באסה או קלאסה: "ענוג" של נוער שוליים

נדמה לי שכל מי שמחא כפיים בסוף ההופעה של נושאי המגבעת וחיכה שהם יעלו להופעת איחוד מפתיעה, מעולם לא באמת הבין את המהות של הלהקה הזו. בראיון בעיתון "העיר" ביום שישי שעבר - מן ראיון איחוד מפורז - אמר אחד מחבריה כי העובדה שהתייחסו אליהם כמו לנוער שוליים, הקשתה עליהם. יש באמירה הזו מעט בעייתיות, שכן נושאי המגבעת ניסו לשכנע, הלוך וחזור הלוך וחדור, שהאהבה האמיתית שלהם היא לא רוקנ'רול, אלא פופ. ואיזה הרכב היה יותר פופי בתחילת השנות התשעים - בעקבות הפירוק של מנגו כמובן - מאשר נוער שוליים?

אחרי תקליט הראשון של "נוער" בהנהגת אמיר צורף, ממנו זוכרים בעיקר את הביצוע שלהם ל"לך איתה" של אילנה רובינא, הגיע "ציירי לך שפם", שהציג להקה שונה לגמרי. בעוד צורף פרש והקים את רוקפור, איתה הקליט גם כן תקליט אחד בלבד, נוער שוליים חברו לעובד אפרת מהקליק וביחד איתו הקליטו אלבום פופ אמיתי. לא מוצר, שמאחוריו עומדים מפיקים שמזיזים מריונטות - מיקיאגי סופרסטאר הוא לא שם קליט גם כך - אלא להקה שאשכרה מנגנת פופ. מעבר לשיר הנושא, שמשך את רוב תשומת הלב של הקהל והתקשורת - אשה עם שפם, אין מה לדבר - היו באלבום שלושה שירים ששווים התייחסות. סינגל הבכורה מתוכו "אמסטרדם", עם הטקסט המרגש של חנה גולדברג וההשלכות היעקב שבתאיות שלו, "סיזיפה", שהיה ניסיון אמיץ לעשות אסיד-האוס בעברית, גם אם פרימיטיבי למדי, ו"ענוג".

היום, במרחק של 17 שנה (כשלהערכת וואלה! תרבות נוער שוליים תהיה הלהקה הבאה שתתאחד), אפשר לומר בקלות ש"ענוג" - גם הוא טקסט של חנה גולדברג - בקולו של מיקיאגי הוא שיר אהבה הומוסקסואלי - "כמה ענוג העור שלך" הוא לא ממש טקסט שנתון לפרשנות, למרות שאפשר גם לקחת אותו לפרסם פודרה לתינוקות - אלא שאז, הסיפור הזה לא היה פשוט כל-כך וענן האמביוולנטיות ריחף מעל. יכול להיות, במידה מסוימת, שזהו גם חלק מסוד קסמו של השיר - מצד אחד הוא פונה לכולם, ומצד שני, בדלת האחורית, הוא ממתיק סוד.

אבל "ענוג" - שיכול אותיות של נגוע (בכלל, תמיד "ענוג" נשמע לי כמו שם של סרט של עמוס גוטמן) - הוא שיר מצוין בגלל מכלול של דברים, שהטקסט וההגשה הם אמנם חלק בלתי נפרד מהם, אבל עדיין רק חלק. הגיטרות של דודי לוי (שגם הלחין את השיר), שלא נשארות במקום רגע אחד, הפזמון שהוא דואט של הרמוניה קולית מעניינת עם ארן אמיר, הבסיסט, ובעיקר הסי-פארט הפט-שופ בויזי שלו - הם שהופכים אותו לפופ ישראלי (נדיר) במיטבו (וזה אולי גם המקום להתחיל ולשאול על נפקדותו של הסי-פארט בפופ העברי). כשמיקיאגי שר "כשהאור הופך כחול" ונותן לשיר טוויסט בעלילה, "ענוג" הופך משיר טוב של להקה טובה, לרגע של התעלות חד-פעמית. מאותו רגע ואילך, כולל החזרה לפזמון שנשמע פתאום טוב יותר, נכון יותר, קשה שלא ליפול בקסם שלו וסליחה על הקלישאה, להתפרק.