פולק בצד

סביר להניח שאם ישוגר טיל אחד על הסטודיו בשור 3 בתל אביב, ביום שבת, יחוסל רוב הקהל שיש למוזיקה האלטרנטיבית בישראל. פסטיבל פולקל'ה השני שייערך במקום מצליח לאגד תחתיו אמנים רבים ומעניינים, למעין מפגש פסגה של עולם האינדי הישראלי בפורמט פולקי (שזו סתם עוד דרך ישראלית להגיד 'הופעה אקוסטית') - מפגש שאמור לספק כמה תובנות מרכזיות על יחסי הכוחות בתא הקטן והצפוף של תחום המוזיקה הזה בארץ הקודש.

מכיוון שסוף סוף יש אירוע כזה שמתרחש ללא גבע אלון, נדמה שדרוש מורה נבוכים קליל לצליחת האירוע בשלום. להלן המדריך המקוצר והמקוטלג לאמני הפסטיבל:

הסלבס של פסטיבל פולקל'ה הם אלו שפעם היו להיטי רדיו מהלכים, או שהם בדרך לעוד טור ביפן בחסות קוקה-קולה. יחסית למקוששי הקהל האחרים שיופיעו בפסטיבל, ניכר עליהם קילומטראז' רב וסוג של פאסון (אבל צנוע), מה שמוכיח שגם במוזיקה האלטרנטיבית יש היררכיות. כל זה, אגב, לא מפחית מיכולתם המוזיקלית והוורבלית: סלבס של פסטיבל אינדי הם עדיין העלית שבעלית, גם אם פעם הכירו אותם עשרת-אלפים איש, והיום מכירים אותם בקושי 400.

בשביל התרגום של נעם רותם ל"חרב דמוקלס" שווה להיות גם זבוב על הקיר, ואת katamine נדמה שכבר כל ת"א מכירה באופן אישי.

אמני הז'אנר: נעם רותם, katamine.

כמו מקסיקנים שמנסים לעבור את הגבול לעבר החלום האמריקני, האמנים ששרים בעברית בפסטיבל פולקל'ה לא ממש מרגישים שייכים למקום, ולא יתפלאו למצוא שם את משטרת ההגירה. למעשה, זו תהיה להם סיטואציה משונה: נדמה להם שזו מדינת ישראל, אומרים שזו תל אביב, אבל כולם מדברים אנגלית ורק הם נראים כמו נעלי גלי במפעל של נייק. מיקומם נמצא, אם כן, בתחתית התודעה האלטרנטיבית בארץ - וחבל שכך. איתי בלטר לא פחות טוב מסמוג, ודני הדר ואלי לס ישראלים הרבה יותר משלום חנוך, במובן הטוב של המילה.

אמני הז'אנר: איתי בלטר, שגיא איילנד, אביב מארק, דני הדר, אלי לס.

המוזיקה הישראלית באנגלית כבר סיימה את שלב התופעה ועברה לשלב העובדה המוגמרת. הנושא היחיד שנשאר פתוח היא מה מידת ההשפעה ההיסטורית של השלב הזה על המוזיקה בישראל: האם תהיה להקה נוספת כמו מינימל קומפקט שתצליח להשאיר חותם מהותי על התרבות הישראלית האלטרנטיבית?

הסינגר-סונגרייטרז הישראלים נמצאים בעין הסערה: בין מותו של אליוט סמית' לגילויו מחדש של ניק דרייק, מישהו שכח לסגור את הברז, ועכשיו אנחנו מוצפים בפרצופים רגישים ועדינים, שמנסים לפרוט על גיטרה ועל נימי הנפש. אחר כך נשארים בעיקר עם כמה כוכבים זוהרים (שני קדר למשל) בים של בינוניות. כמובן שמספר להקות שיופיעו בפולקל'ה חורגות מהז'אנר המוביל (מאד בליס, מרי אנד דה בייבי צ'יז), ויש למה לצפות מהן.

אמני הז'אנר: שני קדר, עמית ארז, יאיר יונה, mr. heavy and miss low, the marching band, mad bliss,visiting hours , marry and the baby cheese, דיוויד בלאו (להקת ed) .

החייזרים מבאר שבע (או: עצרו אותנו בדרך כי אנחנו שחורים)

התרגום הישראלי לשאלתו של דיוויד בואי על אודות החיים במאדים נמצאה. אחרי שנים של אשליית תחרות בין תל אביב וירושלים, האלטרנטיבה החדשה לעיר הגדולה היא בירת הרוק האמיתית של ישראל. באר שבע משכילה לייצר בחממה המוזיקלית האינטליגנטית שלה חבורה מגובשת וחכמה של אמנים ערבים, יהודים וסתם מוזרים. עם מחירי הנדל"ן מרקיעי השחקים ותהליך ההינתקות התרבותית העובר על תל אביב, זה הזמן לעבור דירה לדרום. אנחנו נפריח השממה.

אמני הז'אנר: דויד פרץ, lenses, כפיר שתיווי, נועה בביוף.

פסטיבל טוב באמת אמור להכיל כמות מסוימת של אמנים שעבור 90% מבאי האירוע אין מושג איך קוראים להם עד שהם עולים לבמה, ורובם יישכחו בשנייה שהם ירדו. אחד ההישגים היפים של הסצנה האלטרנטיבית בישראל, היא האמונה של יותר ויותר אמנים במוזיקה עצמה, וביכולת שלהם לחרוט את זיכרונם בליבו של מאזין אחד לפחות. בפולקל'ה יש כמות נכבדה של אמנים כאלו, שגם עכבר הפורומים הגדול ביותר לא ממש זכה לשמוע עליהם או אותם, אבל את הצ'אנס שלהם מול אותם 300 איש שיידעו להעריך את זה – הם יקבלו. אולי הם לא ישנו את חייכם ואת רובם לא תזכרו עד שתשקע השמש, אבל מישהו מהם יגרום לכם לברך את המצאת המייספייס.

אמני הז'אנר: אלי רוזן, אלעד זאב, יונתן בירנבאום, האזרח צדורוב והשפן, אבישי אפרת, מיכל לוטן, שי טוחנר, עמית קלינג.

פסטיבל פולקל'ה ייערך ביום שבת, 24 בפברואר, בסטודיו שור 3 בתל אביב, החל משעה 14:00. יהיה רועש, אבל בשקט.