תמונה וטקסט

שנים אחרי, היא אמרה לי שמה שכתבתי לה עם האצבעות, אחרים לא יעשו לה עם מפרט.
לקחתי כמה כוסות חד פעמיות ויצאתי.
אל הגלריה.
אני אוהב כוסות חד פעמיות, והן תמיד חסרות.
בגלריה.

****

למטה אל קו המים (שיר ראשון).
באותה פתיחה של גלריה, הציור של קו המים המשתפך מיד תפס את מבטי; הבחורה שעמדה לידו הייתה יפה עד טשטוש. היא לבשה גופייה לבנה, ואיזו שמלה שלא ראיתי את סופה.
בדרך כלל אני מקפיד לראות את סוף השמלה, אבל באותו יום צמצמתי את עיניי עד לידי טשטושה, על מנת לכבד את המושג "יפה עד טשטוש" (באותה תקופה הייתי עבד של משפטים), ובכך נשארתי רק עם גופייתה הלבנה. הלכתי להנהן עם הראש מול הציור. מזגתי כוס חד פעמית עם יין מהביל והלכתי להנהן עם הראש מול הציור.

"זרימה יפה", אמרתי. (מפתקאות כיס של משפטי פתיחה של אנשים מול ציורים עם מים).
"כן, כאילו שומעים את המים", אמרה. (מפתקאות כיס של תשובות מול ציורים עם מים).
"נכון". (מפתקאות כיס של הסכמה מטושטשת).

****

מים של אהבה (שיר שני).
אני צריך קצת מים של אהבה, וזאת המהנהנת מימיני לא תיתן לי את זה היום. שניניו מחכים לניתוחו של השני על ציור ששנינו מעדיפים לשרוף; תיכף יגיע הצייר (לרגל המאורע, לבש את אותה חולצה שלבש בפתיחת הגלריה הראשונה שלו) ובכיסו שלו, גם לו פתקאות כיס; "זה בסדר אם לא תאהבו את העבודות שלי. לא כולם חייבים לאהוב את מה שאני עושה", עמו?ס עם קמטי הבעה בכיסו השמאלי ובכיסו הימני סיגריה מגולגלת לעישון וחיסול כל אובייקטיביות של מחשבתו הקודמת, בדיוק כמו ציוריו; שילוב צבעים לא ברור לשם התשובה של שילוב נכון של צבעים. זה אף פעם לא יעמוד בפני עצמו. שום דבר לא יעמוד בפני עצמו.
אני לא עומד בפני עצמי.

****

מסדרת אותי (שיר שלישי).
"כן, אחלה ציור". (נו מה אני לא יודע? את סתם תמסגרי אותי כמו את הציור הזה).
"בוא נאמר ככה, הוא בסדר. יש לו יותר טובים". (באמת תודה שאת אומרת לי את זה).
כמות הנהוני הראש שהלכו באותו ערב הספיקו לי לכמה חודשים טובים. לקחתי עוד שלוק מהכוס חד פעמית. מזל שהיא מהסוג הלא שקוף, אחרת לא הייתה לי תנועה באותו יום; אני שונא שאנשים דוחפים את אפם לכוס החד פעמית שלי.

****

סכין ששת הלהבות (שיר רביעי).
הייתי חותך את כל הציורים כאן, ואחרי זה את כל האנשים. הם היו נופלים, כל אחד ליד ציור אחר שיבחר ליפול לידו. עוד כמה שנים יגידו שזה היה המיצג המיתי הראשון (תמיד כשמשהו לא ברור זה בסוף נקרא מיצג) ואחרי כמה שנים יתקנו הכל ויגידו שזה היה מייצב כי הכל היה דומם. תמיד אחרי שנים ישנו תיקון. גם נופלר היה פעם קנופלר.

****

דרומה שוב (שיר חמישי)
עברתי ציור. כשנגמרים הנהוני הראש, הם נגמרים עד הסוף, אפילו כלפי המחשבות של עצמך.

****

המושלים בסווינג (שיר שישי)
זה היה זמן טוב להיתקל בפנים מוכרות, מאלה שלא יהיה לך זמן בשבילם ביומיום, אבל יחלצו את עצמך מהבדידות של עצמך במקומות מסוימים. הארי המגמגם היה שם בשבילי, הוא יודע לנגן מקצב אחד בלבד, ולא מעניין אותו שהסצנה לא סופרת אותו; שנים של קיבעון אומנותי, שנים של המתנה לז'אנר שהוא עצמו המציא. לא הרבה מנגנים כמוהו.

"היי הארי!"
"תיכככף אני עוללללה להופיע, יששש לך מפרט אולי?"
הארי הוא היחידי שלא יכול לטעות עם השם של הזמר של הדייר-סטרייטס. זה תמיד יצא לו מחובר.

****

בגלריה (שיר שביעי)
תמיד חסר כוסות חד פעמיות,
בגלריה.
אני תמיד שונא את כולם,
בגלריה.
כולם הקשיבו יפה להארי שניגן יפה בלי מפרט באותו יום,
בגלריה.
(הוא לא היה פה אם היה לו מפרט)
הצייר הסתובב שם מבושם,
בגלריה.
הוא אמר שהוא בכלל לא רצה לצייר, אבל אמרו לו שזה יפה.
זיהיתי דוגמנית שחברה שלה שכנעה אותה בדקה התשעים ללכת לתחרות יופי,
בגלריה.

****

סוף המערב הפרוע (שיר שמיני)
חיכיתי שהיא תראה אותי שוב. היא עכשיו כבר מטושטשת ממילא. בסוף המערב הפרוע, ישנו קאובוי, אבל אין לו אינדיאני (צריך לכתוב על זה משהו. "היי, יש לי רעיון לי שתכתוב עליו". לא רוצה).

יש לה התנהלות של המתנה, אני בטוח בזה; היא שעונה על העמוד הזה, אבל גם מקודם, כשדיברה עם חברה מהעבר הרחוק (זיהיתי לפי הטפיחה המקדימה על הגב וההמתנה עם הידיים השלובות), היא חיפשה עמוד להמתין עליו שיקרה משהו.
עשיתי תנועה של נשיפה בקצה קנה האקדח והחזרתי אותו לצד הירך. זה הצחיק אותה.

****

אריות (שיר תשיעי)
יש שם בחורה עם עקבים גבוהים מעבר לרחבה, היא מחפשת פנים שימצאו חן בעיניה,
אני צריך לצעוד אליה מהר. מסביב מלא אריות, מהסוג הנלוז ביותר של פתיחת גלריות; משקפיים עבים, צעיף משובץ, והתבוננות אלכסונית ביצירה; "הצייר? הצגתי איתו בגלגול הראשון שלו. איש מעניין, איש מעניין. תשתי משהו איתי?"

אני אראה לך מה זה מבט אלכסוני. תנועה אחת אליה ואני מסדר לך צוואר אלכסוני תמידי.
"חרא תערוכה", אמרתי. (מפתקאות כיס של חיפוש תסכול משותף לשם הביחד)
"כן. בוא נלך", אמרה.


* שנים אחרי, כשפגשתי אותה שוב (היא הפכה אוצרת תערוכות ורצתה שאציג אצלה) כתובת המייל שלה הייתה בנויה מצמד המילים making_movies. היא סיפרה שבחוץ לארץ לא מבינים את הכתובת הזאת כמו שבארץ. היא חיפשה עמוד להישען עליו כשאמרה לי את זה.

Dire Straits (1), 1978