חו"לון

אגדה אורבנית ניו-יורקית מספרת על איזו בחורה אחת, שליש-איטלקייה, שהגיעה בשנת 1979 לניו-יורק עם שקיק עמוס מזומנים, 35 דולר לערך. היום, 27 שנים אחרי שחיבקו אותה והיא הפכה לקונצנזוס של הצלחה, קוראים לאותה בחורה מדונה, היא יותר בריטית ממרגרט תאצ'ר ויש לה הון של כחצי מיליארד דולר.

ישראל, בניגוד להוליווד-לנד, היא ארץ אוכלת יורדיה. רק בישראל כינה ראש עיר את האנשים שחסו על נפשות ילדיהם במלחמת המפרץ הראשונה בשם הגנאי "עריקים"; רק בישראל כל "מויש'ס הובלות" או "אבריימל'ה ארגזים" מעמיסים על המשאית פסנתר-כנף, אקווריום זעיר, אבל גם קיתונות של קנאה וטינופים; ורק כאן, במדינה הכי מפרגנת במזרח-התיכון, הספורט הלאומי הפופולרי ביותר – מלבד השלכת רימוני עשן מהיציע של בלומפילד – הוא לרדת על האקי'ס, הסנדי'ס ושאר שיבוטיהם אודות תפקידי הגופה/מחבל שלהם בהוליווד. האם הלעג מקורו בראיית המציאות נכוחה והוא מוצדק לחלוטין או שמא הוא נובע מכך שאנחנו סתם בני זונות?

אמש, די במפתיע, כבשו את המסך שלושה ישראלים שעשו את הוליווד (עם טקסט וזה) – שניים מהם, מיטל דוהן ואורי גבריאל, התארחו אצל שליין והשלישית קיבלה תפקיד-אורח בפרק של CSI ניו-יורק ובמקביל הגיחה בפעם המיליון בשידור חוזר (נא לא לצלצל) של סרט הקולנוע "איילנד". וכך, לצד מילי אביטל הוותיקה, אקי וסנדי המשתדלים, יאיר לוטן ("24"), מיכל ינאי ומארק איווניר (פיצ'רים) ואלונה טל ("ורוניקה מארס"), מתגבשת לה בשנים האחרונות רשימת דרכונים ארוכה מכדי שנזלזל בישראלי היוצא לחו"ל כדי לדבר במבטא Rוברטי. יש שמצליחים שם – חלקם בזכות העובדה שהם נהנים ממבטא אמריקאי לכל דבר, אחרים ניזונים מפירורי תפקידים בזכות טייפ קאסט מושלם והיתר מושפעים מאפקט הבלונד והמרפסת.

הדוגמה הכי טובה לאפקט הבלונד (קונספטואלית) והמרפסת (פרקטית) היא נועה תשבי. בואו נחליק למלהקי CSI על הפאלטה הקטנה (לא מספיק שתשבי נפחה את נשמתה ב-CSI קארוזו, היא גם לוהקה לתפקיד ב-CSI סיניז); ובואו גם נחמיא לתשבי על המבטא המוקפד. אבל בראש ובראשונה כדאי להחמיא למרפסת המפוארת (ויש גם עציץ) שנהנתה ממשב רוח צונן אחרי שתשבי הסירה את חולצתה ודגמנה C פלוס במהלך הטקסט הראשון והמשמעותי שקיבלה בסדרה. למרות ההרמה להנחתה, תשבי שמרה על סולידיות ואפאתיות וסירבה להמריא עם הדמות למקום שייתן לה צ'אנס נוסף, אבל מהמרפסת יש נוף לעילא. אמנם הפיקסול של שפתיה המדושנות ועיניה הבהירות ב"איילנד" מוכיח כי תשבי עברה כברת דרך ארוכה מז'אנר הגופה/מחבלת לשחקנית כושלת ששיחקה בזוועות כמו "שחר" ו"רמת אביב ג'", אבל אל תשכחו שתשבי הספיקה גם לעשות סקס על המסך ובמקביל מחוצה לו עם כוכב 'ניפ-טאק', מה שאומר שיש לה את הפוטנציאל לפלס את הדרך הבטוחה לתפקידים נוספים.

אמנם יש אינפלציה בהחדרת שחקנים ישראלים ללב המאפליה ההוליוודי, אבל אין בכך כל קריאה לבוגרי בית-צבי יכולים לעמוד בתור לוויזה. הסיבה לכך היא האג'נדה האמריקאית – אין כניסה לזרים, אלא אם יזריקו קורטוב של רוטב אמריקאי לוורידים. מעטים הם הישראלים שעשו את זה בתקופה קצרה של חיפוש בחו"ל – רובם ככולם שבו לבסיסם בשלום אבל בלי דלק. אלו שכן הצליחו הם הישראלים שנחשבים כבר לאמריקאים – דווקא בעיני האמריקאים עצמם – והכוונה היא לאותם יאיר לוטנים שמיקמו את עצמם אידיאולוגית וגיאוגרפית בניכר. אורך החיים של הישראלים האחרים באל.איי קצר מאד, הן בשל העובדה שהם שחקנים גרועים (אקי וסנדי למשל) והן בשל העובדה שהם מגיחים לעיתים תכופות מדי לישראל, בה הם חשים כוכבים. כלומר, סנונית אחת או שתיים לא ממש מבשרת על בוא האביב ובקצב האיטי ואיכות התפקידים בהם השחקנים שלנו מצליחים שלא לעשות את הוליווד – הם ייאלצו להמשיך להתעטף בתכריכים ולהתעסק בחומרי חבלה.

CSI, הוט Xtra , ימי שני, 22:00