איזו מוזיקה את שומעת במהלך העבודה?
מוזיקה עוזרת לי להיכנס למצב רוח הדרוש כדי לצלם (תודעה קצת מעורפלת, ריכוז חזק, וסוציופתיות). בדרך-כלל בזמן שאני מצלמת, אני שומעת באוטו שיר אחד או שניים בלופ במשך כמה שעות. לאחרונה אני שומעת Archive או Passengers. אני גם מאד אוהבת מוזיקה מהאייטיז כמו פיטר מרפי, מוריסי, גארי ניומן, מינימל קומפקט ו-Talk Talk. הייתי טוענת לנסיבות סנטימנטליות, אלא שבילדותי הייתי מאזינה לחומרים הרבה יותר "רכים", אם להתנסח בעדינות. מעבר לזה אפשר לשמוע אצלי גם סטון רוזס, פור-טט, אולריך שנאוס, סנט אטיין, פריימל סקרים, רדיו דיפרטמנט ואנג'נירז.
מה יותר מזין אותך - טלוויזיה, ספר או סרט?
הפעילות שהכי מזינה אותי ושומרת על שפיותי היא ריקוד, שכרגע אני לומדת אצל עלית ילון. אני פוסט-גמילה מטלוויזיה. כרגע קוצבים לי את זמן הצפייה ומפקחים על התכנים. אני מעדיפה תוכניות שיפוץ בתים וגינות שאחי מקליט לי מ- BBC Prime. זה מאד מרגיע ותמיד יש סוף טוב. בכל מקרה, בין אם בצפייה או בקריאה, קיים סיכוי גבוה שבכל רגע נתון וללא התראה תתגנב מחשבה לא קשורה, ואני אאבד ריכוז ואירדם תוך 7 דקות. קשה לי לחשוב על סרט או ספר שמשפיעים על הצילום שלי, אבל הייתי ממליצה לקרוא את "שלושה בסירה אחת" כי זה גורם לצחוק בקול רם.
עוד בוואלה!
מפחמימות בלבד לא ניוושע
אילו אמנים ויצירות השפיעו עליך?
בין הצלמים האהובים עליי: גרגורי קרודסון, ג'ואל סטרנפילד, וויליאם אגלסטון, גיליאם וורינג, סטפן שור, מרטין פאר, שרון יערי, ינאי טויסטר, רם ברכה.
הגירויים הויזואליים שמלהיבים אותי הם דימויים של חפצים פונקציונאליים: תאורת כבישים, חדרי בקרה, רכבים חקלאיים, תרשימי אדריכלות, וכמובן, וידאומטים (מראה וסאונד). כל דבר שקשור בטכנולוגיה ארכאית מרתק בעיני.
איזה נושא חברתי יכול להקים אותך מהכורסא לפעול?
אני ישות מוטרדת. אם אני צריכה לדלות אקטיביזם, אז האמת היא שאני מתנדבת בארגון "לתת". מדי פעם מגייסים אותי לעמוד בפתח איזה סופר להיאבק במשך כמה שעות בדלת שרוצה להסגר עליי, ולאסוף מצרכי מזון לנזקקים. אין דבר מרומם נפש כמו ערימות הפתיתים ודומיהם הממלאים את הארגזים (אנשים, מפחמימות בלבד לא ניוושע).
מבט שלא משאיר מקום לספק
מהם הרגלי הגלישה שלך?
חולה על האינטרנט. לצערי אני לא גולשת משוכללת, והצטרפתי בגיל מאוחר. אני יכולה להמליץ בחום להוריד את סרגל החיפוש של Stumble שבכל לחיצה שולף את האתרים הכי מגניבים לפי תחומי העניין שמגדירים לו ולפי דרוג שנותנים לכל אתר שעולה.
מה היית משנה ברחוב מגוריך?
אני גרה בשכונת בבלי, וכרחובותית לשעבר זה עשוי להיות מעורר לזמן מה. פעם הייתי חולמת להעתיק את הרחוב היפה שלי עם החניה באפור למרכז העיר, אבל היום אני כבר יודעת מה יותר טוב. אני מאד אוהבת את הירידה לאיילון, ואת המקרים הבודדים בהם אני מחליטה ברגע האחרון אם צפון או דרום.
מה הרינגטון שלך?
סתם צלצול רגיל, כי אז אני מיוחדת.
למי היית מכניסה מכות?
הייתי מכניסה מכות למי שמתנהג בחוסר נימוס, אבל בגלל שאני חלשה, פיתחתי סוג של מבט שלא משאיר מקום לספק.
את מי היית מזמינה לדרינק על חשבונך?
אני לא שותה ולא מתמצאת באלכוהול, לצערם של רבים מקרובי. לא הייתי רוצה להסתבך בלהזמין מישהו לאיזה משקה שאולי בסוף יהיה נורא יקר. אבל אם כבר, אז בטח הייתי מזמינה רון עמיר, חבר וקולגה בסגל המנהלי, כי כשהוא משתחרר הוא מספר לי את כל הסודות של אחרים.
מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלך, חי או מת?
אני רוצה שהאחיינים שלי יונץ' ונוקי, שהם הדבר הכי חי עלי אדמות, יראו את התערוכה כי אז הם יבואו אלי לעבודה ויהיה כיף.
מה ההתמכרות שלך?
אני בת, אבל הפטיש שלי זה מכוניות. אני מתעניינת בהן מבחינה אבולוציונית. שעות נהיגה ארוכות מוקדשות למעקב אחר דגמים חדשים ובדיקת ההתפתחות : איך הרכב יושב על הכביש, האם היוקרה מספיק מאופקת, האם הספורטיביות מספיק ארסית, ולמי יש את הסמל הכי יפה.
עוד בוואלה!
עוד בוואלה!
תיק עתונות:
ההפכפכות והארעיות ש פזית טל-אור (32) מזהה בעולם, הובילו אותה לסטיה ממסלול הקריירה שהחלה לבנות. טל-אור סיימה תואר שני בביולוגיה, בו חקרה התרבות תאים בהקשר של חקר הסרטן. "זה לא תחום אפור כמו שמתארים את זה, אלא להיפך - כשיש תחושה שניסוי הולך להצליח יש היי מטורף", היא מסבירה, "ביולוגיה היא לא מדע מדוייק, אתה לא יודע בדיוק מה קורה בתוך התאים. אני לא יכולתי לסבול את העליות והירידות, המתח, והתחושה שדברים לא לגמרי בשליטה". בחשש גדול היא החליטה ללמוד במדרשה, שם סיימה לפני שנה. המדרשה הפכה לבסיס האם שלה.
טל-אור מתעלת תחושות של חוסר נחת ומתיחות לצילומים. לעיתים קרובות היא נוסעת לבדה ברכב, תרה אחר מקומות שמעוררים בה תחושת זרות. הפעולה שעשויה להתפרש כמעשה של אומץ או שחרור היא לדבריה תוצר של חרדה. "כשאני נוהגת אני בהלך כמעט רוח פסיבי, ומחפשת משהו שיגרה אותי, משהו שמרגיש מעורער באיזה אופן", היא מספרת. "אני מאוד נהנית מהנסיעה לבד. רק כשאתה לבד אפשר ממש להסתכל ולספוג. אבל אני בעצם די פחדנית, הרבה פעמים אני מצלמת דברים שמאיימים עליי".
התצלומים של טל-אור נראים מוכרים ומאוד ישראליים: כיסא פלסטיק מציץ ממרפסת, אוטובוס תיירים נטוש בחושך, חזית של בית פרטי במושב. במבט ראשון ניתן לזהות את הסגנון של טל-אור עם צילום ישראלי המתייחס למקומיות שנפוץ בשנים האחרונות, אליו קשורים אמנים שהיא מציינת כמשמעותיים עבורה, -כשרון יערי וינאי טויסטר. השוואה בינה לבינם מרתיעה אותה. "אני לא מרגישה חלק מקבוצה", היא מסבירה, "כשאני נוסעת, אני מצלמת ללא קשר למשהו שיש בארץ, וגם לא מחפשת סממנים של קהילה או מעמד מסויים".
מבט מדוקדק יותר מגלה הבדלים בסגנון. למרות שהפריימים של טל-אור נראים מתוכננים ומאורגנים, הם למעשה סנאפ-שוטים (צילומי-חטף), שנעשים במצלמה דיגיטאלית שנשלפת בזריזות, כמעט בגניבה. כל הפריימים רייקים מנוכחות אנושית. היא מרגישה שהצילום הדיגיטאלי משרת את מטרותיה. "מרגע שעברתי לדיגיטאלי נפתח לי מחסום, אני יכולה לראות משהו ולהגיד מיד. אני לא מרגישה שאני מתפשרת על איכות, מכיוון שהדיגיטאליות יוצרת שטיחות. אני מחפשת תחושה של ריקנות, ולא צילום מרובה פרטים שיש בו תחושת חיות".
העיסוק בניכור ובפחד, היא טוענת, לא הופך אצלה למסע משחרר, אלא רק מסמן תחושה. "כל מקום שאסע יעורר בי את הרגשות האלה. ככה אני מסתכלת על תופעות בעולם- מעורערות וזמניות".
במדרשה, שם החליפה את המבחנות בפלאשים, היא מתחזקת את המעבדה הדיגיטאלית, ובימים אלו נפתחת תערוכת היחיד הראשונה שלה statis באצירת שפי בלייר, בגלרית בית-הספר.
statis - פזית טל אור. גלריית המדרשה, נפתחת ב-26 בפברואר.