הצד האפור של ההר: "מכתבים מאיווג'ימה" נופל מ"גיבורי הדגל"

תעצרו את הכל, אני רוצה לרדת. תרשו לי לגלגל במורד הר סוריבאצ'י את ההימור שלקחתי בסיומת הביקורת על "גיבורי הדגל". סך הפשלות של קלינט איסטווד בפרויקט האיווג'ימה הדו-ראשי שלו, אמנם לא עולה על סך מעלותיו - אך מספיק עבורי כדי להחזיר את ההימור על סקורסזי, במרוץ לאוסקר הבמאי הטוב ביותר ואת ההעדפה האישית שלי לאלחנדרו גונזלס איניאריטו ו"בבל".

את הכרוניקה שרחשה בהוליווד בדרך לפרויקט, כבר לעסנו לעייפה: איסטווד מגבש סרט אנטי-מלחמתי על כיבוש האי היפני במלחמת העולם השנייה, ועל אלף הפריימים המפוקפקים המסתתרים מאחורי אותו צילום מכונן של ג'ו רוזנטל, בהנפת הדגל על הר סוריבאצ'י. בדרך, הוא מגלה בתחקיר את מכתביהם המרגשים של החיילים היפנים על האי, דורש ומקבל אור ירוק להפקה כפולה, במקביל – של שני סרטים: "גיבורי הדגל" על הצד האמריקאי, ו"מכתבים מאיווג'ימה" על זה היפני. והנה, אותו "ספין-אוף" – במובן מסוים – מאפיל על אחיו הבכור, זוכה לאהדת הקהל והמבקרים, וגורף פרסים כל הדרך אל האוסקר – שבו הוא מועמד בקטגוריות החשובות ביותר בעוד "גיבורי" נבעט בבושת פנים לכמה מועמדויות טכניות.

אז תנו לי לסובב את גלגל הסרט אחורה – "גיבורי הדגל", בעיניי לפחות, טוב יותר מ"מכתבים מאיווג'ימה". אמנם "מכתבים", במובן מסוים, הוא מסמך פציפיסטי יעיל יותר מ"גיבורי הדגל", אך מלבד זאת, ומלבד צילום נפלא ומשחק לא-רע (בעיקר של קן וואטאנבה, שחקן המחמד היפני של בימאי הוליווד), אין לו מעלות רבות מדי.

לא שאני הצד שאמור לזקור אצבע מאשימה, אך עדיין, אין זה מפריע שבמאי אמריקאי יהיה זה שיתאר את הצד שנלחם בארצו, כמה עשורים קודם לכן? נכון, התחקיר מעמיק והתסריט הוא פרי מקלדתה של יפנית, איריס ימאשיטה, אך כמו בגרוטסקה של רוב מרשל, "זכרונותיה של גיישה", יש כאן ירידה לנימים הדקים ביותר של תרבות - שאינה תרבותו של היוצר. ובכלל, תחשבו על שמי זרחין, מביים סרט מנקודת מבטם של פליטי 1948 (ואין מה לציין את "אוונטי פופולו", זה אינו המקרה).

כמה שלא נסכים עם נקודת המוצא של איסטווד, כמה שלא נצדיע להומניות שלו, למסר האנטי-מלחמתי והחד-משמעי, אין ספק שיש כאן עמדה פטרונית מסוימת, המגובה בלא מעט יומרות. ובהקשר הזה, דווקא הסצינה בה מתגלים שני חיילים אמריקאים כחיות אדם חסרות רגש, היא המעצבנת ביותר בעיניי.

שלא תבינו לא נכון, איסטווד אינו נופל מאיגרא סוריבאצ'י לבירא עמיקתא. למעשה, במובן מסוים, הרבה חוסרים שישנם ב"גיבורי הדגל", מושלמים ב"מכתבים מאיווג'ימה". אם ב"גיבורי" היה פסיפס עלילתי עם בעיות קשות במבנה וברצף, ב"מכתבים" ישנה דווקא דרמה ליניארית עקבית, שרק בורחת למעט פלאשבקים פה ושם (אך לפי סדר לא ברור, ובתזמון עלום עוד יותר). עם זאת, בניגוד ל"גיבורי הדגל", הסרט הנוכחי מתקשה להתפתח מבחינה סיפורית. בניגוד לציפיות, שלי לפחות, אין גם יותר מדי התכתבויות בין הסרטים-האחים. ולסכם סרט של איסטווד, יצירה ששאיפותיה גבוהות כמרום שנותיו ותוצאותיה נראות כמחצית הדרך למטה בצלילת קמיקאזה - בדירוג של שלושה כוכבים, זה פשוט עצוב.