אם לסבתא היו גלגלים

דקל גודוביץ' עדיין לא בטוח אם "הטמפלרים", שהוקרן אמש בערוץ הראשון, הוא סרט על בניית ההיסטוריה, או שכתובה

דקל גודוביץ
19/02/2007

הסרט "הטמפלרים" הוא כפי שנכתב עליו "תיעוד של מבצע ייחודי". ואכן נראה שיותר מכל דבר, זהו עוד מבצע מרשים, שמתווסף לרשימה ארוכה של מבצעים שידענו במדינת ישראל, כמו מבצעי ההעפלה, מבצע קדש, מבצע אנטבה, מבצע שלמה, מבצע שלום הגליל, מבצע 1 + 1, מבצע 3 ב- 10. ארץ המבצעים הבלתי מוגבלים. ו"הטמפלרים" הוא מבצע "סוף עונה". וממש כמו המבצע האחרון בלבנון, גם בסופו אינך זוכר בדיוק למה יצאת למבצע, מה היו מטרותיו הראשוניות ולמה כל כך מתעקשים להקים ועדת חקירה ממלכתית להיכן הולכים תשלומי האגרה.

הסרט, שכיאה למבצע ממלכתי הופק גם על ידי הערוץ הראשון והממלכתי ולווה בפס-קול מורט עצבים, לצד קריינות של גבי גזית, שלא היו מביישים את "עמוד האש", החל ב- 2004 כתיעוד הזזתם במאה מטר של חמישה מבנים לאורך רחוב קפלן בת"א, שהיו חלק מהמושבה הטמפלרית "שרונה".

מכאן התחיל הסרט להתגלגל ולהתנפח לסיפורם של הטמפלרים בישראל כולה בה הקימו 7 מושבות, כולל צילומים בגרמניה מולדתם (בעיקר צילומי נוף דרך רכבת נוסעת), סקירה של ההמצאות החקלאיות והחידושים בתחום הפקת השמן ופרי ההדר, הגירוש מהארץ והשיבה אליה עכשיו כפי שמשתקפים בדיוקנם האישי של כמה טמפלרים ישישים וצאצאיהם שהובאו במיוחד לארץ. סיפור חיסולו של מנהיגם הנאצי גוטהילף ואגנר ע"י ההגנה ממול לתחנה המרכזית החדשה בת"א, סיפור מציאת מטמון הזהב שהוחבא בקיר אחד הבתים, ועוד שלל מעשיות וסיפורים שלידם צופן דה-וינצ'י נשמע כמו אגדת ילדים על כיפה אדומה. האגדה השתלטה על המציאות, ומי שעוד חשב שיוכל לראות בסרט את הזזת הבתים בלונג-שוט אחד ארוך, יצטרך להסתפק בכמה שניות בודדות ומקוטעות בסוף הסרט.

טוב לדעת (מקודם)

שיטת השחייה שתשנה את חייכם (ותעשה אתכם חטובים)

מוגש מטעם TI SWIM

שירלי טמפלר

כך, בלהט המעשיות, נשכחו הבתים שהיו מלכתחילה סיבת הסרט. למעט כמה צילומים שמסבירים על הייחוד שבסגנונם הכולל בעיקר עיטורי קיר שישוחזרו (מאחורי שכבה גסה של טיח וצבע), צילומים מביכים של סריקות גלויות באיכות גרועה של בתים טמפלרים שעברו שימור בגרמניה ותגלית מרשימה באמת של שעון גרמני, שהיה קבוע בגמלון הגג של בית העם ועבר שיפוץ וחידוש, קשה עד בלתי אפשרי להבין מדוע היה כה נחוץ לשמר אותם ולא לשחזר.

קשה להבין מה מצאו בהם "המועצה לשימור אתרים" וחברים יקרים אחרים, שבשל כך היה נחוץ להוציא עשרות מיליוני שקלים מהקופה הציבורית במבצע הנדסי מורכב להזזתם על גבי מסילות ובאמצעות מגבהים וחיישנים סיסמיים. לצורך ההזזה נאלצו גם לחתוך את הבתים מהמרתף היפה והמקומר שהיה לכל אחד מהם, וכמובן שאחרי ההזזה הם נאלצים להסתדר זה ליד זה במין צפיפות נוראה של טירונים מיוזעים במסדר. בסופו של מבצע הבתים הקטנים, העלובים והמטויחים בפשטות וצניעות טמפלרית אופיינית, יעברו יותר שחזור משימור. ואם כך, הרי אפשר היה לבנות אותם מחדש היכן שרוצים ללא מבצעים ראוותניים ומגלומנים. בל נשכח שבסופו של דבר מדובר כאן בקצת טיח וצבע. זה עדיין לא ציור שמן אורגינלי בחתימת פיקאסו. אז למה?

עצם השאלה מיותרת, ממש כמו המשפט האבסורדי של "אם לסבתא היו גלגלים...". במקרה הזה היו לסבתא הטמפלרית לא רק גלגלים, אלא כסא שלם של גלגלים וג'קים הידראוליים, ונכדים שדאגו לא לנתק את סבתא הגוססת מהמכשירים. הסרט לא עונה על השאלה, או יותר נכון מתחמק ממנה לכיווני הנוסטלגיה והקיטש. ההתלהבות ההיסטוריונית, לצד תמימות הדעים הגורפת של כל המרואיינים בסרט, פשוט מזכירה משטרים בהם אין אופוזיציה ותמיד יש 99% הסכמה. האם ייתכן שלא היה בעיר אפילו אדם אחד, שיגיד במילים מפורשות כי הבתים הוזזו כי רצו להרחיב את רחוב קפלן לאוטוסטרדה עירונית עם 6 נתיבים ושתי מנהרות במקום הרחוב העירוני הקיים על ארבעת נתיביו (אחד יותר מרחוב דיזינגוף)! כל זה בגלל שצריך להגיע עם הרכב הפרטי לחניוני הענק של מגדלי המשרדים שפרחו סביב הבתים הטמפלרים, וכי "המס" ששולם על כך היה תרגיל/תירגול/"מבצע סבתא" בהזזת בתים במסווה של שימור.

עד התהום, עד אל-אקצה

והכל רק תרגול בדרך לדבר האמיתי באמת "אם למסגד אל-אקצה היו גלגלים...". כי אם היו לו אז כל הבעיות שלנו היו נפתרות אחת ולתמיד. היינו חופרים קצת מתחת לכותל ומעלה המוגרבים, מכניסים כמה ג'קים הידראוליים, ומתחילים למשוך לכיוון ירדן. כמה דחיפות וקריאות בקצב של "עלה הופ!", והמסגד נופל לואדי קדרון והמשיח מגיע עם מצלמת וידאו רכובה על ניידת שידור לבנה של ערוץ 1.

נדמה לי שיותר מכל ענייני השימור, יש פה רצון לבנות היסטוריה מקומית. לשם כך אנחנו מוכנים להשקיע מיליונים בשימור של בתים טמפלרים של אנשים שחלקם היו נאצים בכל נפשם וכנראה גם אפנדים נוקשים לאריסים פלשתינאים, אבל אפילו לא אגורה אחת בשימור של מבנים ערביים שקשורים למסורת המקומית. נהפוך הוא האינטרס הברור הוא למחק את ההיסטוריה הערבית של שכנינו מכל דפי ההיסטוריה ורחובות העיר. זאת מהותה של "בניית ההיסטוריה המחודשת" כפי שאמר בהקרנה החגיגית של הסרט בסינמטק ת"א ראש העיר, רון חולדאי. התכוונת לבנייה או שיכתוב, כבוד ראש העיר?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully