פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יום ראשון הגדול

      לא יכולים לחכות לסופרבול? תומר ספירשטיין מגיש עשרה סרטי פוטבול כתרגילי חימום לדבר האמיתי

      הסופרבול – משחק הגמר של ליגת הפוטבול האמריקאי – יערך השנה בלילה שבין ראשון לשני, בין התאריכים 4-5 בפברואר (לפי שעון ישראל). עד אז תוכלו לפמפם עצמכם בסרטי פוטבול – קבלו את עשרת סרטי הפוטבול שתוכלו לראות גם אם אתם לא מבינים כלום במשחק היחיד בו הכדור דווקא לא עגול.

      גבירתי המאמן - Wildcats (במאי: מייקל ריצ'י, 1986)

      אחד מסרטיה הרבים של גולדי הון, שמגלמת כאן את מולי מקגראת', מאמנת ריצה בתיכון שהופכת למאמנת קבוצת הפוטבול, ומעוררת התנגדות רבה בקרב העיירה, הסגל והשחקנים (ביניהם ווסלי סנייפס ו-וודי הארלסון). מדובר בעוד אחד מסרטיה של הון המציגים את האישה כשוות זכויות לגבר בכל אספקט, מעין סרט פמיניסטי-למחצה שגברים יצחקו עליו ונשים יתעצבנו עליו, כי חתרנות של ממש אין פה.

      בכוננות מתמדת - The Last Boy Scout (במאי: טוני סקוט, 1991)

      מקרה רצח, בלש מזדקן, שחקן פוטבול בעייתי, שחיתות פוליטית ובחורה – כל מה שגבר צריך בסרט אקשן מהסוג הישן והטוב. תוסיפו לתערובת את ברוס וויליס, ותקבלו את הסרט שאתם אף פעם לא תזכרו את שמו, אבל תמיד תעצרו לראות אותו כשהוא יופיע באמצע היום באחד מערוצי הסרטים. בלש מזדקן (וויליס, שגם בגיל 25 שיחק תפקידים של "מזדקנים" כנראה) נשכר בכדי להגן על חשפנית – סליחה, רקדנית אקזוטית – שנרצחת. הוא מצרף אליו את חבר של הנרצחת, שחקן פוטבול לשעבר (דיימון ווייאנס), וביחד שניהם מנסים לפתור את התעלומה, ובדרך הם מגלים קשר בעייתי בין פוליטיקאי מושחת לבעלי קבוצת פוטבול.

      אייס ונטורה: בלש בצחוק - Ace Ventura: Pet Detective (במאי: טום שאדיאק, 1994)

      הסרט שהכיר לנו את האיש בעל פני הגומי – ג'ים קארי, והפך אותו בין לילה לאחד הקומיקאים המצליחים ביותר. קארי מגלם בסרט זה את אייס ונטורה, בלש המתמחה במציאת בעלי חיים אבודים, הנשכר בכדי לאתר את הסמל של קבוצת הפוטבול של מיאמי דולפינס – דולפין בשם "סנואו פלייק" – שנחטף ממש לפני הסופרבול. לצידו של קארי משחקות קורטני קוקס ("חברים") ושון יאנג ("וול סטריט"), כמו גם מספר דמויות מפורסמות מעולם הפוטבול המקצועני.

      ג'רי מגווייר - Jerry Maguire (במאי: קמרון קרואו, 1996)

      סרטו של קרואו ("סינגלס"), שגם כתב את התסריט, לא רק הביא לפריצה הגדולה של קרואו עצמו, אלא גם של קובה גודינג ג'וניור ("אינסטינקט") שזכה באוסקר על תפקידו בסרט, ושל רנה זלווגר ("שיקגו"). הסרט נותר חקוק בהיסטוריה הקולנועית שנים מאוחר יותר בזכות משפטי המפתח שבו (Show me the money!). טום קרוז מגלם בסרט את ג'רי מגווייר, סוכן שחקנים שעובר משבר אמון ובעקבות כך מאבד את רכושו, עבודתו וחברתו, ונשאר רק עם שחקן פוטבול אחד (גודינג ג'וניור) ועובדת אחת (זלווגר) המאמינים בו ותלויים בו – והוא בהם. בהחלט אחד המומלצים, לא רק בתחום הפוטבול.

      נער המים - The Waterboy (במאי: פרנק קוראצ'י, 1998)

      סרטו של אדם סנדלר הוא אחד הפחות-מצחיקים שלו – אבל דווקא אחד המצליחים ביותר של הקומיקאי (היהודי) פליט "סאטרדיי נייט לייב". סנדלר מגלם את בובי בושה, נער קצת "מיוחד" עם חיבה מוזרה למדי למים נקיים, המתפקד בתור נער המים של קבוצת הפוטבול המקומית (וגם בתור הבדיחה המקומית), עד שהוא מתגלה ככישרון בלתי נתפס לתיקולים. כמעט בין לילה הופך בושה לכוכב העיירה, למורת רוחה של אימו, המגולמת בידי קאת'י בייטס המעולה, שמתנגדת בכל כוחה למשחק.

      כוכב חדש נולד - Varsity Blues (במאי: בריאן רובינס, 1999)

      הסרט הזה מציג את הצד הלא-כל-כך-נעים של הפוטבול. קבוצת הפוטבול של התיכון המקומי היא מרכז העניינים בעיירה שכוחת אל, מה שגורם למכבש לחצים אדיר המופעל על הנערים, שרוצים לשחק פוטבול בכדי לזכות במלגת לימודים ולברוח מהעיירה. ג'יימס ון-דר ביק ("דוסון קריק") הוא אחד הנערים וג'ון וויט ("משימה בלתי אפשרית") מגלם את המאמן הפשיסטי של הקבוצה, ומסמל את הביקורת של הסרט כלפי ההערצה העיוורת (והאיוולת) של האמריקאים לגיבוריהם הריקים מתוכן.

      יום ראשון הגדול - Any Given Sunday (במאי: אוליבר סטון, 1999)

      סרטו של סטון ("פלאטון") אמנם הגיע מלווה בהרבה רעש וצלצולים, אבל לא עשה הרבה יותר מכך. אל פצ'ינו מגלם מאמן מזדקן של קבוצת פוטבול, המבין כי הוא לא רק נלחם על נקודות במשחק, אלא גם על יכולתו שלו לשלוט בחייו. במהלך משחק נפצע הכוכב הראשי של קבוצתו (דניס קוויד), והוא נאלץ להעלות שחקן צעיר וחסר ניסיון (ג'יימי פוקס) שמצליח לאחד את הקבוצה ולהפיח רוח חדשה בקרב השחקנים. במקביל, בעל הקבוצה הלך לעולמו ובתו (קמרון דיאז) תופסת את מקומו, נחושה להצליח בעולם של גברים ובנוסף לכל, גם רופאי הקבוצה (ג'יימס וודס ומת'יו מודין) נאבקים בקרב משל עצמם אל מול חוקי האתיקה. סטון חוזר על הנוסחה הקולנועית הוותיקה שלו, אבל בכל זאת מדובר בסרט בעל קצב לא רע שמנסה, ולעיתים מצליח, להראות את מאחורי הקלעים של עולם הפוטבול מזווית קצת אחרת.

      לזכור את הטיטאנים - Remember The Titans (במאי: בועז יכין, 2000)

      כנראה סרט הפוטבול הטוב ביותר שנעשה עד היום, ולמרות שלא זכה בשום פרס "חשוב", 21 מיליוני הדולרים שעשה בפתיחה מנעו מחודש ספטמבר של אותה שנה להיות אחד הגרועים בתולדות הקולנוע. זהו סיפור אמיתי על התיכון הראשון בארצות הברית שעירב בין שחורים ללבנים – סיפור המועבר דרך קבוצת הפוטבול: גזענות ומתח במקביל להצלחות וכישלונות הקבוצה. מאמן שחור (דנזל וושינגטון) מגיע לאמן קבוצת פוטבול שהייתה שייכת ללבנים בלבד עד אותה שנה. כולם רק מחכים לראות אותו נופל כדי להוכיח כי העירוב הבין-גזעי אינו עובד, אך הוא מצידו נחוש להוכיח להם אחרת. הסרט הזה – לצערנו – עדיין רלוונטי.

      אורות של ליל שישי - Friday Night Lights (במאי: פיטר ברג, 2004)

      שוב סיפור אמיתי, והפעם לא כל כך טוב. זהו ספר שכתב ה.ג'. ביסינג'ר בשנת 1990, שעבר אדפטציה לקולנוע (והיום יש כבר סדרת טלוויזיה שתעלה בקרוב בלווין), על אודות קבוצת הפוטבול של תיכון פרמיאן שבאודסה, טקסס. הספר עורר תגובות נזעמות מצד תושבי העיירה שטענו כי ביסינג'ר גרם להם עוול נוראי. הסרט מציג את בילי בוב ת'ורנטון ("מונסטר בול") כמאמן הקבוצה שנאלץ להתמודד עם פציעתו של כוכב הקבוצה המסרב להודות שהקריירה שלו נגמרה, ועם הלחץ המופעל עליו מצד תושבי העיירה, שאינם מוכנים להסתפק בפחות מאליפות. למרות חוסר ההצלחה בקופות זהו סרט מצוין, ביקורתי מאוד, והסצנה בה הכוכב מבין כי הוא לעולם לא יוכל לשחק יותר פוטבול היא אחת הסצנות הקשות ביותר לעיכול בתולדות הקולנוע הספורטיבי, מהסוג שלא משאירה עין יבשה בקרב אוהדי ספורט באשר הם.

      אנחנו מארשל - We Are Marshall (במאי: מק'ג'י, 2006)

      שוב, סרט המבוסס על סיפור מציאותי. מדובר בסרט של אחד המפיקים/במאים המוערכים ביותר כיום והאיש שאחראי להצלחה של "האו.סי" ומשתתפים בו שניים מהשחקנים האהודים באמריקה – מת'יו מקונוהיי ("עת להרוג") ומת'יו פוקס ("אבודים"). בשנת 1970 התרסקה טיסה מספר 932 של חברת סאות'רן איירווייס, ועליה קבוצת הפוטבול של אוניברסיטת מארשל. איש מבין הנוסעים לא נותר בחיים, וסך ההרוגים עמד על 75 איש, ביניהם שחקני הקבוצה, מאמניה ועוזריהם. הנשיא מעוניין לבטל את הקבוצה, אך מספר שחקנים שלא עלו על הטיסה ותושבי העיירה מתגייסים כדי למנוע את הגזירה, ומצליחים להפוך את ההחלטה. מאמן חדש מגיע (מקונוהי), ויחד עם עוזר המאמן שנשאר (פוקס) הם מנסים לבנות את הקבוצה מחדש, כנגד כל הסיכויים. סרט מקסים על התמודדות עם טראומה, אובדן וכן – גם פוטבול. סרט נהדר ומיוחד, מהסוג שמשאיר בך תקווה, וגם שיעור קטן בהיסטוריה.