פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פקידי קבלה

      עיתון דק עם כותרות אפוקליפטיות? ההבדלים בין "קבלה לעם" ל"ידיעות אחרונות" מעולם לא נראו לדנה רוטשילד מינוריים יותר

      את הנישה של עיתון "ישראלי" הקורס, תופס בנקודות חלוקה מסוימות עיתון אחר המחולק חינם. בצורה ובמרקם, הוא נראה בול כמו "ישראלי": עיתון קטן, דק, מנייר אפור וזול, שנועד לעיון של שעה-שעתיים לכל היותר ועניינו סיכום חדשות היום בבוקסות קטנות, קלות לקריאה, עם כותרות צעקניות. אבל אין המדובר בעיתון יומי, אפילו לא בשבועון. "קבלה לעם", אותו עיתון מסתורי שהופיע בחודשים האחרונים בתחנות אוטובוס וקיוסקים ומחולק בחיני-חינם בידי צעירים מסבירי פנים הלבושים בלוגו העיתון, יוצא פעם בשבועיים. והוא עיתון קבלי. ביטאון של תנועת "בני ברוך" -קהילה דתית שרובה מתגוררת בבני ברק, ומנסה לקרב את ביאת המשיח והגאולה באמצעות לימוד של פכים מ"הזוהר" את המוני בית ישראל.

      אז מה, אם כך, מופיע בעיתון, ומה לעזאזל משמע "עיתון קבלי"? אוהו, טוב ששאלתי. עיתון כמו עיתון, מתייחס לאירועי הזמן. ואם בעולם הספירות עסקינן, הרי שדגש ניתן על החגים, ימים טובים, צומות ואירועים תיאולוגים אחרים מהנעשה בעירנו. מסתבר שכל איוונט כזה מגולל דרמה שלא תיאמן בין כוחות הרע לטוב; בין הסיטרא אחרא לניצוצות השכינה; בין מלאך המוות למלאך החיים; בין יצר הטוב ליצה"ר. ראשי תיבות של יצר הרע. המאבק בין המן למרדכי בפורים, למשל, מתואר כ"דרמה במיטבה", לא רק מבחינה אנושית, אלא גם מבחינת סימבוליקה והתכוונו?יו?ת. כל גיליון כולל גם ראיון עם סלב – בגיליון האחרון מדובר ברואי לוי מ"שוטי הנבואה" – שמדבר על החוויות הרו?ח?ניות שלו ודרכו בחיים.

      לבנת קבלה

      נשמע מופרך, שזירת התיאולוגיה האפוקליפטית בעיתונות יומית? כותרות כמו "השביתה הגדולה" ו"משבר הרשויות הגדול" באמת נשמעות קצת היסטריות. תכלס, לא כל יום הוא סוף העולם, ולא כל יום פורים. אבל הכותרות האחרונות לא הופיעו בשעה של בני ברוך בצבעי אדום שחור ובפונטים ענקיים, אלא ב"ידיעות אחרונות" של אתמול. גם "מעריב" של היום לא חוסך בדרמה ("ליברמן: טוב שזה קרה עכשיו"). מי שקורא עיתון יומי בלי פילטרים סטנדרטיים עשוי באמת לחשוב שכל יום אנחנו על סיפה של אפוקליפסיה. כולה מה כבר קרה, אסתרינה טרטמן בילפה בנוגע לתארים, זה לא כזה ביגי, ובטח שלא אמור לזמן כותרת ראשית, כאילו נתגלתה הסיבה לעיכוב המשמעותי בביאת המשיח. לא על אסתרינה יקום וייפול דבר. גם לא על שמות התואר המעצימים של ידיעות – "גדול", "משבר" – יאללה, כאילו ששביתות אין כאן כל יומיים, וכאילו שבתוך יום ישתנה משהו במצבן הרעוע של הרשויות.

      "בני ברוך", התנועה שמוציאה את "קבלה לעם", לפחות טורחת ליידע בשם מי ועל שום מה היא מוציאה את הביטאון שלה. שאר העיתונים היומיים, טקסטים אפוקליפטיים בהרבה, לא טורחים לתת לנו גם את זה. מבחינתם כל יום הוא היום שבו תבוא האפוקליפסה. אולמרט וחבר מרעיו הם בסך הכול ארבעת הפרשים המבשרים. וליברמן? תחליטו בעצמכם את מי בדיוק הוא מייצג במאבק הכוחות הנצחי בין הטוב לרע. הייתי שמחה לשמוע מה לטרטמן יש לומר בנידון, כי חרון האל זה משהו אחד, אבל חרונו של הצד השני נשמע קצת יותר מפחיד. לפחות לפי "קבלה לעם" ו"ארץ נהדרת".