הצעת הגשה

הם נכנסו עמוק אל תוך התופת, אך יצאו ממנה בחיים. הדברים הנוראים שראו שם הפכו אותם לחזקים, מוסריים, רגישים יותר. לפעמים הם חוזרים מפורקים, מאבדים כל צלם אנוש, מחפשים קורבן לנקום בו על העוול שנעשה להם אבל בסך הכל, המלחמה עשתה להם רק טוב: עכשיו הם מבינים יותר את נשותיהם, נאמנים יותר למולדת, מודים בחולשותיהם הגבריות. הקולנוע ללא ספק אוהב את ספקטקל המלחמה, אבל הוא אוהב עוד יותר את אלה שהצליחו לשרוד אותה. לרגל עלייתו של "גיבורי הדגל", הצעת הגשה מקדישה את עצמה לגיבורי מלחמה - מהגיבורים הנערצים של מלחמת העולם הראשונה והשנייה ועד לאנטי גיבורים מוכי הפוסט טראומה של שנות השבעים אלה הם גיבורי המלחמה המפורסמים ביותר שנראו על מסך הכסף:

עד כניסתה של ארה"ב למלחמת העולם השנייה, היא נמנעה מלהתייחס למפלצת הנאצית (פוליטיקה הרי לא ממש טובה לעסקים), אבל עם הכניסה למלחמה החלה הוליווד לייצר סרטים פטריוטיים, שלא מתביישים להגיד: מלחמה זה טוב. גדולי הבמאים מתגייסים למאמץ ובגלל שאי אפשר עדיין לדבר על המלחמה הנוכחית הם מספרים סיפורים על מלחמת העולם הראשונה וגיבוריה. "סרג'נט יורק" של הווארד הוקס, אחד הכשרונות הבולטים בהוליווד הקלאסית, שעשה סרט כמעט בכל ז'אנר אפשרי, מספר על בחור פשוט מהדרום (גרי קופר), שמצהיר בתחילת הסרט על פציפיזם, אבל בהמשך מחסל לבדו חולייה שלמה של גרמנים והופך לגיבור מלחמה. אלווין סי. יורק, פסיכופט המלחמה האמיתי שהסיפור הזה מבוסס על חייו, הסכים שיפיקו את הסרט רק אם גרי קופר ישחק אותו. קופר הסכים ו"סרג'נט יורק" הפך לאחד השרידים המשעשעים של תקופה שבה חיסול אויבים א-לה ברוך גולדשטיין הוא סימן בריא לפטריוטיות.

ג'ון רמבו (סילבסטר סטאלונה), בוגר וייטנאם+עיטור גבורה, נוסע בטרמפים לבקר חבר ישן מהמלחמה. בדרך עוצרת אותו המשטרה. הוא מתנגד ומוצא את עצמו במהרה בכלא, סובל מהתעללות של שוטרים אכזריים. לא נורא, זה רק נותן לו תירוץ טוב להפגין את כישורי המלחמה המפורסמים שלו וגופו המשומן ביערות האזרחות.

המרדף אחרי רמבו הופך קשה, והתמונה מסתבכת כאשר מפקדו לשעבר, קולונל טראוטמן (ריצ'ארד קרנה), מופיע באזור. אחרי הצלחת שלושת סרטי "רוקי" התפנה סטאלונה ליצירת מיתולוגיה אמריקאית נוספת, כשהפעם הוא רוכב על זעמם של ותיקי וייטנאם. האקשן המשובח בתוספת שרירים מנופחים בסגנון האייטיז הופכים את הראשון בסדרת רמבו לאחד הסרטים המהנים שעשה סטאלונה.

בשנת 1969 התיישב פרנסיס פורד קופולה לכתוב תסריט המבוסס על סיפור חייו של גנרל ג'ורג' ס. פאטון, מפקד טנקים שהיה גיבור במלחמת העולם השנייה. כישרונו הגדול של פאטון בשדה הקרב קנה לו הערכה אפילו מצידו השני של הגבול - הגרמנים העריצו אותו ומפקדי בעלות הברית החלו לחשוש ממנו.

באוירת חוסר האמון והפרנויה המוכרת בארה"ב של שלהי שנות הששים עיצב קופולה את פאטון כאיש תאב כוח ושתלטן, שכמעט הרס במו ידיו את הקריירה שלו. קופולה יסתבך בעתיד בהרפתקאות לא פחות גרנדיוזיות ב"אפוקליפסה עכשיו" שלו ויוכתר גם הוא כאחד המגלומנים הגדולים של הוליווד. באקדמיה, בכל אופן, אהבו מאוד את "פאטון" בשנת 1970 והוא קיבל שבעה פסלונים מוזהבים: שלושה מהם בקטיגוריות הנחשקות ביותר: קופולה קיבל אחד על התסריט, ג'ורג' סי סקוט על התפקיד הראשי המבריק (הוא סירב לקבל את הפסל בטענה שהמתחרים באותה קטגוריה היו טובים ממנו) ופרנקלין ג'יי שאפנר, שעד אזה התהדר רק בסרט הקאלט "כוכב הקופים", חזר הביתה עם פסלון מוזהב על הבימוי.

טרוויס ביקל, בוגר ויאטנם, הוא סוג של חיית טרף מהלכת על שניים. דעתו השתבשה עליו כנראה ביערות הג'ונגלים האפלים, ואולי היא הייתה משובשת עוד קודם. טרוויס מתהלך חסר מנוחה ברחובות ניו יורק ומנסה לנקות את הלכלוך והזוהמה. בסופו של דבר הוא מוציא את זעמו בהתפרצות נוראית ואלימה במיוחד (סקורסזה התבקש על ידי הצנזורה להוריד את דרגת צבע הדם האדום והוא מתבאס מכך עד היום) והופך להיות בזכותה כוכב לאומי.

גיבורי ויאטנם אכלו אותה פעמיים: לא רק שבזבזו את נעוריהם במלחמה מיותרת, כשחזרו לעורף הם גם נחשבו למעט מטורללים ואף בחורה לא רצתה לצאת איתם. פול שרדר סיפר לימים שאת התסריט הוא למעשה כתב על עצמו. "נהג מונית" הצליח לגעת בעצב החשוף של החברה האמריקאית בסוף שנות השבעים: לא רק שהאמריקאים הפסיקו להאמין בגיבורי מלחמה, הם הפסיקו להאמין גם במשטרה, בממסד המושחת ובמוסד הנשיאות. נשמע רחוק, לא?

ריי אלווד (חואקין פניקס), הוא חייל בחיל האספקה של צבא ארה"ב שלשמחתו הוצב בגרמניה המערבית, 2 דקות לפני נפילת חומת ברלין. העולם אוטוטו הולך להיכנס לסדר החדש אבל אלווד עסוק מאוד בעניינים אחרים. תחת עינו החצי פקוחה של מפקד הבסיס (אד האריס) אלווד מטפח שוק שחור מלבלב בו אפשר להשיג פגזים אמריקאיים במחיר מופקע לצד הרואין משובח, שאותו הוא מבשל במיוחד בשביל מפקד המשטרה הצבאית בבסיס.

אבל גן העדן המפוקפק הזה עומד בסכנה כשלבסיס מגיע מפקד חדש (סקוט גלן) שלאלווד אף יש עניין מסוים בבתו (אנה פאקווין). הסאטירה המשובחת של גרגור ג'ורדן האוסטרלי שגם כתב את התסריט, מצליחה להצליף בפטריוטיות הנפוחה של האמריקאים ולשלוח רמזים עבים למלחמות המפרץ למיניהן. חואקין פניקס, בהופעה מעולה, כהרגלו, מציג גיבור מלחמה חדש שאין לו כל עניין במעשי גבורה או כיבוש- אלווד הוא ה"מעאכר" האולטימטיבי, קומבינטור מוכשר שיודע לתחמן את המערכת כדי לעשות עוד כמה ג'ובות על הדרך.