סימנים של חולשה

"ההופעה שלך הייתה (פאוזה) אריסטוקרטית, את פרפורמנס נהדרת", היה אורי גלר אומר למכשפה שהצליחה להתגבר על המחסומים והלחץ וניחשה כי האישה שעומדת מולה היא אם ששכלה את בתה בשריפה. אין גבול – גם שימוש ציני בילדה שאינה בין החיים כדי ליצור קצת דרמה בשואו בידורי, מותר היום. "אני מרגיש משהו חונק", הגדיל לומר אחד המתמודדים ועפעף את עצמו לעייפה. האם השכולה על סף דמעות, זה עובד. תודה רבה, תזמינו לה מונית, מישהו יכול לבדוק מה קורה עם הנחשים?

בפעם הבאה שמישהו ימצמץ לכם מתוך המסך, קנו דבק שלוש שניות. הלו, אנשים אוכלים פה פיסטוקים. עשרה מתחרים בלי הרמת עפעפיים? אתכם לאולמרט. לא רק שמדובר בחבורה של מתחרים נטולי כאריזמה, לא אריסטוקרטים ולא פרפורמנסים, הם גם סובלים מוויברציות. ומעוררים רגשות עזים, שספק אם היו קיימים לסושרד. בניגוד למינימום התקלות שקרו אצל הקוסמים של גלר, מכשפי "הכוח" טועים לרוב. מצד אחד זה מראה משהו על אמינות ומצד שני – עובדה זו עשויה להבריח את הצופים כבר אחרי פרק או שניים בטענת "מה מותר המכשפה מן הצופה?"

השופטים, אוי השופטים. ההתייחסות הסקפטית החד-גונית של השופטים האפורים למתחרים האפורים אף יותר, נשמע כמו תקליט שבור. איציק זוהר דומה יותר מתמיד לגילת אנקורי וגם השפה הציורית של נתן זהבי נותנת צבע בצורה אימפוטנטית. בכל ריאליטי עד כה הייתה הברקה בליהוק צוות השופטים. ב"הכוח" כולם סלבס-שוליים, כולם אנמיים וכולם חוזרים על הקלישאות שלהם. נאמר זאת כך, איש מהם לא יקבל דמות ב"ארץ נהדרת" על תפקידם.

"בשעת לחץ גם הכוחות עלולים להטעות" (יובל סגל, לא ניטשה). סגל, הכרטיסיות של "הכוח", הוא הדבר הגרוע ביותר שנראה על המסך. נשמע כמו קומוניקט יח"צני במקרה הרע, או מפקד אוגדת שריון במקרה המזעזע. סגל משמש כזריקת הרדמה ומוכיח שלא כל אחד הוא מולטי טאלנט. גם בחירת הלוקיישנים, זוויות הצילום וצורת הבימוי אינם ברורים. במקום להרים את מנת האדרנלין, הצופים מתים משעמום. ואחרון חביב: השימוש במילה "הכוח" אחת לכל כמה מילים מחזירה אותנו לימים הקדומים של הטלוויזיה.

לצערה, "הכוח" היא היורשת האמיתית של גלר, רק שהיא בטעות קיבלה בירושה מזוודה כבדה מדי וגם ריקה. לא קל להאמין במצמוצים, פרפורים, עקצוצים ולפלופים, אבל אצל אורי גלר, לפחות היה שואו.