צ'ק פוינט

האלבום החדש של !!! (צ'ק צ'ק צ'ק) נפתח בשיר הנושא "Myth Takes", אקספוזיציה שמתרגמת את הסאונד השמן של הלהקה לאווירה מערבונית, בסגנון "הם רוכבים ושרים". הקטע הזה – אחד הפחות חזקים שלהם - קצר, ואינו מגיע לקתרזיס בשום אופן. מה שכן, כשיר פתיחה הוא אומר המון. ראשית, הוא מעין הצהרה מוזיקלית בנוסח "לא משנה כמה תרקדו במסיבה שמייד נמטיר על ראשכם, אנחנו קודם כל ילדים חולים שמגיעים מהרוק'נרול". שנית – הוא מתיימר לבנות עולם מיתי פרטי, בדיה בצבע הייחודי כל כך ללהקה הזאת, ומיד מזכיר שאת הבדיה המכושפת הזאת לא תמצאו בשום מקום אחר. או לפחות כך הם רוצים שנרגיש. אבל חשוב מכל – אחת מנקודות התורפה של !!! היא הפרייזינג האיום של הסולן ניק עופר. כמעט תמיד נדמה, שפיו מלא רוק והוא שובר את השיניים על הגיה לא ברורה של המילים. "Myth Takes", אם כן, הוא משחק מילים על "Mistakes". כלומר – גם המיתוס שנבנה סביב צ'ק צ'ק צ'ק, נבנה קצת בטעות. הלהקה הזאת עושה טעויות מוזיקליות ומתעדת אותן. זה שמישהו החליט לבנות מהן מיתוס, זה כבר לא באחריותם.

ואכן, !!! היא לא רק להקת Pאנק-Fאנק, או כמו שהם מעדיפים לומר - "דיסקו Pאנק". הם גם שייכים לקבוצת הלהקות, שקיומה פיתח תלות, לא בהכרח רצונית, בעיתונות המוזיקה. תמיד יש איזה הייפ שרודף להם אחרי הזנב, ותמיד עיתונאים מתחרים ביניהם מי יכתוב עליהם ראשון, גם זמן רב טרם יציאת התקליט. בנוסף לכל, זוהי תקופה קריטית עבורם. עכשיו אחרי שההייפ המקורי שכח, זה הזמן שלהם להמציא את עצמם מחדש, או להוכיח לאלו שהמליכו אותם, שהם צדקו. וזה לא פשוט. !!! ידועה כלהקת הופעות חלומית. לצערי לא נכחתי באחד ממיצגי הטירוף שלהם, אבל מדיווחים בשטח - פלוס קטעי וידאו - אני יודע שהכל אמת. הדבר הזה ש!!! עומדים בחזיתו, הקומבינציה האורגנית והפראית בין רוק'נרול, אסיד האוס, פוסט Pאנק ודיסקו, הוא אקסטזה בימתית היסטרית. בתקליטיהם, ללא יוצא דופן, האנרגיות האלו תמיד מרוסנות. בהופעות - הנגינה מחפה על כתיבת השירים, הלא תמיד מזהירה שלהם. ויותר מהכל – למרות חבר אחד משותף, טיילר פופ, !!! נמצאים בתחרות תמידית, גם אם לא יודו בה, עם להקת הדגל השניה של הPאנק-Fאנק : LCD Soundsystem. האחרונים עומדים להוציא בעצמם אלבום חדש ושני, שמעמיד אותם במבחן דומה, ולאל.סי.די יש דבר אחד בולט שאין לצ'ק צ'ק צ'ק : ג'יימס מרפי. סולן שהוא גם דובר, הוגה מבריק, איש של מילים, שמעביר את המחשבות שלו בעוצמות שאין לחיסרון הכי גדול של !!!: ניק עופר.

לכן, כנראה, הבין גם האחרון שמשהו צריך להשתנות. בתקליטם הקודם, השני והמשובח של !!!, "Louden Up Now", השיר המסיבתי "Pardon My Freedom" כלל את ה"הצהרה" הפוליטית: "אתם יכולים לומר לנשיא שימצוץ את הזין המזדיין שלי". בתקליט החדש עופר החליט לא לוותר על הבוטות, אלא פשוט להפוך אותה למעניינת יותר. בשיר השני בו, "All My Heroes Are Weirdos" , משווה עופר את המצב הפוליטי בארה"ב לימיו של הקיסר נירו, ולמרבה ההפתעה הוא מספר לפיצ'פורק : "אני חושב שבמובן מסוים, השיר היה ביקורת מפורשת על המפלגה הדמוקרטית. אני באמת חושב שהסיבה שהפסדנו בפעם שעברה הייתה ש-קרי היה נון-אישיות. אף אחד לא יכל להצביע עבורו בגלל שהוא לא נקט בשום עמדה. ובבסיסו השיר קורא למישהו בעל אידאות להתייצב...". והשילוב בין הFאנקיות האלימה לכלי ההקשה האפריקאים בשיר הזה מזכיר מתמיד את טוקינג הדס.

לפני כשנתיים הוציא הרכב האחות הפופי-אלקטרוני-נשי שלהם , Out Hud, אלבום שני ומקסים – "Let Us Never Speak Of It Again". חבילת אאוט האד כבר פורקה, למרבה הצער, אבל את היכולות הפופיות שלהם הם העבירו לחלקים מהחדש של !!!. והם יכולים.

"Must Be The Moon" הוא המנון דיסקו-Pאנק מלודי , שיהיה להיט רחבות מופרע ויושר בפי כל, הלוואי. "Break In Case Of Anything", קטע Fאנקי שמבוסס כמעט על טהרת האלקטרוניקה, הוא שחייה לילית בבריכה דאבית ממסטלת. ו-"Heart Of Hearts", הסינגל הראשון, צובע את הצ'קצ'קצ'קיות בגווני סול נשיים, שלא לומר: גווני סול 2 סול. הפזמון שלו ממש נשמע כמו מסיבה של הפרויקט ההוא בהפקה כועסת של גיינג אוף פור.

לצורך הקלטות "Myth Takes" שכרה שמיניית צ'ק צ'ק צ'ק בשנה שעברה בית בנאשוויל, לכתיבה וחזרות. התוצאה היא המגובשת מבין שלושת אלבומיהם, בעלת הפקת סאונד אולטרה-מפנקת, ויתרה מזאת - היא גם משחררת את המרחב הווקאלי מנוכחותו הבלעדית של עופר. וזה לא רק הקול הנשי ב"Heart Of Hearts". קחו למשל את "A New Name" הנהדר, שמכניס מלנכוליות פאלצטית לכל החינגה שלהם ואת "Sweet Life" – פשוט שיר רוק מצוין, שמבהיר את הנקודה המהותית ביותר של !!! מודל 2007 : הם עדיין עושים חיים על במות ובאולפן, אבל הם גם כותבים שירים. עופר סיפר לאתר GIGWISE, שבמהלך הטור האחרון שלהם הוא שמע באייפוד "הרבה מוזיקת גיטרות אפריקאית והרבה אוספים כמו מיקסים של דיסקו, מיקסים של טכנו, דברים כאלה. ושמתי הרבה סינגר סונגרייטרים שם, כמו רנדי ניומן, דוונדרה באנהארט, ג'ואנה ניוסום. כולם גדולים". האלבום נחתם ב"Infinifold", בלדה פסנתרית קודרת וקורעת, שאפילו עופר מרגש בה. פתאום הגוון הג'ו סטראמרי בקולו לא נשמע לחוץ כמו בדרך כלל אלא מהורהר, על סף שיברון לב. השיר הזה הוא המאסטרפיס של התקליט, הדבר הכי טוב שצ'ק צ'ק צ'ק כתבו, והכי טוב שהם הקליטו באולפן חוץ מהקאוור המושלם ל"Take Ecstasy with Me" של המגנטיק פילדז מ-2005.

ברר ש!!! מתוסכלים מהעיתונאים, שששים לסקר כל צליל שלהם עוד לפני שהוקלט ומההשוואות הבלתי פוסקות להרכבים אחרים. באותו ראיון לגיגווייז אמר עופר: " לאנשים תמיד יש נטייה להשוות אותנו להאפי מאנדייז, ו... ובכן,אנחנו ממש לא אוהבים את ההאפי מאנדייז." רק שלא יעזור לו. עדיין לא חסר ל!!! מה להוכיח. אבל תקליטם החדש הוא תיעוד יפה לדרך הטעויות שלהם, והטעויות האלה אכן משאירות אותם ברוק'נרול – חופשיים, נטולי רסן , אחת הלהקות הכיפיות של העשור.


!!!, "Myth Takes" (אמ.סי.איי/Warp)