וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

סופרמנים לא מתים, הם רק מתחלפים

רותם דנון

7.2.2007 / 12:14

רותם דנון ציפה להרבה יותר מ"הוליוודלנד", והתאכזב. עכשיו אנחנו מתחילים לחשוד שהוא הסופרמן האמיתי

מאחר ומבאס אותי, באמת, למתוח על פני כך וכך מילים את המסקנה הבלתי-נמנעת ש"הוליוודלנד" הוא סרט מאכזב, אפתח באנקדוטה ממש לא חשובה: הסרט עוסק בפרשת רצח (כביכול) בהוליווד של שנות החמישים, ובוב הוסקינס מגלם בו ברנש בשם "אדי". עכשיו, שימו לב: גם ב"מי הפליל את רוג'ר ראביט" ישנו רצח, בשנות החמישים, במקבילה המצוירת של הוליווד - וגם שם הוסקינס מגלם מישהו בשם "אדי". טוב, אי-אפשר יותר למשוך את זה.

כן, "הוליוודלנד", אחד מהסרטים היותר מסקרנים של 2006, הוא פשוט סרט מפוספס. מכל בחינה כמעט. זהו סיפורו של ג'ורג' ריבס, מי שגילם את ה"סופרמן" המסכי הראשון בסדרה "הרפתקאות סופרמן", ומת מירייה (השאלה אם היה זה התאבדות או רצח עומדת במרכז הסרט) בגיל 45, כשהוא ממורמר כלפי הממסד ההוליוודי שלא איפשר לו להגשים את חלומותיו הקולנועיים וחנט אותו לנצח בחליפה הכחולה-אדומה.

במאי הטלוויזיה אלן קולטר והתסריטאי פול בירנבאום בנו שתי כרוניקות מקבילות, המתנהלות ליניארית וקופצות מאחת לשניה. העלילה הראשית עוקבת אחרי לואיס סימו, בלש פרטי כושל (אדריאן ברודי, שמביא איכות נוארית מפתיעה) שנשכר על ידי אמו של ריבס, ומנסה לחפור בתיק ההתאבדות שלו, על מנת להוכיח שהוא נרצח. בעלילה המשנית, הצמד עוקב אחרי ריבס (בן אפלק, השחקן המעצבן ביותר ביקום, שמפתיע כאן לטובה) מנקודת היותו שחקן אלמוני המפתח רומן עם טוני מניקס (דיאן ליין, טובה כתמיד), רעייתו של מנכ"ל אולפני MGM (הוסקינס), דרך הפיכתו לאיש הפלדה הטלוויזיוני ועד ההיכרות עם ארוסתו, הכוכבנית ליאונור למון (רובין טאני המצוינת) – וכמובן, מותו.

עמוק באדמה

מה התפקשש לקולטר, במאי טלוויזיה מצוין ("הסופרנוס", "עמוק באדמה")? מצד אחד, סימני בית הגידול העיקרי שלו – HBO – ניכרים כאן, עם הפקה מסוגננת ומושקעת, ושימת דגש עמוק, תוך מינימום פשרות, על הדמויות ונבכי נפשותיהן. מצד שני, הוא מנסה לבלוע יותר מדי, והמבנה המורכב של הסרט סובל מעליות ומורדות באיכויות ובעניין, לפעמים עד כדי שעמום מוחלט.

בתוך כך, בירנבאום וקולטר עמוסים בכוונות טובות. "הוליוודלנד", שוב, עוסק קודם כל בנושא מסקרן - בטח בשנה שאחרי "סופרמן חוזר", שהחיה את נושא "קללת סופרמן" שריבס היה מראשוני נושאיה, ושהדרך להפקתו הייתה סאגה הוליוודית בפני עצמה. אבל עומס הכוונות של השניים מביא גם שורה של נרטיבים, החל בחמקמקות של דמות האב – בה מתעסקים הן סימו והן ריבס, תוך קריצה לדמותו של סופרמן בהקשר הזה (כגיבור נטול אב, שדמותו של אביו מרחפת מעל והוא מצדו משמש כ"אב רוחני" לילדי אמריקה באשר הם); וכלה בהסתכלות על עולם הקולנוע: לאורך כל "הוליוודלנד" נשארת שאלת מותו של ריבס לא פתורה, תוך כדי שסימו מתעמת עם הממסד ההוליוודי, כשהמסר החבוי שם לאורך כל הדרך הוא למעשה, ליבת הצלולויד – הכל אפשרי והכל פיקטיבי באותה העת.

כשני יוצרי טלוויזיה, בירנבאום וקולטר אולי מגניבים גם קריצה מרירה דרך סיפורו של מי שהיה כבול בדמותו הטלוויזיונית ולא הצליח לפרוץ למסך הכסף. הוליווד שלהם בנויה על אותם עקרונות שליליים של היום. הממון, הסקס, התככים, הפוליטיקה והפלסטיקה מנווטים את הכל ושולטים באמנות – במקום שזו תשלוט בהם. בסצינה אחת, ריבס הצעיר והאלמוני מנסה להיות במקום הכי נכון (מסעדה הוליוודית לוהטת) בזמן הנכון, ולהידחף לפריים של צלם מאחד ממדורי החברה, מה שנראה בדיוק כמחווה נוסטלגית לסדרה "הפמליה". גם סיום הקריירה שלו מזכיר את חרדותיהם של שחקנים היום, המפחדים להיתקע בטייפ קאסט כזה או אחר, או להתחייב לסדרת טלוויזיה לשנים רבות מדי, מתוך ידיעה שזה עלול לחסל להם כל סיכוי לקריירה קולנועית משמעותית.

"הוליוודלנד" מתכתב עם יצירות רבות. שימו לב לשחזורי הרצח בראשו של סימו, המזכירים את "תהפוכות הגורל", או לאזכור של העיתון "קונפידנשל", שכיכב בסרט "סודות LA", שמזכיר בלא מעט אופנים את סרטו של קולטר. ואם כבר "סודות LA", דרך התבוננות על סרטו של קרטיס הנסון, למשל, אפשר לראות עוד חטא ב"הוליוודלנד" – עומס של קלישאות פיפטי'ז. כך, בתוך ים הכוונות הטובות, מנווטים הצמד בירנבאום וקולטר בחוסר מיומנות קולנועית, ו"הוליוודלנד" – כמה חבל – מסתיים במעטפת שחוטאת לרצון יוצריו. בסצינה המתעדת את צילומי "הרפתקאות סופרמן" נישא ריבס על כבלים, מתרומם במבט בוטח גבוה לתקרת האולפנים ואז מתרסק אפיים ארצה תודות לכבל סורר. משל מושלם לנקודת הפתיחה של הסרט, מול המצב הסופי שלו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully