רואה את הקצוות

מערכון פתיחה פורימי – המודעות אולי הורגת, אבל המודעות העצמית הורגת מצחוק. בשלב מסוים היה נדמה לי שהתכנית כולה יכולה לסחוב על קיציס כפנינה רוזנבלום והפתטיות, כלומר אפקטיביות, של דב נבון כאורי גלר, אבל לכל דבר יש טוב סוף.

אולפן פתיחה – אלוף בן כתב ביום חמישי ב"הארץ", ובצדק, שדמותה של אסתרינה טרטמן במציאות קיצונית וגרוטסקית הרבה יותר ממלכת הסאדו שהוצמדה אליה ב"ארץ נהדרת". ואכן, המסקנות הוסקו וטרטמן הפכה מאולטרה-גזענית עם שוט, לגזענית-שקרנית-פתולוגית על גבול הפיגור השכלי, וטוב שכך. גם קופמן כדאלי לאמה היה מצוין ומריאנו כאיבגי-דוד-הכי טוב – תוכן שיווקי או סתם דאחקה - היו משובבים למדי.

את השוס של הפתיחה גנב, בלי יותר מדי בעיות, אסי כהן כראלב מג'דלה, המחופש לראפר. הפלואו המפתיע של כהן והתגובות הלוהטות מהקהל יצרו תחושה שייתכן שדמותו של מג'דלה תורמת לדו-קיום – מילה גסה בימים של חפירות ארכיאולוגיות כתיקונם – לא פחות מאשר הגולים של עבאס סוואן ווואליד באדיר בנבחרת ישראל. יש לקוות כי היא גם יישארו איתנו זמן רב יותר.

הסיום עם עדן "לנדון" הראל ועודד "החיקוי של פיניש הזכיר מדי את יורם גאון" מנשה היה במקום וניער את העייפות מן האולפן.

זה סוכר – כאשר שודר המערכון הזה בפעם הראשונה, לפני חודשיים בערך, בטענה שמדובר במדור שבועי חדש, טענתי שיש כאן פוטנציאל לקאלט, גם אם הוא מאומץ מדי. הבעיה היא שעל מנת ליצור קאלט חייבים עקביות והמשכיות ואחרי חודשיים היא מאבדת כל תוקף. הפרק השני בעלילותיהם של דב נבון וטל פרידמן כשרלטנים סוג ז' לא התעלה גם הוא לפסגות, למרות רגעים מצחיקים בתוכו, בעיקר של פרידמן בתוך בגד גוף עם טון פלגמטי.

שוש ומוש – עוד רעיון שאיים לרגע להיות פינה קבועה ונעלם. פיניש ועלמה זק מצוינים כבני דמותם של שגב משה וסנדרה רינגלר, אבל גם כאן היעדר ההמשכיות הופך את הפינה הזו לעוד מערכון בחומה, כשאפיוני הדמויות נעלמים בזמן שעבר וחוזרים ברורים פחות.

קובי אוז בהלסינקי – הנה דוגמה הפוכה לגמרי, שעובדת מצוין העונה – קובי אוז כמספר צ'יזבטים אותנטיים. הולך גם בפינית ומדגיש את השוני בתכנית הנוכחית – פחות מערכוני אולפן תלויי חיקויים ויותר צילומי חוץ. גם אם הם לא תמיד קולעים, הרי שהנוכחות שלהם מבורכת.

הסוד של סטודיו ב' – עכשיו הכל ברור: צילומי העונה השנייה של אמאל'ה הסתיימו ואורנה בנאי חזרה לעניינים. השאלה היא האם לא מדובר במעט מדי ומאוחר מדי. דב נבון מצדו לא הצטלם לאמאל'ה ככל הידוע לי וגם הוא מבצע קאמבק שתופס תאוצה מדי תכנית. כן, אין מנוס מלומר שאין אמין ממנו כלוזר.

הבלוג בקניון – שוב מוכיחות הבנות שגם מחוץ לחדר של מאי הן עובדות מצוין, בייחוד השופליפטינג של שיפשיף (סחטיין על הסמית'ס בפסקול). מה שכן, לבי יוצא לרועי שפעם אחר פעם נופל בפח של הפקאצות. עד מתי?

אין גבול לאהבה – מי שאוכל דג מהקישון בערב שבת, שלא יתפלא שהטלנובלה של שבוע לאחר מכן מוצאת אותו בבית החולים.