וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

תמונה וטקסט

אודי שרבני

12.3.2007 / 9:58

אודי שרבני יודע סוד או שניים על "גו" של סוניק יות', ולמזלנו לא אכפת להם אם הוא יספר אותם גם לנו

תמונה וטקסט, טקסט ותמונה/ אודי שרבני

חיבקתי אותה אז, וזה מה שהצלם תפס. אחרי זה, כבר איירו אותנו וזה התקדם.
"אתה חושב שהצילום ההוא שלנו משקף אותנו היום?", אמרה.
"אני חושב שעל איורים אפשר למשוך יותר את החיים", עניתי.

****
התקופה של הגולף השחור חנקה אותי, אבל היו איתה הרבה משחקים של אור וצל, ככה שהיה יותר לאן לברוח. אפילו שזה מצומצם יותר ושיש רק שני צבעים, עדיין, יש תמיד היכן להתחבא. אני זוכר שכשמתי עליה יד, ככה מסביב, זה נראה טוב בגולף שחור. מדי פעם מתחתי אותו, הרחקתי אותו מהצוואר. עם הזמן זה השתחרר, אפילו הפך יותר מלודי, הצווארון שלי.

היו אנשים שאמרו שהגולף שלי התמסחר והוא כבר לא מה שהיה פעם (לך תסביר להם שזה אותו אחד רק הפנים שבתוכו השתנה).

****
אני מפחד מאנשים מינימליסטים, הם תמיד נראים לי מבינים יותר ממני. אחרי זה יש פיקחון.
אחרי זה יש להם נפילת אסימון לגבי, אבל אני כבר לא שם.
הם, נשארים עם מגפיים מלוכלכים, אני קונה שטיחים לכניסות של בתים אחרים, מצלצל בדלת ובורח.

****
היא חטפה אותי מאחותה ובתוך שבוע יצאנו לדרך (באותה תקופה נהגתי לנשוך את השפה התחתונה שלי, זה נתן לי מראה של הבנה וחמלה). היו עצירות, הרי כולם הכירו אותה, היו אומרים לה "הי גו?, מה חדש?", אבל היא סיפרה לי שאף אחד - אף פעם - לא חיכה לתשובות שלה, אז אני זה שנשארתי. אני יודע עליה סוד או שניים. כן, אפשר להגיד את זה אז זה היה זמן טוב לקחת נסיעה.

****

"אתה לא תלך לשום מקום", אמרה לי בזמן שלקחה את השאיפה מהסיגריה שלה. שמתי סביבה את ידי הימנית והנהנתי עם ראשי. "אני גם לא הולכת לשום מקום", המשיכה; היא אף פעם לא מסתכלת עלי כשהיא אומרת לי משהו, היא מאמינה שאם המשפט נזרק לחלל האוויר, הוא יחזיק יותר זמן וההווה יקפא. עם הזמן, היא הלכה עם זה הלאה; כבר לא הסתכלה אלי בזמן שדיברה רק בשביל לא לאבד אותי. זה היה הגיוני בשבילי, אחרים לא קיבלו את זה אז יצאנו לדרך.

****

"היי, דבר גזעי, בוא שב לידי", אמרה.
אני לא רוצה.
"היי דבר גזעי, קח פה צ'אנס", אמרה.
אני לא חושב.

***
בסוף התרציתי. נתתי לה לשחק לי בכפתורים של הרדיו. ידעתי שזה יהיה טוב רק לעכשיו ושלבטח אתאכזב בסוף, אבל שכנעתי את עצמי שזה עדיף מלפגוש אותה בבר או במקום אחר בו אני לא אוכל לנוח על כפתורי רדיו זמינים; בחורות מסוגה יודעות להוציא ממני משקה או שניים ואחרי זה להעלם (אני מצידי מרגיע את עצמי ואומר לעצמי "היי, זה רק משקה").

****
שב לידי, יש משהו שאני רוצה לשאול אותך", אמרה.
היא אהבה לשבור את התדמית שלי שוב ושוב, למרות שלא הייתה כזאת; זה רק גולף שחור ומשקפיים תואמים בלי שום סיבה מיוחדת, אבל היא אהבה לשפוך עלי את מה שרצתה לחשוב. זה היה מספק אותה. עם הזמן אהבה להקצין אותי יותר ויותר כדי שההוכחה תהיה יותר ארוכה וההווה יקפא. אני הבנתי את זה, אחרים לא קיבלו את זה אז יצאנו לדרך.
"מה אתה יכול לעשות למעני?", שאלה.

****
אני אוהב שהיא מנגנת מולי בסלון עם הבס. רק לי. מדי פעם היא חוזרת ממוכר הפדלים השכונתי לאחר עוד דיאלוג לא מוצלח; הוא אף פעם לא מבין למה היא מתכוונת כשהיא דורשת סאונד שנשמע כמו "שלג לבן של סיום שידורים". היא חוזרת שוב ושוב עם פדלים של גיטרות שנשמעים כמו שלושה יפנים שיושפעו מאיתנו בעתיד. זה תמיד שלושה יפנים בגראז' ביתי.

אני מצידי, יודע כבר לזהות בחורות שמחזיקות בס רק בגללה - אין להן אצבוע נכון, זה הכל קשור באצבוע. הן עדיין ממשיכות לחכות לה מחוץ לבית ובפינות הרחוב למרות שאין לנו שום גינונים.

זה היה זמן לצאת לדרך. אני חושב שמה שטוב ביחסים שלנו זה שאף אחד מאיתנו לא יכול לעשות מול המראה את תנועות הגיטרה של האחר בזמן שאנחנו שומעים את עצמנו ברקע. אין לנו אייר-גיטר ביחסים.

Sonic Youth, Goo, 1990 (ציור עטיפה: ריימונד פטיבון)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully