בתחילת חודש פברואר התקיים בברלין פסטיבל ה Club Transmediale, תחת הכותרת Building Space. הפסטיבל, שזוהי מהדורתו השמינית הוא חגיגה של מוזיקה אלקטרונית, וידאו-ארט ומיצגים, ומשתתפים בו אמנים מכל העולם. כפי שניתן לשער מן הכותרת, הדגש הוא על משחקי סאונד וחלל ויחסי הגומלין ביניהם.
החלל המרכזי בו התקיימו מרבית האירועים הוא מועדון "מריה", אחד ממועדוניה הפופולריים של העיר. בחדר הקטן הוצב פסל ענק מעץ, ששימש גם כמקום ישיבה ובתוכו מסך שעליו הוקרנו יצירות שונות. בחדר אחר הוצבו מסכים שעליהם ניתן היה לראות את האנשים שנמצאים בחדר עם שלל אפקטים שגרמו לכל אחד מהם להיראות די מוזר. אפשר היה גם לכתוב באוויר עם עט מיוחד שנתן אפקט, כאילו כותבים באור על המסך וככל שהשעה הפכה מאוחרת יותר, נראה היה שיותר ויותר אנשים נתקעים מול המסכים האלה לפרקי זמן ארוכים באופן מחשיד. בנוסף תרמו חללים גם האוניברסיטה לאומנויות של ברלין ומספר גלריות ברחבי העיר.
במקביל ל- CTM , או כחלק ממנו, מתקיימת גם ה- Wasted, מסיבה שמתפרשת על שני לילות ומתמקדת בעיקר בברייקור, אך הפעם ניתן היה גם ליהנות מהופעות חיות של להקות נויז ואינדסטריאל.
גולת הכותרת, ללא ספק, היתה הלילה שבו בחלל המרכזי ניגנו חברי הלייבל המיתולוגי Underground Resistance והחלל הקטן יותר אכלס את הלילה הראשון של ווייסטד.
ויוה לה רזיסטאנס
את Underground Resistance כמעט ואין צורך להציג. הלייבל הדטרויטי, שהוקם ב-1989 וייצא אמנים כמו ג'ף מילס, בלייק בקסטר, Suburban Knight ועוד רבים וטובים, ידוע בזכות עמדתו הפוליטית לא פחות מאשר בזכות המוזיקה. למעשה שני האלמנטים שזורים זה בזה, וללייבל אידיאולוגיה מיליטנטית ולא מתפשרת, העומדת בחזית הסירוב כנכד התמסחרות.
בשיחה מול קהל עם חברי הלייבל, שהונחתה על ידי עתונאי ממגזין De:Bug הגרמני, דובר רבות על מאבקם הפוליטי והחברתי של האזרחים השחורים בארצות הברית, על המיינסטרים החברתי והמוזיקלי, שרומס כל דרך יצירה ומחשבה אחרת ועל המאבק הבלתי פוסק בדעות קדומות וסטריאוטיפים.
מייק בנקס,ממקימי הלייבל, מספר בראיון שהתפרסם באותו מגזין כיצד הוא וג'ף מילס שותפו להקמה שפרש מאוחר יותר- החלו לעשות זאת. רצינו ליצור באמצעות UR לייבל וסאונד, שיתנו לאנשים את ההשראה ליצור טכנולוגיות, שיאפשרו לנו להלחם בסטריאוטיפים שמוקרנים עלינו 24/7 על ידי "מתכנתים" שלמעשה לא אכפת להם מאתנו בכלל".
לשאלה כיצד הוא רואה את העתיד של UR ענה "נמשיך להלחם ב"מתכנתים" שרוצים לשלוט במוחות שלנו ולמרות שאין לנו תקציבי ענק לפרסום במגזינים וכל אותן מדיות שבאמצעותן ניתן היום לקנות פופולריות, נמשיך להאמין שאי אפשר לקנות נשמה, אי אפשר לקנות Fאנק ולא ניסיון חיים. אי אפשר לקנות את איך שאנחנו תופשים את המוזיקה הזאת. ההצלחה שלנו תהיה בזה שהתקליטים שלנו ישרדו הרבה אחרינו וכשבעוד אלף שנה לוחם צעיר ולא ידוע יניח את המחט שלו על תקליט שלנו וה-" Moor Horseman" (טרק ישן וידוע של בנקס) ידהר שוב".
(את הראיון המלא עם בנקס כמו גם את הראיון מול קהל עם חברי הלייבל - האחרון למי מכם שקורא גרמנית - ניתן למצוא בגיליון האחרון של De:bug שמלונקק מתחת).
עוד בוואלה!
בורגר ראנץ'
ובזמן שהלוחמים הנצחיים הרקידו את הקהל במשך כל הלילה עם דטרויט טכנו, רגלי שלי סרבו לעזוב את החדר הקטן יותר שבו התקיים כאמור חלקה הראשון של ווייסטד עם Dev/Null Zombieflesheater ,E De Cologne והופעה מצוינת של Bolz'n, להקת נויז/מטאל עם זמרת בעלת קול בלתי נשכח.
למחרת, בלילה השני של ווייסטד הופיעו עוד שמות גדולים כמו Venetian Snares, Wrong Music Crew, להקת אינדסטריאל מאוסטריה בשם Fuckhead שחבריה התיזו על הקהל חומר החשוד כזרע שוורים (??!?!??) בעודם מחופשים בתחפושות משונות ומבצעים אקטים מיניים הזויים על הבמה ואפילו, די.ג'יי פוינגי שלנו.
הופעה מצוינת נוספת בפסטיבל היתה כמה ימים מאוחר יותר, של DJ/rupture עם ההרכב החדש שלו Nettle המורכב ממנו, כנר וצ'לנית ומשלב, כמה מפתיע, מוזיקה אלקטרונית עם כלי מיתר חיים.
מלבד הופעות שונות ודי.ג'ייז מרחבי העולם היו גם ערבים שהוקדשו לעבודות וידאו ארט וסרטים תיעודיים על מוזיקה ואמנות, וכמובן בל נשכח את אחיו של ה Club Transmediale, הלא הוא ה- Transmediale, פסטיבל נוסף שנמשך מספר ימים והוא בעל אופי "אמנותי" יותר מאחיו ה"קלאברי". לתשומת ליבו של פסטיבל ירושלים.
