות ביותר, המעניינות ביותר, בציבוריות הישראלית בשנה האחרונה.

זה אולי נשמע כרגע טיפשי, אולם בקצב הזה סביר להניח שהפרוייקט הטלוויזיוני הבא יהיה היורש לגיידמק. מבין כל המתמודדים, היורש יידרש להפגין כישורי נדיבות תוך כדי אמירות בוטות ומעליבות כלפי אישי ציבור. אם הוא יזכה, גיידמק יעניק לו שלושה מיליוני דולרים לפעילות פילנטרופית וג'יפ האמר לעצמו. הרייטינג יהיה עצום, הפרומואים, במימון גיידמק, בהתאם. ורק גוף אחד יתנגד לתופעה – הלוטו. וגם זה רק משום שגוזלים לו את הפרנסה.