איזו מוזיקה את שומעת במהלך העבודה?
ג'אז, קלאסי, אינסטרומנטלי ואלקטרו: שוברט, ליידיטרון, מדונה, ברי סחרוף, אביתר בנאי, דיקלה, גל קוסטה, אן קארן, מריאן פיית'פול, ג'ון קייג', ביורק, דויד בואי, dj טיגה, ג'ון לנון, חוה אלברשטיין, einstuerzende neubauten וקילר קוברה. כשאני יוצרת אני לא תמיד שומעת מוזיקה. זה תלוי באפקט שאני רוצה להשיג.
חברים שלי, טליה קינן וגיא שרף, הלחינו לא מזמן שיר שכתבתי שנקרא "אל משאיות הזבל". זה היה מאוד מרגש ויפה. יש להם הרכב מוזיקלי ממש טוב.
אל משאיות הזבל / גילית פישר
"האלה אוהבת לראות
זריחות בבוקר.
היא אוהבת את אור היום
ואת השקט שיש לפניו
ואת הרעש שעושים הפחים הנשפכים
אל משאיות הזבל
שעוברות את הרחוב.
לבסוף אחרי שהן עוברות
היא נרדמת".
מה יותר מזין אותך - טלוויזיה, ספר או סרט?
טלוויזיה אני כמעט ולא רואה, לאחר ששנים חייתי בלי טלוויזיה. עכשיו יש לי טלוויזיה וכבלים ואני לא מגיעה למצב של לראות מה יש בה בכלל. אני בעיקר קוראת וצופה בסרטי קולנוע. מהסרטים שאני אוהבת: "להרגיש בבית" - סרט יפני, "לב פראי" של דיויד לינץ', סרטיו של טים ברטון, רוב סרטיו של וודי אלן, והסרט A.I. של סטיבן שפילברג, שהוא סרט על רובוט שלא חושב אלא רק מרגיש.
אני מאוד אוהבת לקרוא, וזה לא בלתי קשור לכתיבה שלי. עכשיו אני קוראת את הספר " Strangeland" של ועל האמנית Tracy Emin שחבר ששמו כריסטיאן שלח לי מלונדון. הוא אמר לי 'את האמנות שלה אני הרבה יותר אוהב מאז שקראתי את הספר הזה'. היה לה סיפור חיים מאוד קשה, והכתיבה שלה מקסימה ומרגשת אותי. היא מכניסה את הצופה פנימה, נותנת לו משקפיים לראות לתוך התודעה שלה. אחרי קריאת הספר, הקריאה של האמנות שלה בהכרח משתנה.
אל תפספס
משחקים באמנות
אילו אמנים ויצירות השפיעו עליך?
אמן שאני מאוד מעריכה והשפיע עליי הוא חברי הטוב יואב הירש. לפעמים אנחנו יוצרים יחד או מתקשרים על ידי משחקים באמנות. זו תחושה המדהימה כשאתה מתקשר עם אמן אחר דרך האמנות שלך, ושהוא משדר לך שהוא מבין אותך ומגיב אליך. זו תקשורת ברמה הכי גבוהה ועם יואב זה כיף במיוחד משום שהוא חכם ורחב אופקים, שונה ומעניין.
אני אוהבת הרבה אמנים, והרבה דברים באמנות, וכמו שאני יכולה למצוא סיבה לא לאהוב עבודה מסויימת, אני יכולה למצוא כמעט לכל דבר סיבה מדוע לאהוב. אני אוהבת את אלישבע לוי, טליה קינן, את הציורים של מיכל נאמן שאותה הכרתי יחסית מאוחר, וגם את סייסלי בראון, אליזבט פיינטון, לורה אוונס, כריס אופילי והאמן הטורקי הלוק אקאקי. עבודתו הוצגה בתערוכה "איסטנבול" בגלריה זומר לא מזמן.
איזה נושא חברתי יכול להקים אותך מהכורסא לפעול?
אני עצובה לראות סבל וכאב של אנשים מכל קבוצה שהיא, אנשים באשר הם.
מחשב כמו חללית ישנה
מהם הרגלי הגלישה שלך?
למרות שהמחשב שלי הוא כמו חללית ישנה, אני גולשת המון מידי יום. אני אוהבת לראות עבודות של אמנים בעולם. מקבץ גדול במיוחד של ציירים שאני מאוד אוהבת נמצא באתר של הסאצ'י גלארי בלונדון.
מה היית משנה ברחוב מגוריך?
אני שמחה בבית שיש לי, אבל הייתי שמחה גם אילו היה לי חדר עבודה-סטודיו הרבה יותר גדול.
מה הרינגטון שלך?
מה זה רינגטון?
למי היית מכניסה מכות?
אני לא מאמינה באלימות. לא הייתי רוצה להכניס מכות לאף אחד.
מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלך, חי או מת?
אני תמיד רוצה שיראו את התערוכה שלי האנשים שאני הכי אוהבת ויקרים לי, וגם האנשים שאני לא מכירה עדיין שהעבודות שלי עשויות לתקשר איתם. את האנשים האלה הייתי רוצה למצוא, הם הקהל הלא ידוע שלי.
את מי היית מזמינה לדרינק על חשבונך?
אם היא הייתה בחיים, אני חושבת שהייתי רוצה להזמין את ענבל פרלמוטר מהמכשפות.
מה ההתמכרות שלך?
אני מכורה לשמיכת הפוך שלי. אני מאוד אוהבת להתכרבל בה, במיוחד בחורף עם החתול שלי. ההתמכרות הזאת מפנה לי זמן למחשבות, קריאה, כתיבה, רישום ולנימנומיה.
אל תפספס
אל תפספס
תיק עתונות:
גילית פישר (28) אינה אדם מהשורה. כאמור, בניגוד לרובנו היא אינה יודעת מה זה רינגטון, ואת התשובות לשאלון הנוכחי היא כתבה במלוא הרצינות והמסירות בפונט ורוד בהיר. מה שיכול להתפרש כהיתממות או התיילדות, הוא דרך ההתנהלות הטבעית של פישר, חלק בלתי נפרד מתפיסת העולם שלה הבא לידי ביטוי באמנות שהיא עושה. בימים אלו מוצגים רישומים שלה בתערוכה הקבוצתית "מסע לכוכב קדמוני" בגלריה עצמאית ביפו, המכונה "המקום של יואב". בנוסף היא כותבת שירה, ובקרוב יצא לאור ספרה, שייקרא "עין החתולה הכחולה" בהוצאה מיוחדת של כתב העת מעין, תחת חסותם של יהושוע סימון ורועי צ'יקי ארד. בגליון האחרון של מעין הופיעו שני שירים פרי עטה, ורישום שלה מעטר את הכריכה.
הספר כולל רישומים ושירים, בינהם מוצאת פישר קווים מקבילים: "הרישומים שלי הם שירה רשומה, שנובעת ברובה מהראש ולא מהתבוננות; דברים שנרשמו על דף בנסיון לנסח משהו. אלו רישומים שמדברים על רישום, כמעט צוחקים עליו. אם אני מציירת חתול, זה לא חתול ספציפי וגם לא חתול שאנחנו מכירים, אלא משחק עם סימנים. יש ברישום שלי מימד של צמצום, כמו שירת הייקו".
הצימצום של פישר אינו נובע מאידאולוגיה נחרצת, אלא משאיפה לפשט לתמצת את רעיונותיה: "ברגע שלא מתייחסים לחלק מהדברים ומדגישים אחרים, אפשר לשים פוקוס על משהו. זהו צמצום במטרה למצוא את המהות של הדבר".
על העבודה עם אנשי מעין היא מספרת בהתלהבות: "מאוד כיף לעבוד איתם. הם לא מתסכלים על אמנות בצורה היררכית. בעולם האמנות הרבה פעמים מתבוננים בתיק העבודות שלך, רואים איך אתה מסדר את העבודות ובודקים עד כמה אתה ייצוגי. לא מתייחסים לאמנות נטו. סימון וארד מסתכלים בעיקר על הדברים עצמם. אני מאוד מעריכה את ההבחנות שלהם לגבי אמנות, ואת התקשורת איתם".
פישר מכורה לתקשורת עם יוצרים סביב אמנות. במגזין "סטודיו" מופיע טור קבוע שלה, המבוסס על שיחות שהיא עורכת עם אמנים צעירים. "את הכתיבה בפורמט של שיחות אני אוהבת במיוחד, יותר מכתיבת מאמר או ביקורת, המתרכזים רק במה שאתה רואה" היא מספרת, "באופן בו אני פוגשת ומשוחחת עם אנשים אני יכולה לצור דיאלוג, שהופך ליצירה משותפת שלי ושל אדם אחר". הכתיבה של פישר החלה מתוך רצון לברר ולהבהיר לעצמה את ההגיגים שלה אודות אמנות. "יש לי הרבה מחשבות על אמנות. אני סקרנית לגבי המפגש שלהן עם החוץ. זה תמיד מפתיע ומרגש אותי מחדש, היכולת לכתוב מחשבות שאחר כך עוברות לקהל ואנשים קוראים אותן".
" מסע לכוכב קדמוני" המקום של יואב. נפתח ב-8 בספטמבר. יהודה מרגוזה 36, יפו