פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      תמונה וטקסט, טקסט ותמונה

      בשנת 2015 אודי שרבני עדיין יעמוד בתור בשירותי מועדון ויהיה כל כך שקט, רק בגלל שהוא צריך להשתין

      חיכיתי בתור לשירותים. אני עושה את זה מדי פעם. שקית קבועה עם אבקת טלק מוכנה מהבית, מחכה בכיסי הימני. עוד מעט אפזר אותה על מדפי המתכת המסוגננים של כל שירותי מועדוני העיר ואבדוק מי מהבאים אחרי ייצא בהתעטשות מהולה בקללות, מי קבצן הנחיריים. אחזור למשתה הקבצנים ואתנהל בשקט מופתי, כמעט רובוטי, דרך בטוחה לפתיחת שיחה עם זאת העומדת ממולי; הרי בתור הומה אדם בשירותי מועדון צריכים לדבר.

      ****

      "למה אתה כל כך שקט?", היא תגיד.
      "כי אני צריך להשתין", אגיד ולא אוסיף, והשקט שלי יזעזע את עולמה. היא תחזור להצטנף אצל אחרים (שתחזור להצטנף אצל אחרים).

      ****

      ומשתה הקבצנים בתור לשירותים הולך וגדל מדי שנה; "מי אחרון?" שואל האחד הסדרתי את הבחורה שלפניו. כולו תקווה שתבין שהוא מבצע הומאז' לקופת חולים, בנק, או לתור אחר מ"העולם האמיתי", אבל היא שמעה זאת כבר לפני שבועיים. זה הצחיק אותה אז. היום כבר לא.

      היא מבטלת אותו בהורדת מים. ומסתכלת עליי, מנסה לשתף אותי בטיפשותו, אבל אני לא משתף פעולה. תפקידי הוא לעמוד בתור ולא לקחת עמדה. להשתמש בשירותים בתפקידם היחידי.

      בצד הדלתות מחכה מישהי עם ליפסטיק שלוף; היא תכתוב משהו על קיר השירותים, תבטל את כל האחרים שהיו לפניה. היה לה יום טוב היום, רואים את זה; קצה חולצתה הימני הוא כנראה האביזר החביב עליה, שכן רק הוא מכל החולצה נשאר בתוך המכנס ולא יתכן שלא שמה לב לפרט זה. היא רוצה לפתוח בשיחה, אדי האלכוהול נותנים לה זאת כל פעם מחדש לפי בחירה, אבל אני נותן לה לשתוק. לא משתף פעולה. תפקידי הוא לעמוד בתור ולא לקחת עמדה. להשתמש בשירותים בתפקידם היחידי.

      ****

      "למה אתה כל כך שקט?" היא תגיד.
      "כי אני צריך להשתין" אומר ולא אוסיף והשקט שלי יזעזע את עולמה. היא תחזור להצטנף אצל אחרים (שתחזור להצטנף אצל אחרים).

      ****

      לוחם הרחוב מצד ימין הפך לשומר שירותים. עומס לא קל עובר על לילותיו וכבר שמע הוא את כל שיחות משתה הקבצנים; בעבר היה לוחם רחוב, אבל היום תמורת משכורת נכבדה הוא שומר על השקט; לפעמים יש מכות, לפעמים סתם שיכור שיוצאות לו שנינויות לאנשים לא נכונים (זה תמיד לאנשים לא נכונים), מה יכול היום לוחם רחוב לעשות? ברחובות העיר המנומנמים אין לו כבר מקום.
      רד למטה.

      ****

      ורחבת הריקודים הריקה.
      שנת 2015, ורחבות הריקודים וההופעות החיות ריקות מאדם; המועדונים של 2015, ארכיטקטונית, בנויים לשם השירותים. הדי ג'יי יוצא מתוך אסלה ואם תרצה לשנות את המוזיקה תוריד עליו את המים; איי-פוד אנושי לשינוי מהיר. אחרי הכל, זה אתם ואני.
      ובבר, במקום מתלי המעילים, מבצבצות משתנות קטנות, ואפילו יש מקום רגליים. הרחבה, גם היא ריקה, מדי פעם יש שם מישהו רוקד; בכתבת יומן שישי האחרונה אפילו הגיעו לצלם אותו, את התופעה המוזרה. הייתי שם, ראיתי. לא שיתפתי פעולה עם כתב השטח שרצה להראות מטאפורה מוכנה מהבית. גם הוא קבצן במשתה של עצמו.

      ****

      משתה הקבצנים גדל והמשיך, סופו הגיע לרחבת הריקודים; "אני רק שאלה", ממשיך אותו אחד סדרתי בתקווה שהבחורה שלפניו לא שמעה זאת מעולם (והוא בכלל לא צריך לשירותים). הצליח לו איתה והם פותחים בשיחה; לפעמים הרייטינג של עצמך לא תלוי בך, אלא בהיסטוריה של זה שממולך. זה הצחיק אותה שהוא עשה הקבלה ל"עולם האמיתי". עוד שבועיים היא תמדוד מישהו אחר בדיוק על זה. זה מצחיק אותה היום. מחר, היא תבטל על הסף על אותו משפט.

      ****

      אין ציפייה. קח אותי לתחנה, ושים אותי על רכבת; השירותים הם אותם שירותים. גם אם אהיה עשיר, השירותים יהיו אותם שירותים. כתו?בו?ת של אחרים יפארו את הקיר, אלה שהיו לפני מסמנים טריטוריה בכתב על הקיר כמו כלבים על גזעי עצים; סימון השתן בתוך שירותים זה דבר שמתכתב עם עצמו (והשתן שמתכתב עם עצמו על ידי כתב זאת פעולה שמתכתבת עם עצמה כפליים). נייר טואלט יזדחל לו למטה, יגע ברצפה המטונפת, קצה האחורי של הג'ינס שלי יסתיים הרבה אחרי עקבי הנעליים, יסמן שוב את הפס אותו אמור הייתי להצר מלכתחילה. בקנייה הראשונה, התמימה.

      נעים מאוד, אני מקווה שתנחשו את השם שלי. נעים מאוד, אני מקווה שקיבלתם את המייל שלי. קצת סימפטיה לא תזיק; אחרי הכל, זה אתם ואני, אבל מה שמפליא אתכם זה הטבע של המשחק שלי.


      The Rolling Stones, Beggars Banquet, 1968