החיים שלך בלחץ

האם טיפקס מאיימים על אויבינו, או מביעים הזדהות עם הקיצוניות של האחר? רונה זילברשטיין לוחצת על הכפתור האדום

רונה זילברשטיין

רגעי ההתעלות מדקרי-הלב בשיר "כפתור האדום" אינם דווקא אלו שמסכינים עם התימה המרכזית שלו: הדובדבנים המסוכרים המפוזרים בשיר הם דווקא ההרהורים הרפלקסיביים המרגשים וסוחטי האמפתיה של להקה שנדרשת לכתוב ארבעה שירים לקדם-אירוויזיון, ומנסה למצוא דרכה בסבך האינטרסים שיגשימו את המטרה אך לא יביישו את הזהות של הלהקה עצמה. טיפקס מרקדת בין שימור הפאסון והעצמאות לבין פופוליזם זול נוסח אירופה, בניסיון נואל גם לפענח את הנוסחה לעלות לגמר התחרות וגם לא להיכנע לה ולתכתיבי הגלובל-פוליטיק המעייפים. כך, באמצע השיר, מופיעות השורות "הנה זה בקדם שיר ללא סלאם / אדום זה לא רק צבע זה יותר כמו דם" ו"אולי זה חד מדי צריך לשיר שירי דקלים שירי מדבר ללא דגלים" – התחבטויות נוגעות ללב של להקה רגע לפני הפריים-טיים בערוץ 1, הלסינקי.

השיר מתפתל בין שני קווים מקבילים, משלימים אך מנוגדים – יש יאמרו כמו ין וינג – בין שתי פרשנויות שונות, אשר שתיהן מתכתבות עם הנציגים הישראלים לאירוויזיון 2000 – להקת פינג פונג ושירם המחבק "שמח", בעל המסר הפיסניקי-ניאו-היפי הממסטל. צד אחד יראה בשיר איום מפורש על שכנותינו מצפון וממזרח והודאה מכוונת ביכולתה הגרעינית של ישראל, קריאת תיגר תרבותית על "יש לי חבר מדמשק". האחרים יראו בשיר המשך ישיר לאמירה הכנענית של יונתן רטוש וחבריו: כולנו – עברים וערבים, פלסטינים וישראלים, יהודים ומוסלמים – עם אחד, בני המזרח התיכון, ועלינו להזדהות האחד עם מצוקתו של השני – וגם עם מעשיו הקיצוניים של הצד האחר.

עוד בוואלה! NEWS

יש פתרון אמיתי: הקרם שיעלים לך את כתמי הפיגמנטציה

לכתבה המלאה

כפתור ופרח

טיפקס, באופיים המרדני משובב הנפש, ממשיכים במסורת שלהם להפתיע את הקהל הישראלי ולעשות לו את תעלול האיפכא-מסתברא המבדר, בדומה לקונדס הירושלמי "אבולהלה". מה שנראה להדיוט צרכן הפופ כשיר בעסה – מסתבר לבסוף כשיר אלים, כוחני ותוקפני – ובו בזמן שוחר שלום, מאחד ומסביר פנים לזר. מחד, התכתבות ישירה עם פליטת הפה (המכוונת? הפרוידיאנית?) של ראש הממשלה אהוד אולמרט באותו ראיון לועזי, בו הודה בין השורות במערך האטום שישראל מתחזקת בקו דימונה-רבתי, ומאידך - קריצה לאמירתו של אהוד ברק לגדעון לוי "אם הייתי פלסטיני בגיל המתאים, הייתי נכנס בשלב מסוים לאחד מארגוני הטרור".

הבחירה בשפה האנגלית והצרפתית בבית הראשון והשני אינה רק פנייה אוניברסלית פופוליסטית – אלא גם בדיוק אותו מהלך מתעתע-משעשע, שנועד לדנג את אוזני הקהל ולעשות "הזרה" למסר האמיתי. הבית הפותח מדבר על אותם שליטים מחוררי-דעת שרוצים להזיק ומאיימים לפצפץ אותנו לחתיכות בסיוען של טכנולוגיות הרשע – "ללחוץ על הכפתור האדום". הבית העוקב הוא בליל צרפתי המכיל פירורי משפטים על אודות דיכאון מקיום טרגי, הרסני ומעציב, שנגרם בידי שלטון פנאטי – בית המסתכם בחזרה לאנגלית האמריקאית עם מסרי נירוואנה ניו-אייג' עמוקים יחסית שאינם משתמעים לשתי פנים, כמו "אני לא רוצה למות", "אני לא רוצה לבכות", "אני רוצה לשבת בשמש" ו"אני רוצה לעשות חיים".

שיר פיצוץ

כל השיר נבנה לקראת אותו וידוי מאיים – קובי אוז משורר וחורז את הקיום הטרגי, הטירוף הפנים-ישראלי, הבהלה ממלחמה – כל הפכים הקטנים שהופכים את חייו של הישראלי לבלתי-אפשריים, ומוליכים אותו אל השיגעון הבלתי נמנע. המהפך החשוב שנעשה בשיר הוא בפרסונה הלוחצת על "הכפתור האדום" - אותו מסמן נושן, עוד הרבה לפני ד"ר סטרינג'לאב, לקטקאליזם קטסטרופלי מתרגש. לאורך כל השיר ה"לוחץ" הינו זר, מזוהה בגוף שלישי – "He's gonna push the button" – כשלא ברור מי אותו מתנקש מסתורי. בסופו של השיר – הפיצוץ, הקליימקס, זיקוקי הדי-נור – מתפענחת התעלומה, כמעט כמו ב"מי ירה בתמרה וויס" ב"השיר שלנו" – זהו אני - I am - קובי, אתה, את, כולנו – שנלחץ על הכפתור האדום, ספוגים ומותשים מאי-השפיות התמידית.

שאלה קשה עולה או אז – האם טיפקס הופכים כל אחד מאיתנו, במהלך אסטרטגי-פוליטי חד, מחושב – למחבל מתאבד פוטנציאלי, או לפסיכופט בעל הזיות אפוקליפטיות? מכאן רשאי המאזין לבחור את פירושו - האם הרגישות של קובי אוז ל"אחר" הפלסטיני גברה מאז אותה סדרה מיתולוגית בלווין "פעם בחיים", והשיר מנסה לעורר שוב את הדיון בנפיצות המזרח-תיכונית ולהעיר כי בכולנו קיים זרע הפורענות שיכול להביא לכליה, ולכן אנחנו גם צריכים להבין את קשיי הקיום הפלסטינים ולקיים דיון מתוך הבנת המניעים של התאגדויות הגרילה המיליטריסטיות – או שמא זוהי ראסיה לפרצוף של זכריה זביידי, קבל עם ועולם?

כפתור אדום / Push the Button, מילים, לחן והפקה: קובי אוז

The world is full of terror
If someone makes an error
He’s gonna blow us up to biddy biddy kingdom come
There are some crazy rulers they hide and try to fool us
With demonic, technologic willingness to harm


They’re gonna push the button
push the button push the bu push the bu push the button

Il ya plein de souffrance
Dans les rues il y a trop de violence
Et on a beaucoup de chance d’être vivant même pas blessés
Avancement tactique de régime fanatique
Situation tragique qui me met les larmes aux yeux


And I don’t want to die
I want to see the flowers bloom
Don’t want a go capoot ka boom
And I don’t want to cry
I wanna have a lot of fun
Just sitting in the sun

But nevertheless
He’s gonna push the button
push the button push the bu push the bu push the button


מסרים מתפוצצים עלי
טילים מתעופפים וגם נופלים עלי
שוטרים וגנבים מתרוצצים עלי
והם קופצים עלי מתקרצצים עלי
אללי אללי תענה לי אלוהי הי
הסיוט הזה ארוך מדי
כשאני בקושי חי וכולם מכוונים אלי זה מוקדם לשיר אולי
שנתתי לך חיי
ווי ווי - המשטרה
וויאוו וויאוו - צוות הצלה
הנה זה בקדם שיר ללא סלאם
אדום זה לא רק צבע זה יותר כמו דם
שוב עוצר בלב את הנשימה
שלא תפרח עכשיו הנשמה
הנה מלחמה הנה הנשמה
בום בום זה מה שקורה עכשיו
בין רקטה למצ'טה בין צופה לכתב
בין מחטף לנחטף בין גשום לשרב
הסלמה במדרגות עולה ותופסת קו
כלום כלום זה מה שכולם עושים
קיצונים מקצינים וקצינים מרצינים
התמימים מתמתנים ממתינים לנתונים
ועונים: שכולם חסרי אונים
עולם כולו דמונים שאנחנו סתם פיונים
ושמפיונים עם ז'יטונים מחליטים מה שיהיה
ניהול בעצלתיים, אוניה מלאה במים
וכולם שותים לחיים וטובעים זה לצד זה
אולי זה חד מדי צריך לשיר שירי דקלים שירי מדבר ללא דגלים
אני עוד חי חי חי ואם ימשיך להיות מפחיד
רק אז אני אגיד


I’m gonna push the button
push the button push the bu push the bu push the button

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully