מישהו ראה את סופרמן בזמן האחרון?

לפני שניגש לעניינים, שתי עובדות בסיסיות שצריך לדעת:
1. “Jimmy Corrigan: The Smartest Kid on Earth” הוא הספר היפה ביותר עלי אדמות.
2. “Jimmy Corrigan: The Smartest Kid on Earth” הוא הספר המדכא ביותר עלי אדמות.

כעת, אחרי שהסכמנו בינינו באשר לשורה התחתונה, בשלה השעה להיכרות מעמיקה יותר עם החומר, ולשם כך יהיה עליכם לשכוח כל מה שחשבתם שאתם יודעים על קומיקס, כל מה שחשבתם שאתם יודעים על אסתטיקה, על צבעוניות, על חיבור בין טקסט לתמונה, על הדרך שעשה המדיום מהימים בהם פופאי היה מלך השכונה.

כריס וור (Chris Ware), מי שאחראי ליצירת המופת הספרותית-גרפית הזאת והוא בשנים האחרונות אחד הקומיקסאים הנערצים בעולם, הוא אמריקאי בן 34, ואת סיפורו העגמומי של ג'ימי קוריגן התחיל לפתח ב-93' כרצועת קומיקס שבועית בעיתון שיקגואי. גירסת הכריכה הקשיחה - אפוס של 380 עמודים עמוסים - לוקחת אותנו למסע מתיש עם ג'ימי קוריגן, זקן בן 36, שנע בטווח הרעוע שבין חלומות, הזיות, זכרונות, רגשות אשמה, פחדים, טראומות, ובעיקר בדידות ענקית. כזו שאין ממנה נחמה. גליון יוני של "The Face" הזהיר כי "Jimmy Corrigan" הוא ספר מלנכולי יותר מכל הדיסקוגרפיה של הסמיתס.

כריס וור, שהמציא שפה גרפית נקייה וחפה מאלמנטים אופנתיים, מצליח לנצל את המדיום כדי לבטא באופן וירטואוזי את זרם התודעה המסוכסך של הגיבור הכל כך לא גיבור והכל כך עלוב שלו, ובעיקר כדי להגדיר באופן החד והחותך ביותר את מושג הבדידות. סופרמן, אגב, מגיח כאן לתפקיד אורח קצר כמי שמתאבד בקפיצה מבניין. בתוספת של הקפדה אובססיבית על פרטים, שלמות צורנית מפחידה בטוטאליות שלה, "Jimmy Corrigan" הוא ככל הנראה ההישג המרשים ביותר של הז'אנר. אצא לדו קרב מול כל מי שינסה לטעון אחרת.