וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

קינת זרש / שהרה בלאו

שהרה בלאו

2.3.2007 / 6:45

"הותרתם אותי שם בכיכר, ראשי נוטה כלפי מעלה, פני מתחככות בסוליותיו של צעיר בני"

לא נותרו בכם מספיק רחמים כדי להרוג אותי.
הותרתם אותי שם בכיכר, ראשי נוטה כלפי מעלה, פני מתחככות בסוליותיו של צעיר בני, התשעה האחרים מתנודדים בסמוך אליו, מסמיכים את האוויר. פניו של אריסי קפאו בהבעה בה נהג לשדל אותי להשאר בבית בימי מחלה. כילד סבל מדלקות גרון חוזרות ונשנות ובשל כך בילה עימי ימים ארוכים כשהוא מאזין לתכניות שטוויתי כדי לקדם את הקריירה הפוליטית של בעלי. בשום אופן לא הייתי אותה יושבת-בית רכלנית כפי שאתם נוהגים להציגני כיום.
וגרונו של אריסי כבר לא כואב יותר.

אני פקחית. תמיד נחשבתי לכזו, הביטוי "חכמה כזרש" נשמע היה באותם הימים בכל מקום.
בעלי התברך בכך, שכן הוא עצמו לא היה חכם גדול מדי. אבל היתה לו כריזמה של שודד ים וסקס אפיל חם והרסני. לעולם לא אשכח את הרגע בו נחו עליו עיני לראשונה, ברכי החכמות רעדו מאוד והוא הביט אל תוך עיני ואמר "אז את היא זרש, שמעתי עלייך רבות" והשתתק.
היינו מאושרים מאוד יחדיו. לצערי ילדינו ירשו את יופיי שלי וחכמתו שלו, אבל במקום בו הם נמצאים כעת אין הם זקוקים לדבר. אתם כמובן ציירתם אותו כתככן צייקן ערמומי, אבל זהו הטריק העתיק ביותר בספר הספרים, וכי איזה עם היה רוצה להיזכר בכך שכמעט ונוצח בידי אדם בעל תבונה ממוצעת בלבד? בטח שלא עם עתיק ופקחי כמוכם, נכון?
ואת אחשוורוש הפכתם לטמבל, כמה נוח.

ושתי ואסתר. השתיים הללו נמנו בדיוק על אותו הסוג: נפקניות קלות דעת המרוכזות בעצמן עד כדי טרוף, אין פלא שהאחת שימשה מחליפתה של האחרת. להערכתי אחשוורוש הלום האלכוהול לא הבחין כלל בהבדל. עד כמה שאסתר נהנתה מגינוני המלוכה! חיש קל השליכה מעליה את בעלה היהודי החיישן והעני והתמסרה למנעמי הארמון. שמונה-עשרה סריסים פרטיים עמדו לשימושה הבלעדי, שמונה-עשרה! ומספר דומה של שפחות. היה לה קול צווחני ופימה קטנה ורכה בתחתית פניה.
אבל את ההיסטוריה כותבים המנצחים. אתם ניצחתם במלחמה וכתוצאה מכך מסתובבות להן כיום אלפי ילדות יהודיות קטנות כשהן תקועות בשמלות תחרים מטייוואן ונדמה להן שהן בבואה חיה של אסתר הנדיבה והאצילית. פוי.

אין, לא היתה ולא תהיה אהבה כמו שלי ושל בעלי. אתם הפכתם אותי לאופורטוניסטית זולה שדיכאה את רוחו ולא תמכה בו בעת נפילתו. אבל מי עמדה מעברו של הכביש כשהוא אוחז בסוסו הצולע של מרדכי ופיו מגמגם תשבוחות? בעיניה של מי נקוו דמעות כששמעה את קולו הרוטט? "ככה יעשה לאיש..." התלעלע קולו של הבעל האהוב הזה שלי. עיניו סרבו לפגוש בעיני. במעמקיהן ראיתי את הבושה.
בעלי התבייש ממני ואני רציתי למות.

אבל את ההיסטוריה כאמור כותבים המנצחים. יצא לכם טקסט לא רע אם כי לוקה מעט בחסר ביחס לעובדות. ושלא תחשבו שלא שמתי לב ששמו של האל אינו מוזכר שם ולו פעם אחת. המגילה שלכם היא מגילה ללא אלוהים. אלוהים לא נמצא במסמך המתאר תשעה בנים מתנודדים על חבל כשאימם נושאת אליהם את פניה.

וכיום נשמעים קולות אחרים מפרס שלי האהובה.
קולות הדחק והכחש שהודחקו שנים שבים ונשמעים וההיסטוריה נדרשת שוב לשנות את פניה. העט נמצא כיום ביד האחרת, והיא זו שתכתוב את העובדות. סיפור המגילה טרם נסתיים, הפרקים החדשים נכתבים בימים אלו ממש ואני מבטיחה לכם שהסוף יהיה שונה לחלוטין מזה שהורגלתם אליו.
פורים שמח.

שהרה בלאו, בת 33, היא סופרת, עיתונאית ומדריכה במכון לימודי השואה בחיפה. ספרה "יצר לב האדמה" יצא בימים אלו בהוצאת זמורה ביתן.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully