עידן הספקטור

יש לנו הרבה מזל, שאנחנו חיים באי תקוע, שלרוב מבודד תרבותית משאר העולם. תיקון טעות - יש לאומני האינדי שבאים לפה הרבה מזל. אם בניו-יורק רג'ינה ספקטור היא עוד אחת משלל הזמרות המעולות, שמופיעות איפשהו הערב, ובברלין זוכרים ששון לנון הוא הבן של - אבל 90 אחוז מהאנשים לא יודעים בכלל שהוא מוציא אלבומים בעצמו (כי יש כל כך הרבה במה לטבוע וחבל לבזבז זמן על קטנות). בארץ כל מי שמופיע מקבל כבוד. יותר מדי כבוד (תראו איך הטווילייט סינגרז קיבלו את תואר אלבום השנה ב"הקצה"). ואל תבינו לא נכון, בדומה לאומת האינדי הרחבה, גם אני מת על רג'ינה - אבל מאז שהודיעו על הגעתה לארץ, הדיבור ברחוב מתייחס אליה כאילו שהיא מינימום ג'יי-זי.

בואו נשים את הקלפים על השולחן – בחישוב סטטיסטי מהיר של נתוני מכירות/מאזיני קול הקמפוס/תפוסה מלאה של הבארבי (כל הכרטיסים כבר נמכרו), עולה שרוב האנשים שיגיעו לאחת משתי ההופעות של רג'ינה - מחר ומחרתיים - וייהנו מהקסם שנשפך ממנה, לא ממש מכירים אותה. מכירים, כי הם שמעו את השם וגם יודעים שקוואמי מת עליה ושהיא מנגנת על פסנתר, אבל לא מ-כ-י-ר-י-ם. אם הם היו עכשיו בלונדון, למשל, סביר להניח שהם בכלל לא היו טורחים לבדוק אם היא מופיעה איפשהו. בדיוק לאנשים האלו הכנו מדריך קצר, על מנת שלא ייצאו לגמרי קלולס מול המעריצים האמיתיים שנמצאים שם. בקשר לשון לנון לא טרחנו - מספיק שתדעו את כל השירים של הביטלס בעל-פה ותדעו למלמל שהם הלהקה הכי גדולה אי פעם ותצליחו להתחבר שם לכולם.

בהופעה יהיו הרבה אנשים, את זה כבר אמרנו. כמובן שלא תרצה להיות לבד בפינה, ותנסה למצוא לך חבר או שניים. מרג'ינה עצמה כדאי שתתרחק - היא באה עם החבר שלה והוא גם זה שמחממם אותה - ככה שאין לך סיכוי. כשאתה ניגש לדבר עם מישהו חשוב שתדגיש את המושג "אנטי-פולק". מדובר בסגנון המוזיקה שרג'ינה עושה, או יותר נכון בסצנה הניו-יורקית אליה היא משתייכת - סצנה שכוללת את אדם גרין, קימייה דוסון, ג'פרי לואיס ודיאן קלאק. הם לא ממש עושים את אותה המוזיקה, אבל הם פועלים באותה סביבה, אווירה וחבורה. כשאתה פוגש אנשים תתהה על קנקנו של האנטי פולק - תוכל לקחת את השיחה לכל כיוון שאתה רוצה, כי אף אחד, אפילו לא חברי הסצנה הזו - יודעים מה אנטי-פולק באמת אומר.

רג'ינה יודעת לכתוב. האיכויות שלה לא בהכרח מובלטות בקול או בלחן - למרות שגם שם היא יוצרת מחוננת. המעריצים של רג'ינה אוהבים אותה כי אף אחד לא כותב כמוה. לפני ההופעה תזכור לחפש מילים באינטרנט וללמוד אותן טוב טוב. אם אין לך זמן, תתמקד ב-"Ghost of Corporate Future" (ובהופעה תתלהב כשמגיעה השורה "אולי אתה צריך לספר את עצמך / כי זה יהיה ממש מצחיק / זה לא עולה כסף / וזה תמיד יגדל בחזרה / זה יגדל גם אחרי שתמות), ב-"Chemo Limo", שאחרי שתכיר אותו, תתרגש עם ההמון מסיפורה של האם חולת הסרטן שאומרת "לא תודה לא תודה / אני לא צריכה לשלם בשביל החרא הזה / אני לא יכולה לממן כימו / כמו שאני לא יכולה לממן לימו / ובכל יום נתון אעדיף לנסוע בלימוזינה". אם אתה רוצה להיות מעודכן, אל תשכח ללמוד בעל פה גם את "That Time", שממנו דוגמא לא תספיק - תקראו את כולו ותבינו.

חשוב לדעת שרג'ינה היא אחת משלנו. גם היא יהודיה, גם היא מחבר העמים. היא אפילו יודעת לקרוא עברית. ההורים שלה פשוט היו חכמים והיגרו לברונקס במקום לישראל. אם תראה בחורה רוסיה שאיתה תרצה לדבר - תשתמש במידע זה. לא צריך לדבר על פוגרומים ולהזכיר אסירי ציון למיניהם. מספיק אם תציין שממש אהבת את "Apres Moi" מהאלבום האחרון, כי זה ממש נחמד שרג'ינה החליטה סוף סוף לשיר ברוסית. אם אתה רואה שהשיחה קצת נתקעת, תזכיר גם שממש אהבת את הסטייל של האלבום השלישי - Soviet Kitch"" זה לגמרי כוס התה שלך.

חלפו הימים שבהם יכול היה לפטור את עצמו כל מעריץ אינדי עם ביגוד שחור וסתמי. חברים, האייטיז נגמרו מזמן ואפילו ניק קייב כבר לא מגיע לארץ. היום צבעים חיים זה מה שרץ, בייחוד אצל רג'ינה, שהיא בחורה עם הרבה עזוז ושמחת חיים. באופן כללי אנחנו ממליצים על אלמנטים משובצים או מפוספסים עם אבזור צד חכם – סיכות בדש הבגד למשל. יש לזכור כי בבארבי, בייחוד ברגעי צפיפות ולחץ, בולט בעיקר פלג הגוף העליון. זה לא אומר שתוכל להגיע עם טרנינג, אבל ג'ינס בהחלט יעשה את העבודה.

אפשר להתייחס אל מעריצים בעולם האינדי כמו שגברים שובינסטים מתייחסים לנשים - שק נחשים לא נאמן. ברגע שהאמן טיפה מצליח לזכות בהכרה ולצאת מהבועה הנישתית שלו, הם תוקעים לו סכין בגב והולכים לראות בפיטצ'פורק מי הולך להיות הגיבור הבא. אותו הדבר קרה לרג'ינה - שלושה אלבומים היא היתה נסיכת האנדרגראונד - שניים שהוציאה לגמרי לבד ושלישי מבריק, יצירת מופת אפילו, שנקרא "Soviet Kitch" (ע"ע ) וזכה להפקה המצוינת של גורדון רפאל (שאחראי גם על השניים הראשונים של הסטרוקס). אבל דברים טובים לא מסתתרים לנצח ורג'ינה קיבלה חוזה במייג'ר - מה שהוביל לשחרור "Begin To Hope" מהשנה שעברה - אלבום פופי למדי, משויף ומצוחצח, שקיבל ביקורות קשות מכל כיוון (גם מכותב שורות אלו בעצמו). אם בהופעה מישהו יפנה אלייך - מיד תמצא דרך להשחיל "אבל איזה באסה היה האחרון, הא? חבל שהכסף סינוור אותה". גם אם תיפול על מישהו שלא מסכים אתך, מיד תזכה לכבוד, ולא משנה מה הוא יגיד, תענה לו "אין מה לעשות, היא לא מה שהיתה פעם. אני כאן רק בגלל העבר שלה". אם זו בחורה, בכלל הרווחת.